ספרו לי ואמרו לי

[אסתיהאחד]

ספרו לי ואמרו לי

למה יש כל כך הרבה רגשי אשמה כלפי הילדים בסיפור שלנו ולמה ישר אנו תולים בעצמנו את האשמה למרות שאנו אלה שנונים את נשמתנו? גם לכם יש גלי אששמה כאלה מידי פעם ואיך אתס דוחים אותם

 

[יונה לבנה 1]

אני חושבת

שזה מפני שלקחנו אחריות על גורל ילדינו ובעצם החלטנו נגד רצונם שלא תהיה להם משפחה אורגנית רגילה וטבעית......אוף הלב שלי נשבר

ואכן אנחנו אשמים בכך שלא הצלחנו לשמר את המערכת שאליה הכנסו מאהבה עוד שותפים...(ילדינו) איך דוחים את רגש האשם? כשתמצאי את הרעיון ספרי לי גם. בעיקר פיצוי על הכאב .(ממתקים,חיבוקים,והרבה הרבה מתנות,אה וגם ציפס)

 

[blonda3]

רגשות אשמה....../images/Emo4.gif../images/Emo24.gif../images/Emo91.gif

היו ויש לפעמים אבל למעשה אנחנו לא אשמים. אני פתרתי לי את הבעייה הזאת ע"י זה שהתחלתי להתעסק בתחומים כמו אסטרולוגיה, טארות, מיסטיקה וכו', למדתי והבנתי שלכל אדם יש את הגורל שלו כולל לנו ולילדים שלנו, כך שלא כל דבר בידינו ולא הכל "באשמתינו" וכשלומדים אסטרולוגיה ומסתכלים במפות לידה מגלים שנושא נישואין וגירושין ויחסים עם ההורים כתובים לכל אחד ואחת במפת הלידה כלאמר-זה כאילו דבר שניקבע מראש.... (יכולה להביא לכם דוגמאות....אם תירצו) ויש גם אמונה שהנשמה של התינוק בוחרת מראש לאילו הורים להיוולד ואף אחד לא מבטיח לאף אחד שהוריו ישארו ביחד לנצח....ממש כפי שיש מקרים שהורה מת כתוצאה ממחלה או תאונה....וגם אז יכולים לבוא רגשות אשמה...אצל מי שנותר בחיים...אבל רצוי להתמודד עם זה ולהיות חזקים כי אין בכך תועלת. אנחנו לא אשמים שבחרנו להתחתן עם מי שלא התאים לנו להמשך החיים,כשהינו צעירים ותמימים..... לגביהאבא של ילדי הגדולים אני אומרת שהסיבה שהכרנו היתה הצורך להביא את שני הילדים שלנו לעולם ובזה הסתיים תפקידינו ביחד אבל היות וחשוב לילדים שתהיה תקשורת טובה בין ההורים לקחתי על עצמי לנסות להוביל את הנושא הזה, התעקשתי...ונראה שלפחות בצעד אחד-חשוב-הצלחתי.(בבר מצווה) אז ככל שעובר הזמן יש לי פחות ופחות רגשות אשמה. ואם אני מצליחה-אז גם אתם יכולים.

 

[ניצת שושן]

לא יודעת

חייבת לומר כי אין לי כל רגשות אשמה בנוגע לגרושים להפך חושבת שעשיתי להם רק טוב (גם הם חושבים כך)

 

[אסתיהאחד]

האם אישה נששואה

אין לה רגשי אשמה כמו שלנו יש?האם זאת לא פששוט מין תכונה נשית לקחת את האשמה על עצמנו?

