סליחה לעצמי- שירשור
- פותח הנושא גווניבר
- פורסם בתאריך
s h i r k u s h
New member
אני סולחת לעצמי...
על השינאה שלי כלפי עצמי עד ממש לאחרונה, על כך שלא הייתי מסוגלת להסתכל במראה כי הרגשתי מכוערת.
על השינאה שלי כלפי עצמי עד ממש לאחרונה, על כך שלא הייתי מסוגלת להסתכל במראה כי הרגשתי מכוערת.
spectacular
New member
אני לא יודעת
אם אני סולחת לעצמי, אני מכירה בטעויות שעשיתי אני מקבלת את זה שיש לי המון חולשות, אבל זה מרגיז אותי,עדיין, איך אדם יודע שסלח לעצמו, ואיך עושים את זה, סליחה שאני מקלקלת, אבל מה זה בכלל סליחה?
אם אני סולחת לעצמי, אני מכירה בטעויות שעשיתי אני מקבלת את זה שיש לי המון חולשות, אבל זה מרגיז אותי,עדיין, איך אדם יודע שסלח לעצמו, ואיך עושים את זה, סליחה שאני מקלקלת, אבל מה זה בכלל סליחה?
איך אנחנו יודעים שסלחנו לעצמינו?
אם אנחנו עושים משהו אוילי, אומרים משהו נורא בראיון עבודה, ומרגישים רע עם זה. כל הזמן מנקר לנו בראש איך פישלנו, ושלא נקבל את העבודה בגלל השטות שאמרנו. ואנחנו מוציאים את כל השק של הפישולים בעבר, ומרגישים הכי רע שבעולם. זה בדיוק הזמן לסלוח לעצמינו. להרגיש באמת שעשינו טעות אנוש. שאנחנו בני אדם לא מושלמים. ששבפעם הבאה נגנוז את השטות הזאת לנצח. נחשוב מה אנחנו יכולים ללמוד מכל פישול ואיך לא לעשות את זה בפעם הבאה. נפסיק לחשוב שאנחנו טוטאל לוס בגלל שטות אחת. לא נעורר את כל הפישולים בעבר בגלל פישול בהווה. נסלח לעצמינו שוב ושוב שכמה שאנחנו רוצים להיות מושלמים, אנחנו לא יכולים, נסלח לעצמינו על אי היכולת הזאת. כשאנחנו נזכרים בפישול מחדש, וכשזה לא כואב יותר. אז אנחנו יודעים שסלחנו לעצמינו. הדרך אז פנויה לעשות עוד טעויות ולסלוח לעצמינו. אי אפשר לא לעשות טעויות, אבל אפשר ללמוד לסלוח. היכולת לסלוח לעצמינו מביאה לנו חיים טובים וזורמים. לא ניפול מכל שטות, וגם לא מדברים קשים יותר. נקבל את החיים באהבה וברצון בלי המושלמות שלהם. אם נקבל את עצמינו באהבה וסליחה. נקבל את האחרים כמו שהם. נשפיע רק טוב על האחרים בעצם היותינו מי שאנחנו, בני אנוש לא מושלמים שראויים לסליחה.
אם אנחנו עושים משהו אוילי, אומרים משהו נורא בראיון עבודה, ומרגישים רע עם זה. כל הזמן מנקר לנו בראש איך פישלנו, ושלא נקבל את העבודה בגלל השטות שאמרנו. ואנחנו מוציאים את כל השק של הפישולים בעבר, ומרגישים הכי רע שבעולם. זה בדיוק הזמן לסלוח לעצמינו. להרגיש באמת שעשינו טעות אנוש. שאנחנו בני אדם לא מושלמים. ששבפעם הבאה נגנוז את השטות הזאת לנצח. נחשוב מה אנחנו יכולים ללמוד מכל פישול ואיך לא לעשות את זה בפעם הבאה. נפסיק לחשוב שאנחנו טוטאל לוס בגלל שטות אחת. לא נעורר את כל הפישולים בעבר בגלל פישול בהווה. נסלח לעצמינו שוב ושוב שכמה שאנחנו רוצים להיות מושלמים, אנחנו לא יכולים, נסלח לעצמינו על אי היכולת הזאת. כשאנחנו נזכרים בפישול מחדש, וכשזה לא כואב יותר. אז אנחנו יודעים שסלחנו לעצמינו. הדרך אז פנויה לעשות עוד טעויות ולסלוח לעצמינו. אי אפשר לא לעשות טעויות, אבל אפשר ללמוד לסלוח. היכולת לסלוח לעצמינו מביאה לנו חיים טובים וזורמים. לא ניפול מכל שטות, וגם לא מדברים קשים יותר. נקבל את החיים באהבה וברצון בלי המושלמות שלהם. אם נקבל את עצמינו באהבה וסליחה. נקבל את האחרים כמו שהם. נשפיע רק טוב על האחרים בעצם היותינו מי שאנחנו, בני אנוש לא מושלמים שראויים לסליחה.
