סרטים שמתחילים מחדש

[עלמה עלמה]

אַמֵחַיֶה

 

[noa128]

../images/Emo13.gif ../images/Emo72.gif לחייך יקירתי

כמה טוב לשמוע אותך מחייכת.

 

[פּרפרית]

אני ארים ../images/Emo48.gif לזה, בילי.

 

[רקאסה]

מקבצת כמה ענינים

אהבה במכונית מה יש לגברים? נוח לכם שם? ריח הבנזין? מה? שמות כמה נורא שאנחנו פוסלים שמות על פי אנשים שהכרנו (רותי השמנה מכתה ג). ככה מתבזבזים לנו שמות נפלאים. לקטנה שלי אגב קראתי נועה, סתם, כי אהבתי. מזל טוב. רק בריאות לאם ולתינוק. במשך שנים ארוכות של הוראה מסוג זה או אחר שמתי לב, וזה מתרחש רק אצל בנות, ששתי בחורות עם שם זהה גם נראות דומה. יש מראה של גלית, מראה של ענת, וכו. ככה גם מצליחה לזכור שמות. מישהו שם לב לתופעה? על מה הסרט גברות הסרט, מגולמת עי ביורק, חולה במחלה שגורמת לעיורון. היא מגיעה מצכיה לארהב כדי שבנה יעבור נתוח, ולא יתעוור. עובדת קשה, בבית חרושת, וכל מיני עבודות פאטתיות לחסוך את הסכום הנדרש. החיים עבורה הם מחזמר. (וכאן אולי אחת הפואנטות של הסרט הזה. היא אומרת שבמחזמר לא קורה דבר רע, והנה פה, בסרט שהוא מחזמר, אבל מסוג מאוד לא הוליוודי, יקרה משהו רע מאוד). בעלת הבית היא אישה, שהייתי מתארת כנסיון לתאר אמריקאית טיפוסית. בלונדה, יפה, בזבזנית. בעלה השוטר ירש סכום כסף, שכבר נגמר. היא לא יודעת ומבזבזת עוד ועוד. הבעל גונב מביורק את הכסף שהיא חסכה. ביורק מתאמתת אתו, לוקחת חזרה את הכסף. הם נאבקים, נפלט כדור. ביל, הבעל, מתחנן תהרגי אותי, תהרגי אותי, ואכן, היא הורגת אותו. כי הוא ביקש. דנים אותה לתליה, ואנחנו צופים בכלא, ב107 צעדים לגרדום, ובתליה. כמו שאמרתי קודם, אני מאוד התחברתי לפער בין הדמיון שלה כרקדנית לבין היכולות הפיזיות. בדמיונה, בנקודות מפתח שונות בסרט, היא רוקדת, והעולם רוקד איתה. המוסיקה גם מיוחדת בעיני, שימוש בקולות טבעיים של הסביבה, נגיד רעש המכונות, ומשם למוסיקה. שווה צפיה? סרט נורא קשה. אם הייתי יודעת, לא הייתי נכנסת לשם. אבל כן, סרט מאוד אחר. אני יודעת שהיתה מניפולציה רגשית, רק טרם זיהיתי אותה. בוכים? כן. אבל לא סוג הבכי שכיף לבכות אותו בשבת בצהרים תחת השמיכה, הבכי המטהר שאחריו הכל טוב. זה בכי קשה, רע, כואב. בילי go girl בוקר טוב לכולם ראיתם איזה שמים כחולים בחוץ?

 

[kisslali]

