כי אני מלאה בכעס
וכמה שהוא לא בסדר בעיניי ופגע בי, הכעס שלי הוא על איך שהעולם מתנהל.
ואני מסיקה מזה שאם אני נמצאת שוב בסיטואציה דומה, כמו כל פעם שקורה לי בחיים שלי (רק שהדמויות משתנות). סימן שלמרות שבעיניי אני צודקת, משהו באמונות שלי לא נכון.
ובמשך תקופה ארוכה ניהלתי איתו שיחות של מה מביא אותי למצבים שאני כועסת.
ממקום שהוא מעוניין לשמוע, שיש רצון הדדי כן להבין אחד את השני.
אבל יש משהו אצלו באופי שלא משתנה. זה מי שהוא.
והעובדה היא שאותן הסיטואציות חוזרות אצלי בחיים. הקושי שלי לקבל אנשים. להבין שאנשים הם לא מושלמים, כמו שאני לא מושלמת. והרצון שלי שהחיים והעולם יתנהל ע"פ אמות המידה שלי.
כל אלה מצביעים לי שהשינוי צריך להיעשות ממני בלבד. ממקום שמקבל שהמציאות משקפת לי את האמונות שלי.
וכל עוד אני כל כך מפוצצת בכעס, זה לא להעמיד ממקום שקול. זה ממקום שלא יכול לשאת כאב ופגיעה.