סתם מקטר. על משטרת התנועה. לא מצאתי מקום אחר.
עברתי עבירה חמורה. רכבתי על קטנוע 250 בעוד שהרישיון שלי הוא עד 125 וביום ראשון אחד ב9 בבוקר נתפסתי בכניסה לירושלים.
חוץ מהזמנה למשפט שרשם השוטר, המתנו כשלושת רבעי שעה לקצין שיחליט האם להחרים את הקטנוע. בסופו של דבר השוטר התייאש, וזימן אותי להגיע לשימוע בפני קצין שיחליט האם להחרים או לא. השוטר היה מ"הסיירת הארצית" של משטרת התנועה ולא מירושלים, לכן הוא אמר שאני צריך להגיע ל"בית דגן" עד למוחורת בשעה 9 בבוקר - אחרת, אבוי לי. הוא לא ידע מה בדיוק תהיה התוצאה אם לא אופיע לזימן, הוא רק הזהיר שלא כדאי לי להסתבך עם זה. גם אם מאוד קשה לי להגיע לבית דגן (קשה, כי כבר לא העזתי לנסוע שוב בקטנוע בלי רישיון מתאים, ולהיות ב9 בבוקר בבית דגן דרך תחבורה ציבורית, לא היה מציאותי מבחינתי. לא יכולתי לאחר יום נוסף לעבודה), אבל הוא הציע שאתקשר למספר מסויים, ואבקש לגשת לירושלים במקום לבית דגן. "אולי הם יסכימו".
יותר מ30 פעמים התקשרתי למספר הזה עד שענו בו. כשסוף סוף ענו, מישהו חסר סבלנות ענה ואמר "אין בעיה. גש למשטרת התנועה במרכז כלל עד מחר ב9 בבוקר". מיד תפסתי מונית ונסעתי למשטרת התנועה במרכז כלל בירושלים.
אחרי המתנה של 20 דק' בתור בכניסה של המשטרה, השוטר אומר לי "לא היית צריך להמתין, גש פנימה למזכירות, ימינה וימינה". במזכירות ישבו 2 פקידות ממש לא נחמדות. נתנו לי את ההרגשה כאילו אני הורס להם את החופשה (כשהגעתי, הן סתם דיברו). בהתחלה אחת הכריזה "אין קצין כרגע". אחר כך "למה בכלל אתה פה. לך לבית דגן".
חיפשתי קצין בעצמי, ומצאתי. הוא התעסק עם הנייד שלו בחדר חשוך. בהתחלה הוא לא היה מעוניין, אבל אמרתי לו שאני חייב את זה עד מחר ב9 בבוקר, ואמר שהוא עסוק כרגע, "אולי עוד שעתיים כשאסיים". המתנתי. לא הייתה לי ברירה. אחרי כחצי שעה הגיע למקום קצין נוסף, הוא הסכים לקבל אותי.
אחרי שכנועים (בהתחלה הם לא התרשמו מזה שמצאתי קצין לבד), המזכירה הסכימה להוציא את המסמכים הרלוונטים עבור השימוע. אבל, אבוי, נראה שהשוטר עדיין לא הכניס את הנתונים של הדו"ח למערכת, ולא ניתן לערוך שימוע. הם שלחו אותי להתקשר לבית דגן.
עשרות שיחות עשיתי לבית דגן. רובן לא נענו. אלו שכן, העבירו אותי ממספר למספר. "תפסיק להתקשר לפה" אמרו לי. "זה לא קשור אלנו". "דבר עם X". "תתקשר לY". בסופו של דבר התייאשתי והחלטתי לחזור למוחורת לפני 9 בבוקר, בתקווה שעד אז יכניסו את זה למערכת.
