סקר: מה תעשו כשיודיעו לכם שהתקבלתם?

[יעלד12]

סקר: מה תעשו כשיודיעו לכם שהתקבלתם?

טוב, האמת זה התחיל לאחר שיחה שלי ושל מורן, ולאחר איזושהיא אמונה עלומה שכמעט כל אחד שעבר את המסלול המתיש של פסיכומטרי-בגרויות-תארים-מו"ר-מרק"מ-ראיונות ב"ש, יש חלום מטופש בראש של מה הוא עושה אם הוא מתקבל, ואני אתחיל: 1. לעשות קעקוע מאחורי הגב/עגיל בגבה. 2. ללכת לים, אחרי השקיעה, רק אני, ולנסות להבין מה לעזאזל עוללתי לעצמי. ואתם? יעל

 

[לטינית בנשמה]

פשוט מאוד: אצרח כמו משוגעת

ואז אני אתעלף לדעתי. אח"כ יש רשימה ארוכה של דברים שנשבעתי שאני לא קונה לפני שאני מתקבלת. ואם יהיה זמן, תהיה גם מסיבה לא קטנה.

 

[derwansin]

מה תקני? סטטוסקופ?

סתם, אני יודע שזה דבילי... אבל יודעת מה, אם שנינו מתקבלים לת"א לשנת הלימודים הקרובה אני קונה לך סטטוסקופ לפני תחילת הסבבים הקליניים, הולך?

 

[לטינית בנשמה]

פשש... אמממ...

למקרה שאתה רציני, רק בתנאי שגם אני קונה לך משהו.

 

[derwansin]

יאללה, סגרנו...

 

[NoOoLa]

אמממ -- קופצת וקופצת וצועקת ו...

מתחילה לבכות ..... אחר כך מדברת עם אבא , אמא, וכל המשפחהההההההההההההההההה...... ואאאאאיייייי מתי מתיייי אחיי את המצב הזה ?!?!?!?

 

[moranille]

מה עושים כשמתקבלים

גם לי הייתה תכנית מטורפת של מה יהיה ברגע שאני אקבל את הודעת הקבלה. לא צרחתי כמו שחשבתי, לא קפצתי פשוט הייתי בשוק ואני די בטוחה שגם אתם תהיו, וכל חלומות הצרחות צעקות וקפיצות יתגמדו לשתיקה וחיוך בלתי נמחה מהפרצוף. יאללה מתי הודעות קבלה? חחח

 

[נסי זגורי 18]

שאלה קשה..

לפעמים זה נראה לי כאילו כל החיים שלי מלאים בהשגת מטרות, וברגע שאני משיג את המטרה, אין את ההרגשה האמיתית של שינוי משמעותי או תזוזה דרמטית במצב הרוח הכללי. ההנאה האמיתית שלי היא מהדרך, ככה שאני מניח שברגע שאתקבל-אתחיל לחשוב הרבה על איך אני מצליח בלימודים ואיך אני מוצא עבודה טובה בקרבת האוני' וכו'. בכל אופן, אני מקווה שאופתע ובאמת אהנה מהרגע, נראה לי שמסיבה מטורפת ושתייה חריפה לאורך כמה לילות רצופים יעשו את העבודה.

 

[nightriders]

מלים כדורבנות

זה בדיוק העניין, פשוט לא רציתי להיות הראשון שיאמר את זה , כי יש אנשים כאן שיש להם נטייה להתנפל במקרים כאלה. הדרך לפסגה היא העניין, ולא הפסגה עצמה. וכך זה לגבי כל דבר בחיים. אחרי שמשיגים מטרה באמת אין הרגשה כל כך מיוחדת של שינוי משמעותי, כי לעתים החשיבות שאנחנו מיחסים למטרה כלשהי, נעלה ככל שתהיה, היא מוגזמת. ורק אחרי שהיא מושגת אנחנו חוזרים לפרופורציה האמיתית. אותם אלה שלא יודעים להנות מהדרך , יתעוררו מתישהו יום אחד ויבינו שפספסו את החיים. אשריך שזכית להבין את זה בגיל צעיר יחסית

 

[morancho1]

../images/Emo45.gif

 

[אינפונדיבולום]

יאללה יאללה

תן לעצמך להנות מהרגע. לא צריכים להיות ככ "בוגרים" כל הזמן... ברור שזו לא המטרה הסופית, אבל למה לא להנות מההשג? אני אישית קיפצתי בבית, צרחתי קצת, ואז התקשרתי לכל העולם ואישתו.

