אמנם אני לא רופאה
אבל ריטלין הוא חומר מעורר וקנבואידים למיניהם הם חומרים מרדימים. כלומר על פניו יש סתירה בין שניהם. אם אדם מעשן קנבואידים ואחר כך לוקח ריטלין - מדידת האפקט של הריטלין באבחון יהיה פחות מהימן. כדי לבדוק אם ריטלין אפקטיבי עבור הנבדק, יש להגיע למבחן בלי שמץ של קנבואידים בדם. החומר האקטיבי בקנבואידים הוא THCאצל משתמש כרוני צריך כ-12 שבועות כדי שיתפנו השרידים שלו מהדם. אצל משתמש רגיל 25 עד 27 יום. למה כל כך הרבה זמן? כי THC הוא חומר שמסיס בשומן (לכן הוא 'אוהב' תאי מוח), הוא נדבק לתאי השומן בגוף ומטפטף עצמו לזרם הדם שבועות ארוכים. מצרפת תוצאות של מחקר אוסטרלי שנערך 3 שנים על ההשפעות של קנביס על אנשים עם ADD. נראה לי שחשוב לדעת. המחקר באנגלית אבל המסקנות ממוספרות וכתובות בקצרה. שורה תחתונה - לא סתם לא ממליצים להשתמש בקנבואידים כטיפול. אדם שרוצה לטפל בעצמו צריך לבחור בין טיפול עצמי בקנבואידים על כל הג'יפה שמתלווה אליהם, לבין טיפול בריטלין שהוא יותר ממוקד ויותר 'נקי' בהשפעות שלו. כשמעשנים קנבואידים צריך לדעת שמלבד החומר THC שתכלס רק את ההשפעה שלו רוצים, יש עוד ימבה חומרים שנכנסים לגוף בעלי השפעות מרחיקות לכת לטווח הארוך. אדם בלי שום כוונות להפסיק לעשן, רצוי שלא ישתמש גם בריטלין. בשביל מה לו? הרי העישון יעשה את הריטלין לא אפקטיבי.