AIDA1 תודה שהגבת, אחרת איך אדע אם
קראת? יש משתתפים שקוראים ולא מגיבים, ואז אני לא יודעת למי אני כותבת. יכול להיות שהם חושבים כמוני או חושבים הפוך, איך אדע אם לא יגיבו? לפעמים יש לי תחושה שאני כותבת לקיר. אם רוצים פורום דינמי, יש צורך להגיב כל הזמן. הרבה אנשים לא רוצים לכתוב דברים "רעים" כדי לא לפגוע, אז הם לא כותבים בכלל. בעיני אין דבר כזה דברים רעים. יש מקום למגוון דיעות. גם דברים "רעים" עוזרים להבין בהפוכה.
קראת? יש משתתפים שקוראים ולא מגיבים, ואז אני לא יודעת למי אני כותבת. יכול להיות שהם חושבים כמוני או חושבים הפוך, איך אדע אם לא יגיבו? לפעמים יש לי תחושה שאני כותבת לקיר. אם רוצים פורום דינמי, יש צורך להגיב כל הזמן. הרבה אנשים לא רוצים לכתוב דברים "רעים" כדי לא לפגוע, אז הם לא כותבים בכלל. בעיני אין דבר כזה דברים רעים. יש מקום למגוון דיעות. גם דברים "רעים" עוזרים להבין בהפוכה.
spectacular
New member
אסית, ../images/Emo39.gif
לא תמיד יש לי תגובה מיידית, אני תמיד קוראת,ומעניין אותי מה אנשים חושבים , לפעמים אני צריכה עוד זמן לחשוב, לפעמים הדברים מתבשלים לי בראש ודוקא בשיחה על נושא אחר , ישוב ויוזכר הנושא הקודם ,כי יש עוד דברים שפתאום יוצאים החוצה, כל מה שאמרת בקשר לסליחה אני מבינה בתיאוריה, ועדיין לא הבנתי איך מפתחים את היכולת הזו לסלוח, האם זו החלטה? האם זה מצב נפשי? איך אני אבצע סליחה? האם אני צריכה לתרגל משהו אחר לפני שהסליחה תהיה אפשרית? האם סליחה זה אומר :" אני מכירה בכך שהדבר הזה קרה אבל לא איכפת לי"? האם :" אני מכירה בכך שהדבר הזה קרה אבל כבר לא כואב לי?" כן אכפת לי וכן כואב לי, ולא סלחתי , לפעמים אנשים חושבים כמוני ולפעמים דוקא לא, אז זה נעשה יותר מעניין בשבילי, כל אחד ימצא את הדינמיקה שלו בפורום, לכל אחד הקצב שלו, כיף לי לדבר פה בפורום, אני מגיבה כשיש לי מה להגיד, בוקר טוב ויום נהדר שיהיה לך,
לא תמיד יש לי תגובה מיידית, אני תמיד קוראת,ומעניין אותי מה אנשים חושבים , לפעמים אני צריכה עוד זמן לחשוב, לפעמים הדברים מתבשלים לי בראש ודוקא בשיחה על נושא אחר , ישוב ויוזכר הנושא הקודם ,כי יש עוד דברים שפתאום יוצאים החוצה, כל מה שאמרת בקשר לסליחה אני מבינה בתיאוריה, ועדיין לא הבנתי איך מפתחים את היכולת הזו לסלוח, האם זו החלטה? האם זה מצב נפשי? איך אני אבצע סליחה? האם אני צריכה לתרגל משהו אחר לפני שהסליחה תהיה אפשרית? האם סליחה זה אומר :" אני מכירה בכך שהדבר הזה קרה אבל לא איכפת לי"? האם :" אני מכירה בכך שהדבר הזה קרה אבל כבר לא כואב לי?" כן אכפת לי וכן כואב לי, ולא סלחתי , לפעמים אנשים חושבים כמוני ולפעמים דוקא לא, אז זה נעשה יותר מעניין בשבילי, כל אחד ימצא את הדינמיקה שלו בפורום, לכל אחד הקצב שלו, כיף לי לדבר פה בפורום, אני מגיבה כשיש לי מה להגיד, בוקר טוב ויום נהדר שיהיה לך,