כשהגעתי למוחורת ב8 בבוקר, אותו סיפור. "אין קצין". הפעם בדקתי בכל החדרים, ואמרו לי שהם כולם בישיבה שלא תיגמר לפני 12. אני נלחצתי. 12(?!) ב9 יחרצו את גורלי בבית דגן(!). אחרי כמה טלפונים מבוהלים, בבית דגן הודיעו לי שזה עד 2 בצהרים, לא 9 בבוקר. עזבתי את המקום, וב11:30 חזרתי שוב לראות האם כבר יש קצינים.
במקום כבר היה תור של 6 אנשים שהמתינו לקצין. כולם אמרו שהם שם יותר משעה, ולא נראה שיש קצין באופק. שמעתי כמה פעמים צעקות מכיוון הפקידות על הממתינים.
מאחר וכבר היה לי ניסיון עם המקום, מיד עברתי על כל החדרים של הקצינים, ומצאתי אחד. שוטרת נחמדה שהייתה שם הסכימה לבדוק האם הוא יכול לקבל אותי, והקצין אישר. מיד ניגשתי למזכירות לבקש את הטפסים, אבל המזכירה ממש לא הייתה מרוצה שפניתי לקצין בעצמי. אחרי דיבורים רבים היא הסכימה לבדוק בעצמה "כשתתפנה".
כשסוף סוף המסמכים הגיעו לידיו של הקצין והוא קרא לי פנימה, הוא פתח חוברת (נראה כמו מדריך עונשים על עבירות תעבורה), רשם על הטופס 30 יום, ואחרי שסיים למלא את הטופס שאל אותי האם יש לי מה להגיד (כדי לרשום את תגובתי במקום המיועד לכך).
היה לי הרבה מה להגיד. כמו לדוגמה שכבר יש לי רישיון ל125, שכבר עשיתי את כל השיעורים לרישיון של 250, שכבר קבעתי טסט ורק בגלל השביתה לא יכולתי לעשות את הטסט, שאין לי שום עבירות תנועה וכו'.
הייתי בשוק. אחרי כל המאמצים להופיע לפני קצין שישמע את טענותי, הוא אפילו לא טרח לשמוע מה יש לי להגיד. הוא ישר רשם 30 יום. כל הנאום שהכנתי היה מיותר. הוא עשה צחוק מה"שימוע". הוא לא היה מעוניין לשמוע, רק רצה לדעת מה לכתוב "בתגובה של הנאשם". הייתי בהלם. לפני שהספקתי לענות, הוא רשם "אין תגובה".
הקצין הודיע לי שתוך שעתיים אני חייב להביא את הקטנוע למגרש המשטרתי (המגרש נסגר בשלוש וחצי), אחרת, אוטומטית זמן ההחרמה יעלה ל60 יום. וכל יום שלא אכניס את הקטנוע למגרש, מתווסים עוד 30 יום (או משהו כזה, זה לא היה ברור גם לו).
שוב נכנסתי למצוקה. איך אני מביא את הקטנוע מהכניסה לעיר למגרש חניה תוך שעתיים אם אין לי רישיון? בנס מצאתי חבר של חבר שהסכים לעשות את זה.
חשבתי שהסיפור עם המשטרה נגמר (יש עוד שלב: המשפט). לפחות לא אצטרך לראות שוב את המשטרה המסורבלת הזאת. אבל אז במגרש הודיעו לי שזה לא מספיק שעל הוטופס של המשטרה רשום 30 יום. כשארצה להוציא את הרכב אצטרך לגשת למשטרה לקבל טופס שחרור.
עבורו 30 יום...וניגשתי שוב למזכירות במרכז כלל. הפעם לקבל טופס שחרור. שוב בעיות. הם לא רואים במחשב שהקטנוע נכנס למגרש. הם ביררו וביררו, ובסוף נתנו לי טופס שחרור. את הרישיון רכב שהשוטר החרים לי, הם לא ידעו איפה זה. גם בשיחה עם בית דגן עלה שהם לא יודעים איפה זה. הם המליצו שאוציא כפל "ברישיומט" של משרד הרישוי. "כולה 30 שקל, זה יהיה הרבה יותר מהר". זהו. עכשיו לעולם לא אצטרך לראות אותם שוב. כך חשבתי.
