למה עישנתי זו שאלה אחרת
אין לי מושג ברור למה עישנתי. אהבתי את זה איכשהו. אני מניחה ילדה בתחילת המרידה מול הוריה,מול הסביבה מול הדת. בכיתה ג' אני יכולה לומר שזה היה בגלל אחים שלי. כולם עישנו, הערצתי אותם (מעריצה אותם עד היום), רציתי להיות כמוהם (אפילו ציירתי את אחי גולש ומעשן בו זמנית
), ההורים היו בספרד,החדר שלהם היה פנוי,אז השפעתי על חברה טובה שלי לנסות גם. הזוי. אבל זה בסדר כשאחים שלי עלו עליי הם דאגו להעביר אותי מקלחת קרה של השפלה,דבר שאיחר את התחלת העישון במספר שנים טובות

אמצע ט' התחלתי לשנוא,להפסיק , לעצבן את החברים עם משפטי ה "אל תעשנו לידי" ," לא באה.לא בא לי הליחנק איתכם",תעשנו ליד החלון,לא מעניין אותי שיש לך בית ריק" וכו' וכו'. רובם צייתו.