אני מסכימה עם טל
לכל אחד יש את הקצב שלו ואת "יכולת הספיגה" שלו לדברים שנאמרים כאן. גם לי קורה שדברים מעוררים מחשבה, ולוקחים אותי למקומות מאוד פרטיים שלי, שקשה לי להגיב עליהם במיידית. לפעמים זו מילה, לפעמים משפט או נימה של הדברים. לדעתי, אין דבר כזה דברים רעים או טובים, אנשים ילמדו לאט לאט לקחת מבין הדברים שנאמרים להם את מה שטוב להם, ואת היתר להניח בצד בלי "להיעלב". ואגב, המטרה של הפורום היא לא בהכרח שיהיה דינמי ושיהיו בו המון תגובות. לא משנה אם יהיו פחות תגובות, אבל תגובות איכותיות ומתוך כוונה אמיתית לתמוך ולשתף. ועוד דבר קטן - סבלנות, אסית. הפורום פועל פחות משלושה שבועות, עד עכשיו אנשים נכנסים, מציצים, קוראים בשקט ולא כותבים בכלל, יש כאלו שכבר יותר נוח להם. אבל בסך הכל נראה לי שצריך לתת לדברים קצת זמן, לאנשים להכיר זה את זה, ולפתח תחושה של קירבה והזדהות. ותודה שהעלית כזה נושא חשוב.
לכל אחד יש את הקצב שלו ואת "יכולת הספיגה" שלו לדברים שנאמרים כאן. גם לי קורה שדברים מעוררים מחשבה, ולוקחים אותי למקומות מאוד פרטיים שלי, שקשה לי להגיב עליהם במיידית. לפעמים זו מילה, לפעמים משפט או נימה של הדברים. לדעתי, אין דבר כזה דברים רעים או טובים, אנשים ילמדו לאט לאט לקחת מבין הדברים שנאמרים להם את מה שטוב להם, ואת היתר להניח בצד בלי "להיעלב". ואגב, המטרה של הפורום היא לא בהכרח שיהיה דינמי ושיהיו בו המון תגובות. לא משנה אם יהיו פחות תגובות, אבל תגובות איכותיות ומתוך כוונה אמיתית לתמוך ולשתף. ועוד דבר קטן - סבלנות, אסית. הפורום פועל פחות משלושה שבועות, עד עכשיו אנשים נכנסים, מציצים, קוראים בשקט ולא כותבים בכלל, יש כאלו שכבר יותר נוח להם. אבל בסך הכל נראה לי שצריך לתת לדברים קצת זמן, לאנשים להכיר זה את זה, ולפתח תחושה של קירבה והזדהות. ותודה שהעלית כזה נושא חשוב.
spec - |כן דעתך אמיתית ונכונה לדעת
סליחה לדעתי - מורכבת מהשלמה ומהכרה בטעויות שעשינו לצד הבנה מה גרם להם וכיצד ניתן יהיה להמנע מכך בעתיד. הרי איך נלמד לא לחזור על טעויות, אם הם לא ישארו שם בתת המודע? ומה לעשות שלפעמים תת המודע מציף אותנו. ככל שאנו גדלים - מתבגרים, כך לצערי גדל המטען שאנו סוחבים לתוך חיינו ובאינטראקציות שלנו עם הסביבה ומערכות היחסים השונות שאנו מנהלים אם עם בני זוג, משפחה ,חברים, עמיתים לעבודה או המוכרת בסופר. תזכורות שלא טוב לנו עם מעשינו , תסייע לנו להגביר את השליטה הפנימית לא לנהוג כך בעתיד.
