עבודת שורשים
- פותח הנושא שושי @:-)
- פורסם בתאריך
קודם כל
האם בתך ביקשה את עזרתך בהכנת העבודה? אם לא, אז שתכתוב אותה לפי הבנתה.
אם ביקשה את עזרתך - מה בדיוק היא ביקשה? נסי לסייע לה בדיוק לפי מה שהיא מבקשת.
היא יכולה להחליט מה לכתוב ומה לא לכתוב. אם היא רוצה את עצתך - תני לה עצות לפי הבנתך. אם היא רוצה עזרה יותר מעשית (למשל לחפש חומרים בגוגל, באלבומים המשפחתיים וכו') - עזרי לה.
בקיצור, הסיוע צריך להיות לפי הצרכים האינדיבידואליים והספציפיים של בתך.
בהצלחה!
האם בתך ביקשה את עזרתך בהכנת העבודה? אם לא, אז שתכתוב אותה לפי הבנתה.
אם ביקשה את עזרתך - מה בדיוק היא ביקשה? נסי לסייע לה בדיוק לפי מה שהיא מבקשת.
היא יכולה להחליט מה לכתוב ומה לא לכתוב. אם היא רוצה את עצתך - תני לה עצות לפי הבנתך. אם היא רוצה עזרה יותר מעשית (למשל לחפש חומרים בגוגל, באלבומים המשפחתיים וכו') - עזרי לה.
בקיצור, הסיוע צריך להיות לפי הצרכים האינדיבידואליים והספציפיים של בתך.
בהצלחה!
קצתאופטימית
New member
איך אפשר לעשות עבודת שורשים בלי עזרת ההורים?
דניאלה111111
New member
נושא באמת קצת טעון שלא פעם חשבתי עליו
עבודת שורשים בהחלט עלולה להוות סוג של "תיק" עם ילדים מאומצים מהסיבה שלא תמיד היא מגיעה בזמן שנכון ונוח לילד להתעסק עם עברו או להחליט שלא להתעסק איתו.
בעיני זה עלול לכפות על הילד התמודדות שלא תמיד נכונה לו מבחינת הזמן.
בניגוד ליסמין אני ממש חושבת שנחוצה פה עזרה רגשית של ההורים, גם כשהילד כביכול מסתדר לבד, כי בגלל האימוץ הנושא טעון מאד.
מחד כמובן כל ילד יכול לכאורה לבחור עם לעסוק במשפחתו המאמצת, בשורשיו הביולוגיים (רק באופן מאד כללי כמובן, ארץ מוצא וכו) או בשניהם.
אך מאידך זה מציב בעיות זהות קשות שלא תמיד ילד בגיל הזה נכון רגשית לעסוק בהן.
גם ילד שהנושא לא טעון עבורו, ורוצה למשל לעשות חקר על משפחתו הביולוגית, לא יכול כמובן כי לא הגיע עדיין לגיל 18 שבו אפשר או שאי אפשר להתחקות אחריהם.
מורכב מורכב מאד.
גם בחירה לעסוק רק במשפחה המאמצת היא טעונה. והרי חלק משורשיו של הילד אינם במשפחה הזו. כך שבעיני בכל בחירה יש סוג של כאב או אובדן פוטנציאלי.
אוי, מה שעוד מחכה לנו בהמשך...
בכל אופן שולחת לכם חיבוק גדול ומקווה שיחד תצלחו את המכשול הזה בהנאה ובשלום
עבודת שורשים בהחלט עלולה להוות סוג של "תיק" עם ילדים מאומצים מהסיבה שלא תמיד היא מגיעה בזמן שנכון ונוח לילד להתעסק עם עברו או להחליט שלא להתעסק איתו.
בעיני זה עלול לכפות על הילד התמודדות שלא תמיד נכונה לו מבחינת הזמן.
בניגוד ליסמין אני ממש חושבת שנחוצה פה עזרה רגשית של ההורים, גם כשהילד כביכול מסתדר לבד, כי בגלל האימוץ הנושא טעון מאד.
מחד כמובן כל ילד יכול לכאורה לבחור עם לעסוק במשפחתו המאמצת, בשורשיו הביולוגיים (רק באופן מאד כללי כמובן, ארץ מוצא וכו) או בשניהם.
אך מאידך זה מציב בעיות זהות קשות שלא תמיד ילד בגיל הזה נכון רגשית לעסוק בהן.
