סליחה לאחר
ולעצמי

elar84

New member
סליחה לאחר
ולעצמי

"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"
כך יוסף מביע את סליחתו לאחיו. הוא מבין שמה שקרה לו זאת ברכה, הכל בהשגחה פרטית.
הסליחה היא שחרור, כל עוד אנו לא סולחים משהו בתוכינו נמצא בעבר ולא פנוי לקבל את המשהו המתחדש שעתיד להיכנס אל חיינו.


השאלה כיצד סולחים, איך מצליחים להתגבר על רגשות סוערים בלבנו?
 

pynokyo

New member
לפעמים סולחים אבל לא שוכחים

לפעמים ממשיכים לנטור טינה גם כאשר שוכחים על מה כעסנו.
הסליחה היא סוג של שחרור - השלכת נטל אנרגטי שלילי מעל עצמנו.
זה לא אומר שהאמון חוזר, או שממשיכים בקשר עם אותו אדם.
גם תלוי עד כמה האדם רלבנטי לחיינו.
 

elar84

New member
אני חושבת שיש דרך לסלוח סליחה אמיתית

שמשחררת. זה קרה לי בעבר שהצלחתי.
התהליך היה כזה:
ראשית נפגעתי מאוד והייתי כאובה. תקופה ארוכה סבלתי.
אח"כ הכרתי במקום שלי שבזכות הכאב רצה להשתחרר ולהשתנות.
לבסוף ראיתי את אותו אדם כשליח האל, והייתה סליחה אמיתית (למרות שהוא בפועל לא התנצל מעולם). הכל קרה ביני לבין עצמי בתהליך מופלא.

ובכל זאת אני שוב נמצאת בנק' שכזו בחיי. והפעם זה לא עם אדם אחד זה עם רבים.
ואני מבינה ויודעת שזה לא הם, זאת אני. וברור לי שהכל מכוון מלמעלה.
אך הכעס, ויותר נכון הכאב טרי ואני מאוד כאובה ולא מצליחה שוב לשחזר את מה שקרה בפעם הקודמת.
אני מאמינה שזה כיוון שרוצים שאעשה הפעם תהליך יסודי יותר, לכן קשה לי יותר לשחרר ולסלוח.
אבל כשזה יקרה, זה יהיה משהו חזק ועוצמתי שיביא לשינוי גדול.
 

elar84

New member
גם יש כזה אתר שאני עושה בו מידי פעם

פתיחה בקלפים, בשביל לקבל מסר.
ועל העניין הזה קיבלתי מסר מדויק. מצרפת את המסר.
ושוב אותה השאלה. כיצד באמת סולחים?

 

רותי 11

New member
המשפט הכי לא נכון אי אפשר לסלוח ולא לשכוח

משום סליחה משחררת את הכל
גם את הזיכרון הקשה אם
עדיין אנחנו זוכרים וחושבים על
זה, זה אומר שלא באמת סלחנו
 
לא חושבת ככה

אין קשר בין סליחה לאיבוד זיכרון.
אפשר לסלוח ולא לשכוח.
כשסולחים מפסיקים לחשוב על זה ולהתעסק עם זה
(זה השחרור שבסליחה) -
אבל לא שוכחים את מה שקרה.
אפשר לשכוח דברים מסיבות אחרות,
אבל לא בגלל סליחה.
בנאדם שאומר "כבר שכחתי מזה" על משהו, אין הכוונה שהוא לא זוכר,
אלא שזה לא מטריד אותו ומציק לו.
 