סליחה לדעתי - מורכבת מהשלמה ומהכרה בטעויות שעשינו לצד הבנה מה גרם להם וכיצד ניתן יהיה להמנע מכך בעתיד. הרי איך נלמד לא לחזור על טעויות, אם הם לא ישארו שם בתת המודע? ומה לעשות שלפעמים תת המודע מציף אותנו. ככל שאנו גדלים - מתבגרים, כך לצערי גדל המטען שאנו סוחבים לתוך חיינו ובאינטראקציות שלנו עם הסביבה ומערכות היחסים השונות שאנו מנהלים אם עם בני זוג, משפחה ,חברים, עמיתים לעבודה או המוכרת בסופר. תזכורות שלא טוב לנו עם מעשינו , תסייע לנו להגביר את השליטה הפנימית לא לנהוג כך בעתיד.
את בכלל לא מקלקלת, את מעלה שאלה
חשובה לדיון שהיא רלוונטית הן לשרשור הזה, הן לנושא הפורום ואפילו לתקופה של עכשיו. אז תרגישי חופשי גם להבא. דעתי האישית היא שאדם לא יודע שסלח לעצמו כך סתם, כי סליחה זו פעולה שנעשית מתוך בחירה, מתוך מחשבה מודעת והחלטה לוותר על הכעס שיש לו כלפי משהו. הבחירה הזאת, לא תמיד עולה בקנה אחד עם המחשבה הרגשית, קשה להחליט לשלוט ברגשות. ושאלה בחזרה - אם את מכירה בטעויות שעשית, ובחולשות שיש לך, זה אומר במלים אחרות שאת כועסת עליהן? אולי על עצמך? ואולי אנחנו צריכים קודם לדבר על כעס, לפני שמגיעים לסליחה...
חשובה לדיון שהיא רלוונטית הן לשרשור הזה, הן לנושא הפורום ואפילו לתקופה של עכשיו. אז תרגישי חופשי גם להבא. דעתי האישית היא שאדם לא יודע שסלח לעצמו כך סתם, כי סליחה זו פעולה שנעשית מתוך בחירה, מתוך מחשבה מודעת והחלטה לוותר על הכעס שיש לו כלפי משהו. הבחירה הזאת, לא תמיד עולה בקנה אחד עם המחשבה הרגשית, קשה להחליט לשלוט ברגשות. ושאלה בחזרה - אם את מכירה בטעויות שעשית, ובחולשות שיש לך, זה אומר במלים אחרות שאת כועסת עליהן? אולי על עצמך? ואולי אנחנו צריכים קודם לדבר על כעס, לפני שמגיעים לסליחה...
spectacular
New member
אולי בשביל לסלוח צריך קודם לכעוס .
אני לא חושבת שסליחה זאת מעין שליטה ברגשות, וכמו כן לא עניין של החלטה, לדעתי אי אפשר לעשות פעולת חשיבה שתפעל באופן ישיר על הרגש, ובכל אופן לא בצורה נקודתית,ישירה, כאשר החשיבה משתנה ,כשיש הבנות חדשות, אז יש אפשרות להגיע למקומות רגשיים אחרים, ואולי זאת החשיבות של הכעס, אחרי שגומרים לכעוס, אולי אז יכולים להגיע למקומות רגשיים שונים, ואז להגיע לסליחה, אולי זה לא יתכן לסלוח בלי לעבור את שלב הכעס, שלב הכעס יכול להיות הרסני או בונה, ואולי צריך ללמוד איך להוציא את הכעס, יש רתיעה חברתית מהבעה של כעס, כעס אינו מקובל,גורם דחיה, ולכן הרבה פעמים אנחנו חונקים את הכעס, והוא יוצא בצורה אחרת, יש עוד דרכים לשחרר את הכעס חוץ מכתיבה, למשל להיות עסוק כל הזמן ,פעילות נמרצת , מכירים את הטיפוס שלא יכול לשבת רגע בשקט ולהרגע? זאת שמנקה את הבית כל הזמן,זה שרץ מפגישה לפגישה, זה שהיומן שלו מלא ועמוס,ולא מוצא רגע להרגע ולנוח,עסוק מאוד? או אולי פשוט כועס. גם אני השתמשתי בכל מיני דרכים בלי להיות מודעת שאלו דרכים להוציא כעס, ועכשיו אני חושבת לי איזה דרכים נוספות יש כדי להוציא את הכעס?