מיד כשהוצאתי את הקטנוע מהמגרש, ניסיתי להחזיר את הביטוח שהקפאתי. הסוכן אמר שיש איזו שהיא חסימה בפול. הוא המליץ לבדוק מול משרד הרישוי. במשרד הרישוי אמרו לי שאכן יש חסימה, אבל זה קשור למשטרה, לא קשור אליהם.
כמובן שבמשטרה במרכז כלל לא ענו לעשורות להטלפונים שעשיתי אליהם. ניגשתי שוב למשטרה, וכבר ידיעתי מיד שאין צורך להמתין בתור בחוץ, אלא ישר לגשת פנימה, כמו שעשיתי בפעמים קודמות, רק שהפעם לא היה שומר בכניסה. ניגשתי לשוטר שישב בקבלה כדי לשאול איך נכנסים אם אין שומר. פתאום קרה משהו שעד עכשיו אני לא מצליח להפסיק לחייך כשאני נזכר בו. שוטרת שישבה בקבלת קהל, החלה לצעוק עלי בקול רם על זה שעקפתי את התור (אני הרגשתי שלא עשיתי רע, מאחר ולא הייתי מעוניין בשירות, אלא רק לדעת איך נכנסים בדלת הנועלה אם אין שומר - מתברר שיש אינטרקום). זה היה פשוט סצנה מהסרטים. הצורה בה היא צעקה עלי, צורת ההתנשאות שכבר לא קיימת במחוזותנו, אולי לפני 30 שנה היה מוקבל שבעל סמכות צועק על מישהו. הדרך, הטון וכד' שלה פשוט הדהימה אותי(!). קפאתי לרגע, ופשוט חייכתי על הסצנה המשוגעת שאני נמצא בה. היא מיד הבינה עד כמה מגוחך הדרך בה היא צעקה עלי, וחזרה למקומה. נראה שכל הסיפור עם המשטרה היה שווה בשביל הקטע הזה. לא יאומן שעדיין יש אנשים שחושבים שיכולים להתנשא כך על אחרים. לא משנה מה הם עשו. פעם כשזה עוד היה נפוץ זה היה עצוב, היום זה כל כך לא מקובל, שזה לא עצוב, זה מצחיק ומשעשע.
כשהגעי לפקידות, הן טענו שלא הייתי צריך להגיע. זאת לא בעיה. פשוט "לוקח 48 שעות עד שכל המחשבים מתעדכנים". "במשרד הרישוי לא יודעים מה הם אומרים". "אל תדאג, תנסה שוב אחרי 48 שעות".
עברו 72 שעות, ועדיין יש חסימה. עשיתי כמה טלפונים למרכז מידע לנהגים, לבית דגן וכד', אבל אף אחד לא ידע מה הבעיה. ניסיתי שוב את מזלי במשרד הרישוי, ושם סוף סוף ידעו מה הבעיה. מסתבר שאחרי 30 יום במגרש משטרתי צריך לעשות טסט חדש לקטנוע, ואחר כך לגשת למשרד הרישוי עם הטסט והאישור שחרור של המשטרה. רק עם זה משרד הרישוי משחרר את החסימה.
הלכתי למכון של הטסטים, והם טענו שזה שטויות. הם מעולם לא שמעו על דבר כזה. מדובר בקטנוע חדש מהניילונים. קטנוע שלא עשה עדיין אלף קילומטר. הם היו בטוחים שאין צורך בטסט. אחרי בירורים רבים, חבר של חבר של חבר, אמר שהוא יודע: צריך ללכת למשרד הרישוי עם הטופס שחרור של המשטרה, ומשרד הרישוי משחרר את החסימה. הוא גם טען שאין בעיה לנסוע בנתיים עם הקטנוע עד השחרור.
בתקווה שהוא צודק, בשבוע הבא אגש למשרד הרישוי עם הטופס שחרור. ממש לא בא לי לגשת שוב למשטרה. הם פשוט רשלנים.