גם ילד שהנושא לא טעון עבורו, ורוצה למשל לעשות חקר על משפחתו הביולוגית, לא יכול כמובן כי לא הגיע עדיין לגיל 18 שבו אפשר או שאי אפשר להתחקות אחריהם.
מורכב מורכב מאד.
גם בחירה לעסוק רק במשפחה המאמצת היא טעונה. והרי חלק משורשיו של הילד אינם במשפחה הזו. כך שבעיני בכל בחירה יש סוג של כאב או אובדן פוטנציאלי.
אוי, מה שעוד מחכה לנו בהמשך...
בכל אופן שולחת לכם חיבוק גדול ומקווה שיחד תצלחו את המכשול הזה בהנאה ובשלום
לא כתבתי
שלא צריך עזרה. כתבתי שצריך לעזור במה שצריך, ולא להוסיף עניינים שהילדים/ות עדיין לא מתעסקים איתם. למשל מה שכתבת
"גם בחירה לעסוק רק במשפחה המאמצת היא טעונה. והרי חלק משורשיו של הילד אינם במשפחה הזו. כך שבעיני בכל בחירה יש סוג של כאב או אובדן פוטנציאלי."
את זה כתבת מנקודת המבט של אישה בוגרת. את בטוחה שכל ילד וילדה בכיתה ז' מרגישים וחושבים כך?
כדאי להיזהר לא להשליך על הילדים/ות השקפה בוגרת. ולכך התכוונתי: לעזור לפי הצרכים של הילד/ה ולא לפי הצרכים של האימא...
שלא צריך עזרה. כתבתי שצריך לעזור במה שצריך, ולא להוסיף עניינים שהילדים/ות עדיין לא מתעסקים איתם. למשל מה שכתבת
"גם בחירה לעסוק רק במשפחה המאמצת היא טעונה. והרי חלק משורשיו של הילד אינם במשפחה הזו. כך שבעיני בכל בחירה יש סוג של כאב או אובדן פוטנציאלי."
את זה כתבת מנקודת המבט של אישה בוגרת. את בטוחה שכל ילד וילדה בכיתה ז' מרגישים וחושבים כך?
כדאי להיזהר לא להשליך על הילדים/ות השקפה בוגרת. ולכך התכוונתי: לעזור לפי הצרכים של הילד/ה ולא לפי הצרכים של האימא...
עבודת שורשים
עבודה אחת הייתה לפני ארבע שנים. מהלך הכתיבה התאים לבת הגדולה. השנה, כנראה אחרי חנוכה, נחזור לזה עם הבת הצעירה ואני מניחה שמהלך הכתיבה יהיה שונה, תואם את אופייה וצרכיה. בבית הספר שלנו מקבלים דף הנחיות מפורט. עם זאת כל אחד יכול לקחת את העבודה למקום שירצה. לא מקריאים את העבודות, רק מציגים בערב מסכם, בד"כ צפייה בהצגה דידקטית. אישית חושבת שהגיל לא מתאים, לא רק עבור מאומצים. יש במשפחות הרבה דברים לא פשוטים בלשון המעטה שהעבודה הזאת פותחת גם מבלי שבפועל הדבר יבוא לידי ביטוי בכתב.
עבודה אחת הייתה לפני ארבע שנים. מהלך הכתיבה התאים לבת הגדולה. השנה, כנראה אחרי חנוכה, נחזור לזה עם הבת הצעירה ואני מניחה שמהלך הכתיבה יהיה שונה, תואם את אופייה וצרכיה. בבית הספר שלנו מקבלים דף הנחיות מפורט. עם זאת כל אחד יכול לקחת את העבודה למקום שירצה. לא מקריאים את העבודות, רק מציגים בערב מסכם, בד"כ צפייה בהצגה דידקטית. אישית חושבת שהגיל לא מתאים, לא רק עבור מאומצים. יש במשפחות הרבה דברים לא פשוטים בלשון המעטה שהעבודה הזאת פותחת גם מבלי שבפועל הדבר יבוא לידי ביטוי בכתב.
מסכימה עם שתיכן!
אני פשוט בוחרת להיות פרגמטית
כלומר, באופן עקרוני מסכימה שזו עבודה מורכבת, רגישה, שעלולה לעורר כל מיני רגשות וכו' במשפחות רבות ושונות (למשל, משפחה שבה ההורים התגרשו, או אחד מההורים מת, או אחד מההורים עזב ונעלם ועוד המון המון קומבינציות אפשריות)
אבל, זו עבודה שניתנת כבר הרבה שנים בכיתות ז'. כלומר, זו עובדה ואין בחירה בנושא זה. הבחירה היחידה היא: איך להתייחס, איך להגיב.
