אפשר לספר על חברים מוסלמים שהם לא ערבים?
אני חושב שסיפרתי פה על החברים המוסלמים של אבא שלי באירן.
אם לא/אם מישהו לא קרא הנה בקיצ. :
באירן, לאבא שלי היה דוכן קטן בבזאר. רק הוא ומטי מועט היו יהודים - וכל יתר בעלי הדוכנים היו מוסלמים. כן. שיעים. כמןו הנטורי קרטה שלנו.
לא
לפלפים כמו אלה שבישראל/פלסטין
מערכת היחסים ההדדית היתה מלאת כבוד הדדי.
למעשה, היחס היה הפוך : בעלי הדוכנים כיבדו את אבא שלי ושמרו עליו יותר - מאשר אחד על השני או הם את הלקוחות או העוברים ושבים. הם יישמו את שכתוב בתורה : לשמור על הזר/בן מיעוטים.
הרי היהודים נחשבו לטמאים ואסורים במגע ישיר או עקיף. היינו "ג'וּד" = יהודי. נג'ס=טמא.
החברות שלהם עם אבי היתה כל כך עאמיתית ואמיצה : ערב פסח, הם התארחו בבית שלנו.
תארו לכם :
מוסלמים שיעים דורכים בשטייטל היהודי. (محلّه جوهودان)
נכנסים לבית של יהודי שנחשב טמא לפי הדת והמינהג השריר וקיים (جوهود نجّـــــس).
יושבים סביב שולחן הסדר הפרוס על שטיחים, במרכז מלוא המצוֹת ושפה הדברים עליהם עומדים לברך ושפע של מזון.
אבא הסביר להם בקצרה והורה להתחיל לאכול. (שימו לב מה קרה
![Smile :) :)]()
החברים המוסלמים שאלו : אז איפה כל הסיפורים והברכות ששאלנו אותך וסיפרת שאתם נוהגים לעשות?
הוא ענה שלכבודם קיצר ולא יעשו את הטקס/ברכות וכ"ו.
הם אילצו את אבא לערוך את כך הסדר כהילכתו. הם רוצים להשתתף. וכך היה.
בירכנו, אכלנו והם דרשו גם (שימו לב
![Smile :) :)]()
לשתות יין
(שאסור בדת ובפועל באסלאם, וביחוד כשמדובר בשיעים).
הם ביקשו מאבא והוא הלך למרתף, הביא יינות שיצר בעצמו, והם שתו, נהנו, צחקו בלי סוף, השתכרו, השתוללו (עם כבוד!) ובלילה אחר כל הברכות והאוכל הרב והשתיה והמזַּה - הלכו לביתם.
איפה היום יש חברות ?