רגע רגע אני גם רוצה להגיב...
גרמתן לי לחשוב מה זה אמא טובה. אני חושבת שאמא טובה היא מי שמצליחה לתת, עד כמה שניתן, לילד שלה את מה שהוא צריך. וסליחה על מה שאני הולכת להגיד אבל לא תמיד מה שהוא צריך כל הזמן זאת אמא. שלא תבינו לא נכון אני מתה עליו חולה עליו הוא הכי מקסים בעולם. אבל אני לא טיפוס שקל לו עם תינוקות קטנים. אני לא יודעת איך לשעשע אותו וזה לא ממש מרתק אותי להיות איתו כל יום כל היום. כתוצאה מהשיעמום שלי אני לא מצליחה לתת לו לא את התשומת לב שהוא צריך ולא להפיג את השעמום שלו. טוב לי בעובדה וטוב לי בלימודים וטוב לי לחזור למתן בערב ולהיות איתו וטוב לי לקום אליו בבוקר (קצת פחות טוב אבל אני קמה די הרבה גם בלילה אבל זה כבר סיפור אחר). אני לא מרגישה שהזנחתי את מתן. הוא נמצא או עם אבא שלו שהוא אבא הכי מדהים בעולם (שחוזר בסוף החודש לעבודה הרבה יותר מטורפת מהעבודה שלי והוא כבר לא מוצא לעצמו מקום מרב געגועים עתידיים...) או עם אמא שלי שפשוט חולה עליו. אז מתן מקבל את כל האהבה והתשומת לב שהוא צריך. יותר ממה שהוא היה מקבל ממני אם הייתי נשארת איתו כל היום בבית. מצד שני, שלושת הימים הללו היו בהחלט קשים לי והם לא בדיוק מייצגים. יש ימים בהם אני יוצאת יותר מאוחר בבוקר, יש ימים, כמו היום בהם אני באה לצהרים, יש ימים בהם אני חוזרת מוקדם ואפילו יש ימים שאני בבית. בשלב הזה מה שמעניין את מתן זה לחקור את הסביבה וכל מי שיקח אותו על הידים ויראה לו דברים בבית או יקח אותו בעגלה בחוץ בנופים משתנים ויחבק אותו וישחק איתו ויאכיל אותו יזכה באהדתו המלאה. בין אם זו אמא או מטפלת. הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו אבל (כמו גם ביחסים זוגיים) בשביל לאהוב ולהעניק לא צריך להיות תקועים כלהיום אחד ב&^% של השני. זו דעתי. טוב לי עם הבחירות שלי בגדול. מן הסתם אלו הבחירות שלי יכלתי לבחור אחרת אבל כך הכי טוב לי, ואני לא חושבת שפחות טוב למתן. אני לא שופטת ולא מחליטה עבור אחרים. אם למישהי טוב לעזוב הכל ולהיות עם הילד במשך שנתיים ולא לעבוד יופי. אם היא הרגישה שזה הדבר הכי טוב לילד ולה והיא יכולה להעניק לו יותר מכל היתר -מצויין. אבל במקרה שלי אני לא מרגישה ככה ואני לא מתנצלת על זה ואני לא חושבת שאני אמא רעה.
גרמתן לי לחשוב מה זה אמא טובה. אני חושבת שאמא טובה היא מי שמצליחה לתת, עד כמה שניתן, לילד שלה את מה שהוא צריך. וסליחה על מה שאני הולכת להגיד אבל לא תמיד מה שהוא צריך כל הזמן זאת אמא. שלא תבינו לא נכון אני מתה עליו חולה עליו הוא הכי מקסים בעולם. אבל אני לא טיפוס שקל לו עם תינוקות קטנים. אני לא יודעת איך לשעשע אותו וזה לא ממש מרתק אותי להיות איתו כל יום כל היום. כתוצאה מהשיעמום שלי אני לא מצליחה לתת לו לא את התשומת לב שהוא צריך ולא להפיג את השעמום שלו. טוב לי בעובדה וטוב לי בלימודים וטוב לי לחזור למתן בערב ולהיות איתו וטוב לי לקום אליו בבוקר (קצת פחות טוב אבל אני קמה די הרבה גם בלילה אבל זה כבר סיפור אחר). אני לא מרגישה שהזנחתי את מתן. הוא נמצא או עם אבא שלו שהוא אבא הכי מדהים בעולם (שחוזר בסוף החודש לעבודה הרבה יותר מטורפת מהעבודה שלי והוא כבר לא מוצא לעצמו מקום מרב געגועים עתידיים...) או עם אמא שלי שפשוט חולה עליו. אז מתן מקבל את כל האהבה והתשומת לב שהוא צריך. יותר ממה שהוא היה מקבל ממני אם הייתי נשארת איתו כל היום בבית. מצד שני, שלושת הימים הללו היו בהחלט קשים לי והם לא בדיוק מייצגים. יש ימים בהם אני יוצאת יותר מאוחר בבוקר, יש ימים, כמו היום בהם אני באה לצהרים, יש ימים בהם אני חוזרת מוקדם ואפילו יש ימים שאני בבית. בשלב הזה מה שמעניין את מתן זה לחקור את הסביבה וכל מי שיקח אותו על הידים ויראה לו דברים בבית או יקח אותו בעגלה בחוץ בנופים משתנים ויחבק אותו וישחק איתו ויאכיל אותו יזכה באהדתו המלאה. בין אם זו אמא או מטפלת. הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו אבל (כמו גם ביחסים זוגיים) בשביל לאהוב ולהעניק לא צריך להיות תקועים כלהיום אחד ב&^% של השני. זו דעתי. טוב לי עם הבחירות שלי בגדול. מן הסתם אלו הבחירות שלי יכלתי לבחור אחרת אבל כך הכי טוב לי, ואני לא חושבת שפחות טוב למתן. אני לא שופטת ולא מחליטה עבור אחרים. אם למישהי טוב לעזוב הכל ולהיות עם הילד במשך שנתיים ולא לעבוד יופי. אם היא הרגישה שזה הדבר הכי טוב לילד ולה והיא יכולה להעניק לו יותר מכל היתר -מצויין. אבל במקרה שלי אני לא מרגישה ככה ואני לא מתנצלת על זה ואני לא חושבת שאני אמא רעה.