ולכן, לדעתי, כדאי להגיב בצורה פרגמטית ולהתייחס לכך בצורה עניינית: זו עבודה עיונית שיש להגיש, חלק משיעורי הבית. לא יותר ולא פחות. וככל שאנו ההורים נקרין זאת, כך יקבלו זאת הילדות/ים.
לשמחתי, בבית הספר של בתי התייחסו לכך בצורה פשוטה. בתחילת השנה חולק דף עם הוראות מאוד מפורטות, אבל היה ברור שאפשר להחליט מה להדגיש ולהבליט ומה לא, למה להתייחס בהרחבה ולמה בכלל לא להתייחס. העבודות הוגשו למורה, רק היא קראה אותן, והיא החזירה אותן בתוספת הערה (לא ציון). ובתעודה הייתה רובריקה שהתייחסה לעבודה ושם כתבה המורה הערה (שוב, לא ציון).
אני פשוט בוחרת להיות פרגמטית
כלומר, באופן עקרוני מסכימה שזו עבודה מורכבת, רגישה, שעלולה לעורר כל מיני רגשות וכו' במשפחות רבות ושונות (למשל, משפחה שבה ההורים התגרשו, או אחד מההורים מת, או אחד מההורים עזב ונעלם ועוד המון המון קומבינציות אפשריות)
אבל, זו עבודה שניתנת כבר הרבה שנים בכיתות ז'. כלומר, זו עובדה ואין בחירה בנושא זה. הבחירה היחידה היא: איך להתייחס, איך להגיב.
ולכן, לדעתי, כדאי להגיב בצורה פרגמטית ולהתייחס לכך בצורה עניינית: זו עבודה עיונית שיש להגיש, חלק משיעורי הבית. לא יותר ולא פחות. וככל שאנו ההורים נקרין זאת, כך יקבלו זאת הילדות/ים.
לשמחתי, בבית הספר של בתי התייחסו לכך בצורה פשוטה. בתחילת השנה חולק דף עם הוראות מאוד מפורטות, אבל היה ברור שאפשר להחליט מה להדגיש ולהבליט ומה לא, למה להתייחס בהרחבה ולמה בכלל לא להתייחס. העבודות הוגשו למורה, רק היא קראה אותן, והיא החזירה אותן בתוספת הערה (לא ציון). ובתעודה הייתה רובריקה שהתייחסה לעבודה ושם כתבה המורה הערה (שוב, לא ציון).
בשנה שעברה הכינה אחייניתי (ילדה מאומצת) את
עבודת השורשים שלה עם אחותי. כל הנאמר כאן בענין העבודה מנוגד לחלוטין לתחושתי.העבודה יצאה מקסימה והיא קיבלה משוב מפרגן ומפורט מהמורה. העבודה נתנה לה אפשרות להצצה למשפחת הורי המנוחים, אותם לא הכירו וכמובן לסבא ולסבתא שלה ולמשפחתם העניפה שנספו כולם בשואה.
אחותי אמרה שהעבודה, עבורה, היתה כתיבת הסטוריה משפחתית. זה היה חשוב במיוחד לאור היותנו משפחה קטנה במיוחד. תהליך העבודה היווה הזדמנות לשיחות על ידותה של אחותי וילדותי ועוד פרטים, שבחיי היום יום לא תמיד נותנים עליהם את הדעת. התהתיל איפשר הצצה וחיטוט בתצלומים משפחתיים, שזמן רב לא זכו לעיון. העבודה גם שילבה מסמכים נדירים מתקופת השואה שאחותי ואני גילינו בארכיונים אודות הורינו. נדמה לי שגם אחותי וגם בתה יצאו נשכרות מהענין. אני הייתי בעיקר צופה מהצד והתהליך ריגש אותי מאד.
עבודת השורשים שלה עם אחותי. כל הנאמר כאן בענין העבודה מנוגד לחלוטין לתחושתי.העבודה יצאה מקסימה והיא קיבלה משוב מפרגן ומפורט מהמורה. העבודה נתנה לה אפשרות להצצה למשפחת הורי המנוחים, אותם לא הכירו וכמובן לסבא ולסבתא שלה ולמשפחתם העניפה שנספו כולם בשואה.