עברתי עבירה חמורה. רכבתי על קטנוע 250 בעוד שהרישיון שלי הוא עד 125 וביום ראשון אחד ב9 בבוקר נתפסתי בכניסה לירושלים.
חוץ מהזמנה למשפט שרשם השוטר, המתנו כשלושת רבעי שעה לקצין שיחליט האם להחרים את הקטנוע. בסופו של דבר השוטר התייאש, וזימן אותי להגיע לשימוע בפני קצין שיחליט האם להחרים או לא. השוטר היה מ"הסיירת הארצית" של משטרת התנועה ולא מירושלים, לכן הוא אמר שאני צריך להגיע ל"בית דגן" עד למוחורת בשעה 9 בבוקר - אחרת, אבוי לי. הוא לא ידע מה בדיוק תהיה התוצאה אם לא אופיע לזימן, הוא רק הזהיר שלא כדאי לי להסתבך עם זה. גם אם מאוד קשה לי להגיע לבית דגן (קשה, כי כבר לא העזתי לנסוע שוב בקטנוע בלי רישיון מתאים, ולהיות ב9 בבוקר בבית דגן דרך תחבורה ציבורית, לא היה מציאותי מבחינתי. לא יכולתי לאחר יום נוסף לעבודה), אבל הוא הציע שאתקשר למספר מסויים, ואבקש לגשת לירושלים במקום לבית דגן. "אולי הם יסכימו".
יותר מ30 פעמים התקשרתי למספר הזה עד שענו בו. כשסוף סוף ענו, מישהו חסר סבלנות ענה ואמר "אין בעיה. גש למשטרת התנועה במרכז כלל עד מחר ב9 בבוקר". מיד תפסתי מונית ונסעתי למשטרת התנועה במרכז כלל בירושלים.
אחרי המתנה של 20 דק' בתור בכניסה של המשטרה, השוטר אומר לי "לא היית צריך להמתין, גש פנימה למזכירות, ימינה וימינה". במזכירות ישבו 2 פקידות ממש לא נחמדות. נתנו לי את ההרגשה כאילו אני הורס להם את החופשה (כשהגעתי, הן סתם דיברו). בהתחלה אחת הכריזה "אין קצין כרגע". אחר כך "למה בכלל אתה פה. לך לבית דגן".
חיפשתי קצין בעצמי, ומצאתי. הוא התעסק עם הנייד שלו בחדר חשוך. בהתחלה הוא לא היה מעוניין, אבל אמרתי לו שאני חייב את זה עד מחר ב9 בבוקר, ואמר שהוא עסוק כרגע, "אולי עוד שעתיים כשאסיים". המתנתי. לא הייתה לי ברירה. אחרי כחצי שעה הגיע למקום קצין נוסף, הוא הסכים לקבל אותי.
אחרי שכנועים (בהתחלה הם לא התרשמו מזה שמצאתי קצין לבד), המזכירה הסכימה להוציא את המסמכים הרלוונטים עבור השימוע. אבל, אבוי, נראה שהשוטר עדיין לא הכניס את הנתונים של הדו"ח למערכת, ולא ניתן לערוך שימוע. הם שלחו אותי להתקשר לבית דגן.
עשרות שיחות עשיתי לבית דגן. רובן לא נענו. אלו שכן, העבירו אותי ממספר למספר. "תפסיק להתקשר לפה" אמרו לי. "זה לא קשור אלנו". "דבר עם X". "תתקשר לY". בסופו של דבר התייאשתי והחלטתי לחזור למוחורת לפני 9 בבוקר, בתקווה שעד אז יכניסו את זה למערכת.
כשהגעתי למוחורת ב8 בבוקר, אותו סיפור. "אין קצין". הפעם בדקתי בכל החדרים, ואמרו לי שהם כולם בישיבה שלא תיגמר לפני 12. אני נלחצתי. 12(?!) ב9 יחרצו את גורלי בבית דגן(!). אחרי כמה טלפונים מבוהלים, בבית דגן הודיעו לי שזה עד 2 בצהרים, לא 9 בבוקר. עזבתי את המקום, וב11:30 חזרתי שוב לראות האם כבר יש קצינים.