 

[נסי זגורי 18]

אם אתקבל

ברור שאני אנסה להנות כמה שיותר מהרגע ואנסה לשכוח את כל ה'דאגות' שנלוות אליו, זה מבחינתי הרצוי. ניסיון העבר מלמד אותי שבדרך כלל זה לא מה שקורה, ולא נראה לי שאני יכול לשלוט בזה.

 

[natalysh]

אני בכיתי כשזה קרה

נתתי לכל הלחץ להשתחרר...

 

[יוסי n]

לא עשיתי, אלא הרגשתי.

הודעת ה'קבלה' הראשונה היתה מהאוניברסיטה העברית. כשראיתי אותה (או יותר נכון, לאחר השניות הראשונות בהן עיכלתי ראשונית את משמעות הדבר), חשתי תחושה אדירה של ניצחון. שנה וחצי של עבודה, לילות כימים, בים של אי-ודאות וחששות שמא לא אצליח להגיע ליעד הנכסף, התנקזו באחת לתחושה אדירה של "ניצחתי". ההרגשה היתה מדהימה. לא צהלות, צעקות, קפיצות, או משהו בדומה לזה. רק תחושה של סיפוק אדיר, שממלאת אותי עד עכשיו (וחיוך מאוזן לאוזן שהיה מרוח על פניי במשך כל יום המחרת...). הצעד הבא היה ליידע את המשפחה, החברים וכל אלו שעזרו לי בדרך. אח"כ, המחשבות על קבלה/דחייה התחלפו במחשבות על בחירת המוסד, וכשכבר החלטתי - מחשבות על הלימודים, דברים שיש לסדר (מגורים, שכ"ל, מערכת וכו'). אז התפכחתי מהר מאד מהאופוריה הראשונית: הגשמתי חלום, עשיתי דבר גדול, אך זו טיפה קטנה בים של עבודה שעוד נכונה לי.

 

[tarquani22]

התשובה שלי היא כמובן כזו:

ללכת לחד"כ להתאמן

ותודה לכל מי שענה על השאלות שלי. ולמי ששאל למה אני צריך לאכול כל 3\4 שעות: זה כדי להיות במצב כמה שיותר טוב בכל מה שקשור לנטייה של הגוף לבנות מסת שריר. אבל באמת חבר'ה שלי, זה משעמם כל הנושא הזה

 

[leviatam]

יש לך חברה?

 

[tarquani22]

את רוצה להיות חברה שלי? ../images/Emo8.gif

 

[tarquani22]

אוי, אתה בכלל בחור... אבל למה אתה

שואל אותי אם יש לי חברה?

 

[morancho1]

../images/Emo6.gif אנשים מצחיקים

 

[morancho1]

היה לי זמן לחשוב על זה

בכל זאת שנתיים חולמים על הרגע הזה...אם לא לפחות מכיתה ט אז..אחרי שאני אמלא את חובתי לאומה, ואלך לרוץ בשדה ההוא ליד יואל גבע (הבטחה שהבטחתי בדיוק לפני שנתיים), ואחרי שמלא אנשים יצלמו אותי (כי זאת ההבטחה שה-ם עשו לפני שנתיים... ), אני פשוט אהיה מבסוטה. מוזר פשוט ונכון. במשך שנתיים פחדתי מהרגע שאני לא אתקבל. ברגע שאני אתקבל בע"ה סופית לת"א (שכרגע הקורס בפיזיקה הדבר היחידי שעומד ביני לבין הוודאות הזאת)..אני פשוט אנוח, כמו שצריך, כמו שלא נחתי הרבה זמן... קשה לי להסביר את זה, אני מניחה שאני פשוט אהפוך להיות אדם ששלם יותר עם עצמו, כמו אדם שהציב לעצמו מטרה והוא בדרך הנכונה כדי להגיע אליה. לא נראה לי שאני אעשה קעקוע..

.אבל יש מצב שאני אתגבר על החשש הקל שלי מהיחנקות ואלך לקורס צלילה באילת ככה לפני הלימודים...חלומי

מה שגם שזה הרבה יותר זול מליסוע לאירלנד