 

[noamic]

זה מעניין, האם רק באשמה מדובר

או שאולי בגדול גם באחריות כוללת לכל מה שסביבנו ? הרבה פעמים ראיתי שגברים באופן כולל משתמטים מלקחת אחריות טוטאלית על מעשיהם ויתר על כן על תוצאותיהם. בגדול נדמה לי שזה מאפיין יותר גברים מנשים, בפרט שנהתוצאות הן לפעמים לא אי אי אי אי... עד היום אני משתוממת איך לשעברי (האקס) מיתמם ולא מבין מה היה חלקו בגירושין. הוא הרי היה 100% ??..... אז יש לנו לנשים לדעתי יכולת התבוננות אולי יותר רחבה מעבר לגבולות עצמנו ואנחנו נוטות לקחת על עצמנו גם מה שמסביב. סליחה על ההכללות אני בטוחה שיש גברים נפלאים שלוקחים אחריות יוזמה והכל, אבל בגדול - נראה לי שההכללה תופשת. תראו התנהגות של גברים גרושים לידיהם - מה הם לא אחראים להם בדיוק כמו האם ?? ובכל זאת המציאות אחרת.

 

[*יערית]

מסכימה לכל מילה נועמיק../images/Emo45.gif

ואין פשוט דרך להראות להם את זה אחרת, אבל רוצה להוסיף שישנם גם אבות בנישואים שמשתמטים מאחריות ולכן אולי נוסיף שיש לכך גם השלכות של אופי+בסיס חינוכי

 

[noamic]

לידיהם=לילדיהם !

 

[עלמה 3]

אסתי לדעתי,

רגשות אשם מגיעים כשהמצפון לא נקי, אך אם עושים את הצעדים בחיינו כשאנו שלמים עם המעשה, לא צריכים להיות רגשי אשם... פשוט אומרים להם קישטא... כי הייתי/נו שלם במעשיי.. אך אם תפרטי קצת יותר, או איפה את חשה רגשות אשם... אז יהיה אפשר להתמקד

 

[ophra]

ואם הייתי שלמה עם מעשי....

כי הם היו הדבר הנכון ביותר עבורי אבל לאו דווקא עבור ילדיי....

אני לא בטוחה ש"רגשות אשם" היא המילה המתאימה ביותר (עבורי) אבל בהחלט אני חשה קונפליקטים והרבה. אני גם קוראת אותם הרבה כאן אצלכם והקריאה הזו מעוררת אצלי הרבה מחשבות... על העתיד הפרטי שלי....

לעתים קיימת התנגשות בין בחירה של דבר שהוא טוב עבורנו אבל לא טוב עבור ילדינו. זו הבחירה הקשה מכולם ולי אישית אין יכולת לחיות איתה בשלום מלא. אני מניחה שחלק מכם יגידו, ובמידה לא מעטה של צדק, "כל דבר שהוא טוב עבורי, טוב בסופו של דבר גם לילדי כי ילדים מעדיפים הורה שמח ומאושר, על הורה מתוסכל וממורמר". זה כמובן נכון. אבל לצד זה עומדת הידיעה שהורות כרוכה בהרבה ויתורים ("הקרבה" נשמע לי מעט בומבאסטי ו"פולני"...

) מעצם ההחלטה להיות הורים ויתרנו מראש על הרבה על עצמאות וחופש מוחלטים על סדרי עדיפויות אישיים על הנאות קטנות של החיים בתמורה קיבלנו ה-מ-ו-ן את ילדינו אבל הסטטוס הזה, להיות הורה, מוביל אותי הרבה פעמים לנקודות של התלבטות בין טובתי לטובתם וגם כשאני עושה בחירה ומאמינה שזו היתה הבחירה הנכונה זה כבר לא פשוט ו"שלם" כמו פעם.... וזו, כרגיל, רק דעתי עפ

(וגם את ההתלבטות הזו, דרך אגב, אני עושה כ"חד-הורית")

 

[blonda3]

עופרה../images/Emo45.gif

 

[אסתיהאחד]

אני מתחברת יותר אלייך

ועלמה רגשי אשמה זה לא רק אם המצפון לא נקי.אני חושבת שמרבית הנשים למדו שהם עיקר הבית או עוקרות הבית וממהרות לקחת את האשמה עליהם

 

[עלמה 3]

אסתי,

לי, רגשי אשם מאד מתחברים עם מצפון. ואסתי יקרה, רגשי אשם , הם לא בהכרח משהו רע. נכון כשאנו מרגישים אשמים כשאיננו מצליחים להגשים איזה אידיאל או חלום או החלטה, או עוברים את הגבול או שוברים נורמות של הסביבה שלנו. או את המעצורים המוסריים שלנו. אני חושבת שדרך רגשות האשם, אנחנו למדים, להתמודד עם זה, זה לסלוח, לסלוח לעצמך.