במקום כבר היה תור של 6 אנשים שהמתינו לקצין. כולם אמרו שהם שם יותר משעה, ולא נראה שיש קצין באופק. שמעתי כמה פעמים צעקות מכיוון הפקידות על הממתינים.
מאחר וכבר היה לי ניסיון עם המקום, מיד עברתי על כל החדרים של הקצינים, ומצאתי אחד. שוטרת נחמדה שהייתה שם הסכימה לבדוק האם הוא יכול לקבל אותי, והקצין אישר. מיד ניגשתי למזכירות לבקש את הטפסים, אבל המזכירה ממש לא הייתה מרוצה שפניתי לקצין בעצמי. אחרי דיבורים רבים היא הסכימה לבדוק בעצמה "כשתתפנה".
כשסוף סוף המסמכים הגיעו לידיו של הקצין והוא קרא לי פנימה, הוא פתח חוברת (נראה כמו מדריך עונשים על עבירות תעבורה), רשם על הטופס 30 יום, ואחרי שסיים למלא את הטופס שאל אותי האם יש לי מה להגיד (כדי לרשום את תגובתי במקום המיועד לכך).
היה לי הרבה מה להגיד. כמו לדוגמה שכבר יש לי רישיון ל125, שכבר עשיתי את כל השיעורים לרישיון של 250, שכבר קבעתי טסט ורק בגלל השביתה לא יכולתי לעשות את הטסט, שאין לי שום עבירות תנועה וכו'.
הייתי בשוק. אחרי כל המאמצים להופיע לפני קצין שישמע את טענותי, הוא אפילו לא טרח לשמוע מה יש לי להגיד. הוא ישר רשם 30 יום. כל הנאום שהכנתי היה מיותר. הוא עשה צחוק מה"שימוע". הוא לא היה מעוניין לשמוע, רק רצה לדעת מה לכתוב "בתגובה של הנאשם". הייתי בהלם. לפני שהספקתי לענות, הוא רשם "אין תגובה".
הקצין הודיע לי שתוך שעתיים אני חייב להביא את הקטנוע למגרש המשטרתי (המגרש נסגר בשלוש וחצי), אחרת, אוטומטית זמן ההחרמה יעלה ל60 יום. וכל יום שלא אכניס את הקטנוע למגרש, מתווסים עוד 30 יום (או משהו כזה, זה לא היה ברור גם לו).
שוב נכנסתי למצוקה. איך אני מביא את הקטנוע מהכניסה לעיר למגרש חניה תוך שעתיים אם אין לי רישיון? בנס מצאתי חבר של חבר שהסכים לעשות את זה.
חשבתי שהסיפור עם המשטרה נגמר (יש עוד שלב: המשפט). לפחות לא אצטרך לראות שוב את המשטרה המסורבלת הזאת. אבל אז במגרש הודיעו לי שזה לא מספיק שעל הוטופס של המשטרה רשום 30 יום. כשארצה להוציא את הרכב אצטרך לגשת למשטרה לקבל טופס שחרור.
עבורו 30 יום...וניגשתי שוב למזכירות במרכז כלל. הפעם לקבל טופס שחרור. שוב בעיות. הם לא רואים במחשב שהקטנוע נכנס למגרש. הם ביררו וביררו, ובסוף נתנו לי טופס שחרור. את הרישיון רכב שהשוטר החרים לי, הם לא ידעו איפה זה. גם בשיחה עם בית דגן עלה שהם לא יודעים איפה זה. הם המליצו שאוציא כפל "ברישיומט" של משרד הרישוי. "כולה 30 שקל, זה יהיה הרבה יותר מהר". זהו. עכשיו לעולם לא אצטרך לראות אותם שוב. כך חשבתי.
