סלט של תגובות, השווצה, צרות קטנות
לכל מי ששלח/ה לי מסר - תודה. "סתם" הייתי עסוקה . ההריון בסדר , אני לא בטוחה באיזה שבוע אני (למי יש זמן לחישובים) אבל הלידה בסוף יולי (או תחילת אוגוסט אם היא תתנחל עוד כמה ימים). נשארה רק הבעיה של " מה עושים עם שני יונקים" ואני מתכוונת מתישהו להתייעץ בפורום הנקה (אחרי שיפסיקו לעשות שם מסעות גמילה משותפים לילדי הפורום
) - למי שיש עצות כבר עכשיו - יופי (הבדל בין הילדים צפוי להיות שנה ו-11 כמעט ואיתמר כנראה לא מתכוון לוותר על הציצי לטובת אחותו שעוד לא נולדה, מה שכן - הוא יונק רק מצד אחד... אז אולי יש סיכוי) אחת האמהות בכיתה של בתי "גילתה" (תאמינו לי שאי אפשר לפספס) שאני בהריון והעמידה אותי באמצע רחוב הומה לתחקיר קולני בעניין: ת´ : את בהריון שוב-פעם? אני: כן ת´ : את רצית את זה? אני: כן /* אמנם בעוד שנה... אבל לא נהיה קטנוניים עם הטבע
*/ ת´ : את תסבלי נורא, את לא תסתדרי, במיוחד שאת לא נותנת אותו לגן /* השגיאות בעברית במקור */ אני: יהיה בסדר ת´ (לבתי): את יודעת שיהיה לך עוד אח בתי (בצהלה) : זו אחות ת´(לסיכום): ממש כמו דוסים /* בקול של כרוז במכירה פומבית */ אני (בנסיון לבדוק את גבולות הטפשות): מה הרווח בין הבנות שלך ת´: שנתיים וחודש, אבל אני מסתדרת נהדר, אצלי יש משמעת! בתי: גם אצלינו יש משמעת. אמא שומעת ועושה כל מה שאנחנו רוצים
--- סוף --- הדירה מבולגנת פחד למרות שעברנו "כבר" לפני 3 שבועות - לא כל הרהיטים מוכנים (חסרים מדפים וכו´) ולא כל כך קל לי לעבוד בסידור כשזה כולל המון התכופפויות (לא משהו קריטי , סתם עושה צרבת
) דודה של בעלי באה לעזור קצת בחג ומכיון שבמשפחה של בעלי גובה המינימום לנשים הוא 180 ס"מ ומכיון שלמרות 68 שנותיה היא הספיקה לסדר הרבה דברים אני מוצאת את עצמי מורידה פסטה עם סולם או את הבובה החביבה של בתי תוך שימוש מושכל בחבל, קולב וכסא של פסנתר (בגובה המקסימלי). ואל תגידו שלא אמרתי לה... היא פשוט שאלה אותי "מה הבעיה להוריד?" והדגימה לי איך היא מורידה צ´יק-צ´אק. השפלתי את קומתי הנמוכה-יחסית ושמחתי שלפחות בעלי מרוצה (הוא תמיד סבל מכך שבדירות הרקודמות שלנו הכל היה נמוך או בגובה נורמלי... תלוי מאיפה מסתכלים). העיקר הכוונות אמרתי לעצמי. חמותי שלא מדברת אתנו כאמור כבר המון זמן החליטה להפשיר את הסגנון ולפחות בארועים משפחתיים לנהוג כאילו כלום לא קרה (אפילו דיברה עם בעלי אתמול באיזה ארוע). האם זה טוב? במקרה שלי היא לא גרה בברזיל... - לפחות הילדה נהנתה מהעניין . השווצה - הגאון הקטן התחיל לדבר. נכון שהוא כבר בן שנה ו-7 ונכון שבגיל הזה אחותו כבר יכלה ללמד עברית לפחות את כל חברי הכנסת ועוד כמה אנשים במדינה ונכון שזה לא ממש אוצר מילים מדהים אבל ... הוא אמר את 3 המילים הראשונות שלו, כדלקמן: מה (כמו כבשה) - שפרושו אמא דידיו - שפירושו כמובן וידיאו ביה (בחיריק) שפירושו בירה (שחורה) - המשקה החביב עליו. הוא מדבר כמובן רק במקרי חירום : נשפכה בירה על הוידיאו או נדמה לו שאחותו זוממת לקחת לו את החוברת האהובה עליו (שמשמשת לה, מה לעשות, גם להכנת שיעורי בית) - או אם הוא שם כסא על השולחן ועדיין לא מצליח להוריד לעצמו את הקלטת הרצויה וגם לא לרדת. בכל אלה משמשות אותו מילים אלה. אני ממש גאה. ידעתי שפעם הוא ידבר אבל חשבתי שזה יהיה בערך בגיל 7-6 .... ואחרון לא-חביב : ממחר בעלי במילואים. זה אומר (כמו שכולם כאן יודעים) עומס יתר, לחץ , געגועים, הסברים לילדים, עיכובים נוספים בסידור הבית - זה אומר להיות לבד.
תודה שקראתם עד כאן.
לכל מי ששלח/ה לי מסר - תודה. "סתם" הייתי עסוקה . ההריון בסדר , אני לא בטוחה באיזה שבוע אני (למי יש זמן לחישובים) אבל הלידה בסוף יולי (או תחילת אוגוסט אם היא תתנחל עוד כמה ימים). נשארה רק הבעיה של " מה עושים עם שני יונקים" ואני מתכוונת מתישהו להתייעץ בפורום הנקה (אחרי שיפסיקו לעשות שם מסעות גמילה משותפים לילדי הפורום