וואלה כחולים לגמרי

והפעם מתאימים כ"כ... המעבר לפה יצר, לא באופן מפתיע, תחושת זרות. לא קל לי עם דברים חדשים. אולי כי הם בד"כ תוצאה של אין ברירה אחרי משהו רע מאד - כזה שמשאיר טעם מר המון זמן. הולכת כאן על קצות האצבעות, מרגישה שצריכה להתחבב מחדש. והבוקר, בפעם הראשונה פתחתי והתענגתי. כמו כורסא בלויה ונוחה - נעים וחם לי פה במחיצתכם. בילי: זו כבר ההודעה השניה שלך שעשתה לי טוב טוב טוב. ידעתי שבסוף תראי את האור ואני פשוט מאושרת בשבילך (וגם בשבילי). נועה: אולי דבורה, אני מקווה שלא... סתתתתתתתם. בטח יעל. עלמה: אני לגמרי איתך, פרייר טורס- בול! שפארד: כמו פרפרית כיף לי לקרוא את החידות גם אם עדיין לא השתלטתי על הצפנים.. פיל: קוראת אותך והפעם מתמוגגת. ילדים (בשבילי) זו שמחה - תמיד! ובקשר לשמות, טוב נו אשריהם. אם רק היו לי מספיק ילדים לקרוא בשמות שמוכנים בשבילם מאז... נו בטח היו לי איזה עשרה לפחות. אחת הסיבות שאני עצובה שאין לי עוד כמה זה שלא הספקתי להשתמש בשמות חשובים שחיכו וחיכו. באמת חבל.ובקשר למשקל, תהרגי אותי אבל למה זה חשוב אני לא יודעת. אבל זה כן וזהו. לא אצטט כמו נועה אבל אודה שזה כמו השם שלי ועוד כמה פרטים שילוו אותי תמיד תמיד תמיד, בשונה למשל מהתאריך בו הארוע התרחש (איזה פדיחה)... וראקסה: יש משהו שרק אני לא יודעת? את משם ושינית ניק? זה כאילו אני יודעת עם מי אני מדברת אבל לא מצליחה לחבר לה שם. זו אני? בקשר לשמות, מצד אחד את כ"כ צודקת ומצד שני, לי יש את השם הכי נפוץ בארץ - תאמינו לי - בכל שלב בחיים, כל כיתה, בצבא, בעבודה, בלימודים וכו' וכו' תמיד היו לפחות עוד שלוש... טוב אז כמה אנשים יכולים להיות אותודבר???? נכון?

 

[kisslali]

וואלה כחולים כחולים

והפעם מתאימים כ"כ... המעבר לפה יצר, לא באופן מפתיע, תחושת זרות. לא קל לי עם דברים חדשים. אולי כי הם בד"כ תוצאה של אין ברירה אחרי משהו רע מאד - כזה שמשאיר טעם מר המון זמן. הולכת כאן על קצות האצבעות, מרגישה שצריכה להתחבב מחדש. והבוקר, בפעם הראשונה פתחתי והתענגתי. כמו כורסא בלויה ונוחה - נעים וחם לי פה במחיצתכם. בילי: זו כבר ההודעה השניה שלך שעשתה לי טוב טוב טוב. ידעתי שבסוף תראי את האור ואני פשוט מאושרת בשבילך (וגם בשבילי). נועה: אולי דבורה, אני מקווה שלא... סתתתתתתתם. בטח יעל. עלמה: אני לגמרי איתך, פרייר טורס- בול! שפארד: כמו פרפרית כיף לי לקרוא את החידות גם אם עדיין לא השתלטתי על הצפנים.. פיל: קוראת אותך והפעם מתמוגגת. ילדים (בשבילי) זו שמחה - תמיד! ובקשר לשמות, טוב נו אשריהם. אם רק היו לי מספיק ילדים לקרוא בשמות שמוכנים בשבילם מאז... נו בטח היו לי איזה עשרה לפחות. אחת הסיבות שאני עצובה שאין לי עוד כמה זה שלא הספקתי להשתמש בשמות חשובים שחיכו וחיכו. באמת חבל.ובקשר למשקל, תהרגי אותי אבל למה זה חשוב אני לא יודעת. אבל זה כן וזהו. לא אצטט כמו נועה אבל אודה שזה כמו השם שלי ועוד כמה פרטים שילוו אותי תמיד תמיד תמיד, בשונה למשל מהתאריך בו הארוע התרחש (איזה פדיחה)... וראקסה: יש משהו שרק אני לא יודעת? את משם ושינית ניק? זה כאילו אני יודעת עם מי אני מדברת אבל לא מצליחה לחבר לה שם. זו אני? בקשר לשמות, מצד אחד את כ"כ צודקת ומצד שני, לי יש את השם הכי נפוץ בארץ - תאמינו לי - בכל שלב בחיים, כל כיתה, בצבא, בעבודה, בלימודים וכו' וכו' תמיד היו לפחות עוד שלוש... טוב אז כמה אנשים יכולים להיות אותודבר???? נכון? נשיקות ללי

 

[רקאסה]

זו שהיתה חיוכית,

שגם בניק החדש לא לגמרי נוח לה

 

[ש פ ר ד]

בנזין???

"סטראוטיפ מחשבתי" אלארט!! האקטיבי באינסידנט הדי מוזר הזה היתה דווקא אקטיבי..ת. לכן כל שאלה בנידון בחירת המקום והמעשה יש להפנות לאישה.בוגרת אוקספורד.תואר שני באנתרפולוגיה. תודה. שפרד.