מיד כשהוצאתי את הקטנוע מהמגרש, ניסיתי להחזיר את הביטוח שהקפאתי. הסוכן אמר שיש איזו שהיא חסימה בפול. הוא המליץ לבדוק מול משרד הרישוי. במשרד הרישוי אמרו לי שאכן יש חסימה, אבל זה קשור למשטרה, לא קשור אליהם.
כמובן שבמשטרה במרכז כלל לא ענו לעשורות להטלפונים שעשיתי אליהם. ניגשתי שוב למשטרה, וכבר ידיעתי מיד שאין צורך להמתין בתור בחוץ, אלא ישר לגשת פנימה, כמו שעשיתי בפעמים קודמות, רק שהפעם לא היה שומר בכניסה. ניגשתי לשוטר שישב בקבלה כדי לשאול איך נכנסים אם אין שומר. פתאום קרה משהו שעד עכשיו אני לא מצליח להפסיק לחייך כשאני נזכר בו. שוטרת שישבה בקבלת קהל, החלה לצעוק עלי בקול רם על זה שעקפתי את התור (אני הרגשתי שלא עשיתי רע, מאחר ולא הייתי מעוניין בשירות, אלא רק לדעת איך נכנסים בדלת הנועלה אם אין שומר - מתברר שיש אינטרקום). זה היה פשוט סצנה מהסרטים. הצורה בה היא צעקה עלי, צורת ההתנשאות שכבר לא קיימת במחוזותנו, אולי לפני 30 שנה היה מוקבל שבעל סמכות צועק על מישהו. הדרך, הטון וכד' שלה פשוט הדהימה אותי(!). קפאתי לרגע, ופשוט חייכתי על הסצנה המשוגעת שאני נמצא בה. היא מיד הבינה עד כמה מגוחך הדרך בה היא צעקה עלי, וחזרה למקומה. נראה שכל הסיפור עם המשטרה היה שווה בשביל הקטע הזה. לא יאומן שעדיין יש אנשים שחושבים שיכולים להתנשא כך על אחרים. לא משנה מה הם עשו. פעם כשזה עוד היה נפוץ זה היה עצוב, היום זה כל כך לא מקובל, שזה לא עצוב, זה מצחיק ומשעשע.
כשהגעי לפקידות, הן טענו שלא הייתי צריך להגיע. זאת לא בעיה. פשוט "לוקח 48 שעות עד שכל המחשבים מתעדכנים". "במשרד הרישוי לא יודעים מה הם אומרים". "אל תדאג, תנסה שוב אחרי 48 שעות".
עברו 72 שעות, ועדיין יש חסימה. עשיתי כמה טלפונים למרכז מידע לנהגים, לבית דגן וכד', אבל אף אחד לא ידע מה הבעיה. ניסיתי שוב את מזלי במשרד הרישוי, ושם סוף סוף ידעו מה הבעיה. מסתבר שאחרי 30 יום במגרש משטרתי צריך לעשות טסט חדש לקטנוע, ואחר כך לגשת למשרד הרישוי עם הטסט והאישור שחרור של המשטרה. רק עם זה משרד הרישוי משחרר את החסימה.
הלכתי למכון של הטסטים, והם טענו שזה שטויות. הם מעולם לא שמעו על דבר כזה. מדובר בקטנוע חדש מהניילונים. קטנוע שלא עשה עדיין אלף קילומטר. הם היו בטוחים שאין צורך בטסט. אחרי בירורים רבים, חבר של חבר של חבר, אמר שהוא יודע: צריך ללכת למשרד הרישוי עם הטופס שחרור של המשטרה, ומשרד הרישוי משחרר את החסימה. הוא גם טען שאין בעיה לנסוע בנתיים עם הקטנוע עד השחרור.
בתקווה שהוא צודק, בשבוע הבא אגש למשרד הרישוי עם הטופס שחרור. ממש לא בא לי לגשת שוב למשטרה. הם פשוט רשלנים.