המשך אותו משחק (+ טיפה GB-MIN)
אז אחרי שהלילה הפך לבוקר והבוקר הפך ליום עבודה ויום העבודה הפך לערב, ברצף אחד ארוך ומייגע, אפשר להרחיב.
בפינת החוויה האישית - בגלל אותו רצף, ובמיוחד לאור זה שהתוכנית שלי ללכת לישון מוקדם ולצבור קצת שעות שינה נפלה קורבן למשחק המותח והבלתי נגמר של הפאקרס והויקינגס שמנע ממני להירדם, מלכתחילה החלטתי שאני מכוונת שעון לחמש וחצי, ורואה את רב המחצית השנייה. לפני שהדלקתי את המחשב והגיים פאס וכל זה, בדקתי בפלאפון בגיים טרקר או איך שלא קוראים לו, מה המצב. ראיתי 24-7 והייתי ממש קרובה לוותר על הכל ולחזור לישון. ואז פתאום הופיע על המסך הכיתוב הבא:
P.Manning pass short right to M.Ball to DEN 42 for -6 yards (D.Fletcher). FUMBLES (D.Fletcher), touched at DEN 39, RECOVERED by NE-B.Spikes at DEN 32.
ואז הבנתי שהלילה אני לא חוזרת לישון... וטוב שכך... אם לראות רק חצי משחק, אז טוב שזה היה החצי הזה ולא החצי הראשון. אם כי, אני חייבת להודות שכנראה הייתי נהנית יותר מהקאמבק אם הייתי קודם חווה ביסורים את מגפת הפמבליטיס של המחצית הראשונה.
את מה שהלך שם, אתם כבר יודעים. מבחינתי, זה ניצחון ענק של הפטס, החזרה הייתה מרשימה ומעידה על הרבה אופי. יחד עם זאת מרכיב המזל בניצחון הזה הוא הרבה יותר גדול ממה שהייתי רוצה. מצד שני, גם בכל ההפסדים של הפטס היה מרכיב של מזל, אז הכל מתאזן.
דבר אחרון שחשוב לי להתייחס אליו הוא העניין של בריידי VS מאנינג. אני בדרך כלל לא נכנסת לויכוחים של "מי יותר טוב ממי". חלק מזה זה בגלל שיש לי כבוד עצום למאנינג וחלק מזה זה בגלל שבאופן כללי אני באמת לא אוהבת השוואות מהסוג הזה. גם לא דיונים של 'דה בסט אוב אול טיים'. לכל שחקן יש את הנסיבות שלו, המאמנים שלו, קו ההתקפה שלו וכו.
ועדיין...
Just Stop It:10-4. All Time. Head.To.Head
בעיני המשחק הזה סתם, סגר, חתם, סופית את הויכוח הזה. לא יודעת למה דווקא המשחק הזה ולמה 10-4 בהכרח יותר מרשים אותי מ 9-4. זה פשוט נתון מטורף לדעתי, הוא ממש "קפץ" עלי.
נתראה באותו המאצ'אפ מתישהו בפלייאוף.