אני לא חושבת שסליחה זאת מעין שליטה ברגשות, וכמו כן לא עניין של החלטה, לדעתי אי אפשר לעשות פעולת חשיבה שתפעל באופן ישיר על הרגש, ובכל אופן לא בצורה נקודתית,ישירה, כאשר החשיבה משתנה ,כשיש הבנות חדשות, אז יש אפשרות להגיע למקומות רגשיים אחרים, ואולי זאת החשיבות של הכעס, אחרי שגומרים לכעוס, אולי אז יכולים להגיע למקומות רגשיים שונים, ואז להגיע לסליחה, אולי זה לא יתכן לסלוח בלי לעבור את שלב הכעס, שלב הכעס יכול להיות הרסני או בונה, ואולי צריך ללמוד איך להוציא את הכעס, יש רתיעה חברתית מהבעה של כעס, כעס אינו מקובל,גורם דחיה, ולכן הרבה פעמים אנחנו חונקים את הכעס, והוא יוצא בצורה אחרת, יש עוד דרכים לשחרר את הכעס חוץ מכתיבה, למשל להיות עסוק כל הזמן ,פעילות נמרצת , מכירים את הטיפוס שלא יכול לשבת רגע בשקט ולהרגע? זאת שמנקה את הבית כל הזמן,זה שרץ מפגישה לפגישה, זה שהיומן שלו מלא ועמוס,ולא מוצא רגע להרגע ולנוח,עסוק מאוד? או אולי פשוט כועס. גם אני השתמשתי בכל מיני דרכים בלי להיות מודעת שאלו דרכים להוציא כעס, ועכשיו אני חושבת לי איזה דרכים נוספות יש כדי להוציא את הכעס?
אני חושבת שאותו אחד שעסוק כל הזמן
במשהו, שלא יושב שנייה אחת בשקט, ורץ ממקום למקום, הוא מתעלם מהכעס ומחפש דרכים לא לחשוב עליו ובעיניי זה לא שחרור הכעס. גם מי שאוכל את עצמו ברגשות אשמה, או אוכל במקום לכעוס זה לא שחרור כעס בעיניי. זו רק דרך לשכוח מהכעס באופן זמני או להפנות אותו כלפי עצמו. בעניין חשיבה שפועלת על רגשות, אני מאמינה שזה יכול להיות. אני יכולה לתת דוגמא אפילו למשהו שקורה לי הרבה - כשלפעמים משתלט עליי רגש שאני לא רוצה בו, לדוגמא פחד גדול, פעם זה היה משתק אותי. הייתי נכנעת לפחדים שלי ומוותרת על לעשות דברים שאני רוצה. היום באמצעות הרבה מאוד תרגול עצמי, אני מצליחה לשלוט בו. אני לא מסלקת אותו, כאילו לא רוצה לחשוב עליו, אלא אני מצאתי שאם אני כותבת על הפחד שלי, פתאום מתעורר גם קול אחר שמדבר איתו, וככה אני מנהלת עם עצמי דו שיח בין הפחד שהוא הרגש שהשתלט עליי לבין ההגיון. זה דומה לכך שאם את נורא לחוצה ממשהו, לדוגמא, ותבואי ותגידי את זה למישהו, הוא יוכל לדבר על ליבך ולהרגיע אותך בצורה הגיונית. לא תמיד, אבל לפעמים. רק שאני עושה את זה עם עצמי באמצעות הכתיבה. ולפעמים גם בלי כתיבה. ולפעמים אני חייבת לדבר עם מישהו, כי אני לא מצליחה להרגיע את עצמי בכלל. אבל בדר"כ התוצאות טובות - אני מצליחה יותר ויותר לשלוט בפחדים הכי גדולים שלי. ואגב, הפורום הזה לא היה קם בכלל אם לא הייתי מצליחה להשתיק את הפחד הגדול שהתעורר בי בימים שקדמו להקמתו. כמובן זה לא אומר שום דבר על הפחד הבא או על רגש אחר, לפעמים (אולי בדרך-כלל) כל הגיון שננסה להפעיל פשוט לא יעבוד. וגם זה קורה אצלי הרבה. וטוב שכך. ובנוגע לדרכים נוספות להוציא כעסים, אני משוכנעת שאם רק נפתח את זה לדיון נקבל עשרות דרכים. החל מפעילות גופנית כמו הליכה, שחייה, ריצה ואירובי, דרך צעקות במקום שקט או לחילופין מדיטציה, וכלה בעיסוק בתחביבים ועוד ועוד. את מוזמנת לפתוח שרשור ולשאול אם זה מעסיק אותך.
