א. הכל אפשרי, השאלה היא כמה חיים
אתה רוצה שיהיו לך... ב. דווקא הרצאות במתכונת הכתבה, אישית, גורמות לי להבין ולזכור את החומר יותר טוב מכל הרצאה אחרת. אבל זו הדפיקות שלי... כל מה שזלצמן הרצתה עליו עד היום ושנכחתי בו, נכנס לי למוח ולא יצא... היא כאילו לועסת בשבילי את החומר. אמנם זה משעמם קצת אבל זה מבטיח שאני אדע את החומר פרפקט. ולא יודעת, בשבילי זה עובד. אני מזהה במהלך הכתיבה מתי היא חוזרת על עצמה ויודעת מתי לא לכתוב... הבעיה מתחילה כשמגיעים עייפים מדי ואין כוח גם לחשוב וגם לכתוב תוך כדי.