סליחה על השאלה,מה לדעתכם הקלאסית הארוטית

[א מ ר י ל י]

אם כבר דביסי

אז אני מוסיפה גם את ה"סירינקס" וגם את השירים של "דון קישוט" מאת רוול.....

 

[ת ל פ י ו ת]

הצעה ודעה

לקרוא לדביסי "קליל" זה כמו לקרוא לואלס של שופן "מוסיקה לריקודים". דביסי היה חדשן נפלא שבישר במוסיקה שלו כמעט את כל מה שאנחנו שומעים במאה השנים האחרונות. הוא גילה שצירופי צלילים אינם בהכרח אקורדים אלא גם גוונים ומצבי-רוח. התזמורת שלו היא גוף נושם שבו הופרדו קווי המתאר בין הקבוצות של הנגנים. הפסנתר - צבעוני, מהורהר, ארוטי... אולי ימצא חן יותר בעינייך משהו בכיוון של "כרמינה בורנה" של קארל אורף? מלא שירי יין וזימה... (או שמא זו יצירה "קלילה" או פופולארית מדי?)

 

[א מ ר י ל י]

דווקא אורף וכרמינה

מזכירים לי את רומא העתיקה,עבדים,ספינות קרב וכדומה....די בגלל אופי המוזיקה והדמיון שלי

 

[ת ל פ י ו ת]

אם כך - כדאי לקרוא את הטקסטים...

 

[א מ ר י ל י]

לעומת הטקסטים

וזו התחושה שלי שעולה בכל פעם שאני מקשיבה ליצירה,למוזיקה הזו יש כח,ממש כוחנית והיא כלל לא מתקשרת לי לתוכן הטקסטים. יש בה משהו קדום...או שזה עניין של תחושה אישית...אולי על זה עבד אורף.

 

[מאי יולי]

לא אוהבת את היצירה הזאת

ולמרות זאת הולכת לשיר אותה עוד כמה שעות בקונצרט...

 

[Molchansky]

אממ..

כרמינה בוראנה של אורף או כמעט כל אופרה של ואגנר

 

[jonbaum]

הבולרו של ראוול

 

[svevo]

מדריגלים של מונטוורדי

הבארוק האיטלקי המוקדם עמוס בדימויים ארוטיים בשירה, באמנות הפלסטית וכמובן במוסיקה. אבחר לדוגמא (אחת מני רבות) את המדריגל si ch'io vorrei morire מתוך ספר המדריגלים הרביעי של מונטוורדי לטקסט של מאוריציו מורו- הו לשון ענוגה ומתוקה, הבי לי שפע דבש ועל חזך הצחור אטבע במתיקות... וכו' וכו'. באיטלקית זה נשמע הרבה יותר טוב, תאמינו לי. המוסיקה של מונטוורדי מגיבה בהתאם. ביצוע? הדיסק "מדריגלים ארוטיים ורוחניים" של the consort of musicke . גם אני כמו קודמי ממליץ על המוסיקה של סקריאבין ו-ווגנר ואולי אפשר להוסיף גם את ריכרד שטראוס (זלומה). בקשר לראוול, במחשבה ראשונה הרעיון נשמע לי די מופרך. מה לראוול הא-מיני שהעדיף חתולים על נשים ולארוטיקה? ובכל זאת, בבלט דפניס וכלואה יש כמה רגעים של אקסטזה משברית המתחזקת מרגע לרגע בצבעים עזים ובדחיסות ייתרה.

 

[ItsikH]

לטעמי כל החיבור הזה קצת מוזר פעם, ממש מזמן, ניסיתי - הקונצ'רטו לפסנתר של שומאן, שיש בו לא מעט ארוטיות לטעמי. כל כך הפריע לי להנות../images/Emo9.gif../images/Emo6.gif או שמאזינים או שמ...../images/Emo8.gif

 

[Tragedie lyrique]

אני חושב שלכל מלחין טוב,

ומלחין טוב הכוונה היא למלחין שיודע להעביר למוזיקה את מה שעובר במודע ובתת מודע שלו, יש רגעים אירוטים כמו גם רגעים שמביעים את שאר הרגשות. וזה לא משנה בין אם זה פלסטרינה או סטרווינסקי. לתקופה אין פה שום קשר. כל המלחינים מכל התקופות באים מרקע רגשי אנושי מעצם היותם בני אדם מן הסתם. ההבדל הוא שלכל תקופה יש "שפה מוזיקלית" משלה. וכאן המאזין בעצם צריך להחליט איזו שפה מוזיקלית יותר מדברת אליו. אבל אין לזה שום קשר לרגשות, ובטח שאין להוסיף חטא על פשע ולהגיד "בברוק ובקלאסי לא הביעו רגשות כמו שהביעו בתקופה הרומנטית והלאה". זאת טעות מרה. מכאן יוצא שלא רק במוזיקה של מוצרט ורדי ושופן (המלחינים שצויינו בראש השרשור) יש ביטוי לרגשות אירוטים, אלה גם למלחינים מתקופות הרבה יותר מוקדמות. נוסף על כך, אני לא חושב שמישהו יכול לתת לך המלצות למוזיקה "ארוטית". מוזיקה, אחרי הכל, אפילו אם היא תוכניתית, מומרת במוח כמשהו אבסטרקטי שכל אוזן מפרשת אחרת. אני מכיר אנשים שאמרו שפולחן האביב של סטרוינסקי עורר אותם מינית ואני מכיר אנשים שהמיסות של פלסטרינה מעוררות אותם מינית. כל שכל אחד בוחר לעצמו "שפה מוזיקלית" (או שמא תקופה במוזיקה) שיותר מדברת אליו.

 

[cut2]

אני ניסיתי

את הקונצ'רטו השלישי לפסנתר של בטהובן ואת הנוקטורנים לתזמורת של דביסי. הראשון היה קטסטרופה וממש הרס (נדמה לי שכיבינו באמצע אפילו), השני סתם בלבל את כל העסק, אבל זה די קצר גם ככה. אחר כך התנזרתי ממוסיקה בשעת הטקס לתקופה ארוכה, והיום זה כבר פחות דרמטי עבורי. לפעמים זה אפילו נחמד, אבל אני לעולם לא אשים מוסיקה שאני מעריך מאוד כרקע לפעילות הספורטיבית הזו.

 

[califia]

זה רק אומר שאתה גבר מצוי.

 

[ItsikH]

לא נראה לי../images/Emo6.gif אבל שיהיה