יש כאן בעיה של חוסר דיוק
א. תפריד בין עזה לארץ. מדובר במצבים שונים, וכחות שונים (וגם אמצעים שונים). בעזה רק הצבא פועל. לא אזרחים ישראלים, ולא משטרת ישראל. ושם יש טרוריסטים חמושים, שיורים על ישובים (שנמצאים בהם אזרחים) ישראלים. ותפקיד הצבא לעצור ירי כזה. גם אם, שלא בכוונה, נפגעים אזרחים. כל מה שאני יכול להגיד לאזרחים עזתים- שיתרחקו מחמושים שיורים. (להזכיר לך שבחו"ל זה "מובן מאליו"?). רק כאן יש הטוענים ל"זכותם" להצטופף סביב אותם חמושים. ודבר נוסף. לגבי נפגעים שאינם "ילדים, נשים או זקנים", יש לנו רק את ה"מילה" של הטרוריסטים, אם הם טרוריסטים, או "סתם אזרחים". אין אפשרות לחקירה ממשית, ומכאן שמדובר ב"עבדות בספק". ב. בתחומי הארץ- מצאו את מותם אזרחים ממוצא ערבי. בדרך כלל- תוך כדי פעילות עבריינית (לא "ילדים, נשים וזקנים"). ואלה- רק לאחר שנעצרו ניתן לדעת אם יהודים או ערבים. ו"הריגה בדם קר"? אתה מכליל בה גם את המקרה האחרון? להזכיר לך- עבריין נמלט התנגש בניידת משטרה עומדת (נכון, כדי לחסום הכביש). אז לדעתך באחריות המשטרה לפנות הדרך לפני כאלה, כדי ש"לא יסתכנו"? מקרים קודמים כאלה הסתימו בפציעת אתם נהגים, אבל בפציעת, או הריגת, אלה שנקלעו לדרכם. ג. וכל מקרה כזה בארץ- נחקר לפרטים (להוציא מהומות 2000, בהם היתה בעיה לחקור בשלמות). והתנהלות הפרקליטות- להעמיד לדין כל מי שיזם פגיעה בעבריין, אם יש לה אפילו "תרוץ" של ראיה. אז במקרים שלא הגיעו לכך- מסיק שאפילו זה (תרוץ של ראיה) לא נמצא. ד. לפחות השתמשת במינוח "נהרגו בדם קר" ולא "רצח". ואפילו זה- לא בטוח. לפחות שלושה מקרים (כל המידע שלי- מהתקשורת) היו במהלך ארוע, ויש לי ספק רציני באם היתה כוונה להרוג. ה. וכמובן- אני יוצא מהנחה שלא הכללת את נתן זאדה (וקרבנותיו) בנשואי הדיון. לגביו- אין מחלוקת.