היי יפיפייה


יש לי מה לומר בנושא,
אך לא יכולה כרגע ומקווה שבהמשך...
רוצה להגיד שנהניתי מאוד לקרוא את מה שכתבת
ושאת נהדרת!!!
אהובה
 

רותי 11

New member
דבר ראשון זה לשחרר את הכעס לא לעצור אותו

אפשר לדוגמא לעשות את תרגיל המראה שזה
מאוד עוזר לשחרר
ורק לאחר שאנחנו מסיימים עושים את תרגיל המדורה
שם מקבלים הבנות למה היה השיעור שלנו מול אותו
גורם כעס ואז קל יותר לסלוח
 
היי
לשירותך

ראשית בקשר ליוסף ואחיו -
הבאת דוגמה מצוינת וכזאת יפה!
ובכן, אז למה קשה כל כך להתנהג כך?
מפני שזה לא מקובל עלינו שאנשים יתנהגו אלינו,
באופן מכוון ומודע רע ושאנחנו נסכים לזה.
כי כך הסליחה נתפסת כהסכמה ואישור למה שהתרחש.
אבל אין זה כך וזה כל האישיו!!!
סליחה היא לא הסכמה ואישור למה שקרה!
סליחה היא השלמה עם מה שקרה
ומתוך הקבלה/ההפנמה של מה שהתרחש -
לפעול.

אבל לא ניתן להתמודד כראוי ובהצלחה עם מה שקרה לנו,
כשיש בנו כעס על אלוהים - על כך שזה מה שבכלל קרה לנו,
שזה מה שאלוהים נתן ועשה לנו ולא מה שאנחנו העדפנו ורצינו.
הכעס על אלוהים הוא מה שפוגע בנו באמת ומסמא את עיניינו
מלראות את המתנה שטמונה בכל הדבר הזה ומונע מאיתנו
לפנות לאלוהים לעזרה והכוונה (כי אנחנו כועסים ומאשימים אותו)
ולקבל ממנו את ההדרכה והסיוע, לא רק כדי להתמודד זה,
אלא אף לזכות במתנה שטמונה שם במיוחד למעננו באהבה.
 

elar84

New member
יפה! הצלחת להעביר את ההסבר


כיצד עליי לדעת לסלוח ממקום אמיתי ונכון.
תודה רבה, מעריכה מאוד את ההשקעה בהסבר המקסים!
 

kikona126

New member
עשיתי את זה לפני כמה זמן...

היתה לי תקיעות בנושא מסויים. אפשר להגיד שידעתי מאיפה התקיעות אבל לא ידעתי איך לשחרר אותה. היה לי חלום בלילה שהראה לי את הדרך. התייעצתי בקשר אליו עם חברה, שלא היתה הכי עדינה ונגעה בכל "הפצעים" עד שהלכתי "לקבור" את אותה התקיעות ולשחרר את האדם שפגע בי. לשחרר אותו ממקום של הבנה, ולסלוח לעצמי על שנתתי לזה לקרות, ועל כך שסחבתי את כל זה בלב ועל האשמה העצמית...

וההרגשה של אחרי? ואו, בכיתי לאחר מכן. זה היה בכי טוב. ואז הרגשתי שלווה.

זהו חוץ מזה מאיפה עולה ההודעה הזאת שפרסמת? מה את מנסה לשחרר?
 

elar84

New member
לסלוח לעצמי, זה הכי מדויק

הכעס העצמי של "למה אני מאפשרת את זה"
אני יודעת שזאת למידה וצמיחה רוחנית שהייתי צריכה לעבור לטובתי העליונה.
מבינה ברמת התאורתית, את ההבנות הרוחניות של הדברים. עברתי כאב -צמיחה וסליחה וקבלה בעבר.
אבל כנראה שלא עברתי את השיעור כראוי כי עדיין יש לי התמודדויות כאלה.