 

[יונה לבנה 1]

המצפון

הוא המצפן הפנימי שלנו,דרכו אנחנו לומדים ללכת בדרך הנכונה לנו,כשהוא מתחיל להשתולל ולהתבלבל אנחנו לומדים איך לייצב אותו,כל אחד בדרכו שלו,יש שמפצים,יש שמתנצלים,יש שלומדים לסלוח ,ויש את אלה שלא מצליחים לישון בלילה .הכי חשוב ללמוד ממנו ולהקשיב לו ואז הוא פחות מתבלבל....

 

[עלמה 3]

יוניץ' , גנבת לי את המילים מהמקלדת

אך לאור פיטפוטי היום אני לא משהו....

 

[יונה לבנה 1]

את תמיד משהו../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[אסתיהאחד]

רגשי אשמה

עם הם באים מהמקום שאקשיב אליהם ואשנה במידת הצורך או שאומר לעצמי בביטול זה ממש לא במקום להרגיש אשמה הם טובים באמת. רגשי אשמה שנותנים לך להתכווץ ולהתקע הם השליליים.

 

[עלמה 3]

עופרה ../images/Emo39.gif

הרי אנו אמאות או הורים.. וכשאנו לוקחים החלטות גורליים והכרחיים בחיינו, אז גם יש ויתורים ולפעמים גם משלמים מחיר כבד עבור הויתור או החלטות מוטעות והם גם יכולות להיות מוצלחות... לקחת סיכונים זה לחיות. (בעיניי) וכן, לפעמים זה בא על חשבון הילדים. ואנו כהורים צריכים להיות עירניים ועם אצבע על דופק, על מנת לצמצם את הנזקים, לספק להם את ההגנה הנדרשת כהורה. ואם טעינו בבחירות ובהחלטות... תמיד אפשר לתקן והגדולה היא לזהות את הטעות ולתקן. מקוה שלא יצא לי מבולבל

 

[אסתיהאחד]

קודם כל עלמה

איני מקבלת את העניין שרגשי אשמה נובעים ממצפון לא נקי. אתן לך דוגמא.בתהליך גירושי החלטתי גם להפרד מהעולם החרדי.יחד עם זה גרמתי להלם לפחות לשני ילדי הגדולים שנשארו חרדים למרות ואף על פי. אינני יכולה כרגע לפרט את מניעי כולם כי זה סיפור בפני עצמו אך אז לא ראיתי את ההשלכות הגדולות על ילדי כולם והשניים בפרט. לימים שכחה הסערה והערפל נמוג ואז הבנתי שיש כאן גם הפסד.מדובר על קהילה חרדית שמעוד מקפידה. נכון שהקשרים עם ילדי חמים ודאגתי לזה בין כל הבלגנים שעברתי אך לומר שאין רגשי אשמה היום על הבעיה בשידוך למשל,על כך שהאוירה בשבת היא ממש לא אותה האוירה וכו. המצפון שלי נקי לגמרי אבל רגשי האשמה לפעמים עולים וצפים

 

[עלמה 3]

אסתי יקרה, ../images/Emo24.gif

יתכן ולא הייתי מספיק מובנת... אך מה שכתבת , מדבר בעד עצמו. ילדיך הגדולים " בחרו" להישאר חרדים, מה שנותר לך זה לכבד את בחירתם. אני מניחה שנתת להם את זכות הבחירה. את חושבת שהן טעו בבחירתם או שהם מתייסרים בבחירתם ? אסתי, סליחה אם אני חטטנית מידי, מה היה עם שאר הילדים ואיך המפגשים היום (אם קיימים) בין האחים החילוניים והחרדים. אסתי, ומהו ההפסד שאת חשה ?