במשהו, שלא יושב שנייה אחת בשקט, ורץ ממקום למקום, הוא מתעלם מהכעס ומחפש דרכים לא לחשוב עליו ובעיניי זה לא שחרור הכעס. גם מי שאוכל את עצמו ברגשות אשמה, או אוכל במקום לכעוס זה לא שחרור כעס בעיניי. זו רק דרך לשכוח מהכעס באופן זמני או להפנות אותו כלפי עצמו. בעניין חשיבה שפועלת על רגשות, אני מאמינה שזה יכול להיות. אני יכולה לתת דוגמא אפילו למשהו שקורה לי הרבה - כשלפעמים משתלט עליי רגש שאני לא רוצה בו, לדוגמא פחד גדול, פעם זה היה משתק אותי. הייתי נכנעת לפחדים שלי ומוותרת על לעשות דברים שאני רוצה. היום באמצעות הרבה מאוד תרגול עצמי, אני מצליחה לשלוט בו. אני לא מסלקת אותו, כאילו לא רוצה לחשוב עליו, אלא אני מצאתי שאם אני כותבת על הפחד שלי, פתאום מתעורר גם קול אחר שמדבר איתו, וככה אני מנהלת עם עצמי דו שיח בין הפחד שהוא הרגש שהשתלט עליי לבין ההגיון. זה דומה לכך שאם את נורא לחוצה ממשהו, לדוגמא, ותבואי ותגידי את זה למישהו, הוא יוכל לדבר על ליבך ולהרגיע אותך בצורה הגיונית. לא תמיד, אבל לפעמים. רק שאני עושה את זה עם עצמי באמצעות הכתיבה. ולפעמים גם בלי כתיבה. ולפעמים אני חייבת לדבר עם מישהו, כי אני לא מצליחה להרגיע את עצמי בכלל. אבל בדר"כ התוצאות טובות - אני מצליחה יותר ויותר לשלוט בפחדים הכי גדולים שלי. ואגב, הפורום הזה לא היה קם בכלל אם לא הייתי מצליחה להשתיק את הפחד הגדול שהתעורר בי בימים שקדמו להקמתו. כמובן זה לא אומר שום דבר על הפחד הבא או על רגש אחר, לפעמים (אולי בדרך-כלל) כל הגיון שננסה להפעיל פשוט לא יעבוד. וגם זה קורה אצלי הרבה. וטוב שכך. ובנוגע לדרכים נוספות להוציא כעסים, אני משוכנעת שאם רק נפתח את זה לדיון נקבל עשרות דרכים. החל מפעילות גופנית כמו הליכה, שחייה, ריצה ואירובי, דרך צעקות במקום שקט או לחילופין מדיטציה, וכלה בעיסוק בתחביבים ועוד ועוד. את מוזמנת לפתוח שרשור ולשאול אם זה מעסיק אותך.
יעל, אני הייתי קוראת לפחד המשתק
ולסחרחורת הקשה, החברים הכי טוב שלי, שלעולם לא עוזבים אותי. ותמיד הייתי מזמינה אותם לבוא איתי לכל המקומות שהייתי צריכה ללכת. למה שישארו בבית? זה עזר לי לבצע דברים. לימים, התברר שהפחדים נבעו מחוסר איזון הורמונלי בבלוטת המגן. כשטופלתי בתרופות, הפחדים והסחרחורות נעלמו. לכן אני מאמינה גדולה בכימיה של הגוף.
ולסחרחורת הקשה, החברים הכי טוב שלי, שלעולם לא עוזבים אותי. ותמיד הייתי מזמינה אותם לבוא איתי לכל המקומות שהייתי צריכה ללכת. למה שישארו בבית? זה עזר לי לבצע דברים. לימים, התברר שהפחדים נבעו מחוסר איזון הורמונלי בבלוטת המגן. כשטופלתי בתרופות, הפחדים והסחרחורות נעלמו. לכן אני מאמינה גדולה בכימיה של הגוף.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.