קשה לי לחשוף כאן את מה שקרה ועל מה הכעס שלי. אבל יש בי כאב עצום שלא מצליח להשתחרר כיוון שאת הכאב וההתנהגות הזו אני עדיין חווה יום יום.
יותר קל זה להבין דברים קצת בדיעבד... לעכל להפנים להבין את השיעור ולסלוח.
אבל כשהיום יום שלך הוא עדיין כזה שאת חווה את הכאב וההתנהגות הזאת כל יום כלפייך. אז למרות שאני יודעת שזה שיעור לטובתי. זה באמת ברור לי.
להפריד בין מה שנעשה במיוחד שזה אדם קרוב , ולא לכעוס עליו ולהתאפק וכו'... ממש קשה לי.
מצד שני אני רוצה לעבור את השיעור בהצלחה. זה יקרה רק כשאני באמת אבין לא לקחת את הדברים באופן אישי ואלמד שזה שלו שעליי להפנים את המסר של השיעור הרוחני.
רק שממש קשה לי להפריד. עם כל זה שאני רואה בהכל יד האלוהים. הרגש לאותו אדם גורם לי להרגיש כאב ויש לי רצון להתעצבן על מה שהוא עושה ולהעמיד אותו במקומו.
 

kikona126

New member
גם אצלי מדובר

במישהו שהיה קרוב, וזה מה שהכי פגע בי. ומה שבעצם גרם לי לשים על עצמי עוד ועוד הגנות...
&nbsp
אם אני אספיק מחר אני אכתוב על זה.
 

kikona126

New member
אני אעשה את זה בקצרה

מספר חודשים לאחר השחרור שלי מצה"ל נפגשתי עם ידיד טוב. הוא היה איתי בתיכון, היינו בקשר בזמן הצבא ולי היתה תקופה שהייתי ממש דלוקה עליו. באותו היום כשקבענו אמרנו שנלך קצת לדבר אולי גם לבית קפה. הלכנו לגינה שליד הבית של ההורים שלי. הליכה לגינה היתה דבר נורמלי עם חברים וזה לא הדליק אצלי נורה אדומה. בגינה הוא ניסה לכפות עצמו עלי, מצד אחד החזיק אותי חזק כדי שאני לא אזוז ומצד שני החל לשלוח את הידים שלו והוא ניסה להוריד לי את החולצה. (נגיד את המילים הוא ניסה לאנוס אותי). לקח לי זמן להשתחרר ממנו. אבל אני יותר גבוהה וחזקה ממנו. השתחררתי.
הדבר הזה השפיע עלי הרבה שנים. עד כדי כך שכל פעם שהייתי יוצאת לדייטים כאילו וזימנתי לעצמי בחורים כמוהו.
עתפתי את עצמי בכל כך הרבה שכבות הגנה כדי שזה לא יקרה שוב, לא נתתי לעצמי להתאהב או לבטוח בחברים, גם לא באלו הקרובים.

דיברתי עם חברה היא יעצה לי לשחרר את זה. אבל לא ידעתי איך עושים את זה. ביקשתי תשובה בלילה. ואז הגיע חלום שקשור לשחרור. סיפרתי לחברה על החלום, והיא יעצה לערוך טקס, לקבור את אותו המאורע בצורה נכונה להניח שם אבן קטנה. כשעשיתי את זה, ישבתי על הספסל בו קרה הכל. נפלה עלי מעין תחושת רוגע, יכלתי לחמול לו, ואז גם לסלוח. וכמובן לסלוח לעצמי והכי חשוב, ידעתי גם להגיד תודה, על מה שלמדתי מהחוויה הזאת ומהתיקון שלה. אני לא יכולה לתאר במילים את התחושה שהיתה בי לאחר מכן.
אה והאבן, זה מעניין... לפני כחצי שנה מצאתי אבן לבנה נוצצת על המדרכה בשכונה. הרמתי אותה ושמרתי אותה בתיק. מאז היא נשארה בתיק וסתם סחבתי אותה איתי לכל מקום (היא לא היתה קטנה) לא באמת היה לי בה צורך והיא לא היתה קטנה או קלה, סתם תפסה מקום. לכן החלטתי להשאיר אותה על הספסל, כי זה עוד "זבל" שצריך לשחרר. אחרי שהייתי בגינה הלכתי לבית קפה לזמן איכות עם עצמי. וכשחזרתי עברתי שוב בגינה, האבן לא היתה שם. כרגע מישהו אחר סוחב אותה איתו לכל מקום.

זה היה בקצרה.
 
למעלה