אחותי אמרה שהעבודה, עבורה, היתה כתיבת הסטוריה משפחתית. זה היה חשוב במיוחד לאור היותנו משפחה קטנה במיוחד. תהליך העבודה היווה הזדמנות לשיחות על ידותה של אחותי וילדותי ועוד פרטים, שבחיי היום יום לא תמיד נותנים עליהם את הדעת. התהתיל איפשר הצצה וחיטוט בתצלומים משפחתיים, שזמן רב לא זכו לעיון. העבודה גם שילבה מסמכים נדירים מתקופת השואה שאחותי ואני גילינו בארכיונים אודות הורינו. נדמה לי שגם אחותי וגם בתה יצאו נשכרות מהענין. אני הייתי בעיקר צופה מהצד והתהליך ריגש אותי מאד.
זה מקסים וכיף לקרוא, אבל אפשר לדמיין לרגע
שיש ילדים שאחד ההורים/קרובים שלהם, נגיד, ישב בכלא, או שהוריו חוו או נמצאים בתהליך של גירושים מכוערים, או שיש בעיה ביחסים בין הילד ואחד ההורים או שניהם, שאחד ההורים עזב וזנח את הילד וכו'. לא לכולם נעים חספר את הסיפור המשפחתי שלהם ולחלוק אותו עם אנשים זרים, כמו מורים בבית ספר. אני בהחלט בעד שיחות עם ילדים על המשפחה המורחבת שלהם ועל עברה, אם הילד מתעניין ומוכן לכך, אין כל מניעה לעשות זאת במסגרת משפחתית, כולל עץ משפחתי, תמונות, סיפורים וכל דבר אחר הקשור לעניין, אבל לא מבינה למה חובה להוציא את זה החוצה.
שיש ילדים שאחד ההורים/קרובים שלהם, נגיד, ישב בכלא, או שהוריו חוו או נמצאים בתהליך של גירושים מכוערים, או שיש בעיה ביחסים בין הילד ואחד ההורים או שניהם, שאחד ההורים עזב וזנח את הילד וכו'. לא לכולם נעים חספר את הסיפור המשפחתי שלהם ולחלוק אותו עם אנשים זרים, כמו מורים בבית ספר. אני בהחלט בעד שיחות עם ילדים על המשפחה המורחבת שלהם ועל עברה, אם הילד מתעניין ומוכן לכך, אין כל מניעה לעשות זאת במסגרת משפחתית, כולל עץ משפחתי, תמונות, סיפורים וכל דבר אחר הקשור לעניין, אבל לא מבינה למה חובה להוציא את זה החוצה.
ברור שזה לא פשוט מבחינה רגשית
אבל מבחינת הכתיבה העובדתית אפשר לכתוב מה שרוצים ולהשמיט מה שלא רוצים
אשתמש בדוגמאות שהבאת: "יש ילדים שאחד ההורים/קרובים שלהם, נגיד, ישב בכלא, או שהוריו חוו או נמצאים בתהליך של גירושים מכוערים, או שיש בעיה ביחסים בין הילד ואחד ההורים או שניהם, שאחד ההורים עזב וזנח את הילד"
בעבודה אפשר לכתוב את הפרטים הבסיסיים של ההורים, וממש לא חייבים לציין שהאבא ישב או יושב בבית סוהר, או שההורים מצויים בתהליך של גירושים או שכבר התגרשו, או שאחד מההורים עזב וכו'. הרי אין הכרח לכתוב פרטים אלו, והמורה גם לא תמיד יודעת וגם אם היא יודעת היא לא תעיר הערה כגון: מדוע לא כתבת בעבודה שאבא שלך יושב בבית סוהר.
אבל מבחינת הכתיבה העובדתית אפשר לכתוב מה שרוצים ולהשמיט מה שלא רוצים
אשתמש בדוגמאות שהבאת: "יש ילדים שאחד ההורים/קרובים שלהם, נגיד, ישב בכלא, או שהוריו חוו או נמצאים בתהליך של גירושים מכוערים, או שיש בעיה ביחסים בין הילד ואחד ההורים או שניהם, שאחד ההורים עזב וזנח את הילד"
בעבודה אפשר לכתוב את הפרטים הבסיסיים של ההורים, וממש לא חייבים לציין שהאבא ישב או יושב בבית סוהר, או שההורים מצויים בתהליך של גירושים או שכבר התגרשו, או שאחד מההורים עזב וכו'. הרי אין הכרח לכתוב פרטים אלו, והמורה גם לא תמיד יודעת וגם אם היא יודעת היא לא תעיר הערה כגון: מדוע לא כתבת בעבודה שאבא שלך יושב בבית סוהר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.