עברית/אנגלית-איך אתם מדברים עם הילדים |תוכי

[פרפרי אהבה]

עברית/אנגלית-איך אתם מדברים עם הילדים

|תוכי

האם זה משתנה כשאתם בחברה לעומת בבית

האם הילדים יודעים לדבר/לקרוא/לכתוב בשפה העברית

 

[Mottek]

אני מדברת עם הילדים אך ורק בעברית

היוצא מן הכלל זה כשהילדים מכינים שיעורים ואז עוברים לאנגלית כמובן או כשנפגשים עם אנשים שאינם דוברי עברית בבית או בחוץ.
אני מאוד מקפידה על זה, יש אפילו יאמרו שאני כמעט מילטנטית לגבי זה, אבל אם אני לא אקפיד על העברית הם לא ילמדו את השפה. אם יש מילה שהם אומרים באנגלית אני אתקן לעברית, ואם זו מילה שהם כבר צריכים לדעת אבקש מהם לחזור שנית - בעברית. ואני גם מבקשת מהילדים לדבר בינם לבין עצמם בעברית.
עד הכניסה לגן חובה אני קוראת ספרים רק בעברית (בעלי קורא להם באנגלית). אחר-כך כבר צריך לקרוא ביחד איתם 20 דקות ביום אז זה חייב להיות אנגלית ואז קוראים בעברית קצת פחות. יש לנו המון סרטים בעברית שהם רואים (אנחנו באמצע השבוע כמעט ולא רואים טלוויזיה) אז זה עוד דרך לחזק את השפה ולהפוך אותה לחיה ונושמת.
מבחינת קריאה וכתיבה, אני שולחת את הילדים לHebrew school שזה בסך הכל 4.5 שעות שבועיות. הם לומדים לקרוא ולכתוב אבל הדגש הוא על לימוד תפילות. רמת הקריאה בסופו של דבר היא של כיתה א-ב (מלמדים רק אותיות דפוס, וקריאה עם ניקוד). אז את הבסיס יש. אם הייתי מתאמנת עם הגדול יותר סביר להניח שהיה קורא יותר טוב (אני מקווה שהחופש אוכל למצוא זמן לשבת איתו על זה).
לילדים אגב כמעט ואין מבטא בכלל (בניגוד אלי) וכששלחתי את הגדול לקייטנה בארץ כשהוא היה בן תשע (הוא נולד בארה"ב) אנשים מאוד הופתעו מאוצר המילים שלו ולא היתה לו שום בעיה לתקשר עם ילדים אחרים.

 

[קסם מעשית]

תלוי

בבית אנחנו מקפידים לדבר עיברית, אבל גולשים לאנגלית כי הבנות מעדיפות לתקשר באנגלית. דווקא מאז שחזרנו מהארץ יש להן יותר מוטביציה לדבר איתנו בעיברית, והרבה פעמים הן מבקשות שנגיד להן אך אומרים משהו בעיברית.
הן גם מאוד אוהבות לשמוע מוזיקה עיברית, ובד"כ מבקשות שירי ילדים או רוק עיברי.
הן עדיין קטנות, ובגלל שהשפה העיקרית שלנו היא אנגלית, אנחנו מעדיפים שהן ילמדו קודם לקרוא באנגלית ואז בעיברית.

בחוץ, תלוי בנסיבות ובחברה. לפני שנתיים בערך הן ביקשו מאיתנו לא לדבר עיברית מחוץ לבית. כמובן שכיבדנו את הבקשה שלהן, בעיקר כי שמנו לב שהרבה חברים שלנו שהם מהגרים נוהגים אותו הדבר. לאחרונה חזרנו לדבר עיברית גם בחוץ, לבקשת הבנות

 

[eladts]

לא ברור לי למה זה מובן שכיבדתם את הבקשה שלהן

לא לדבר עברית מחוץ לבית.

 

[קסם מעשית]

........

קודם כל, אני תמיד מקשיבה לבקשות שלהן, אנחנו לא מגדלים רובוטים שאני פוקדת עליהן מה לעשות, הן ילדות עם מחשבות ורגשות משל עצמן, ואם הן הגיונייות ועולות בקנה מידה אחת אם החינוך שלנו, אנחנו מכבדים את הבקשות שלהן.

אז הבקשה שלהן לא להיות היחידות שמדברות שפה זרה מחוץ לבית, אלא להתאים את עצמן כדי שהחברים וההורים שלהם יבינו אותן, ובכלל כדי לא להיות יוצאות דופן ניראת לי מאוד הגיונית, והסכמנו שאנחנו עם אנשים שלא דוברים עיברית או מחוץ לבית נדבר איתן באנגלית.

מקווה שעכשיו יותר ברור

 

[eladts]

כאשר נמצאים עם אנשים שלא דוברים עברית

זה אכן ברור ומובן מאליו. סתם מחוץ לבית, עדיין לא מובן לי. מה ההבדל בין מחוץ לבית לבבית אם אתם לא עם אנשים שאינם דוברי עברית?

 

[קסם מעשית]

לא יודעת אך להסביר את זה ברור יותר

או למה נטפלת לנקודה הזו, במיוחד שאני לא היחידה בשרשור שכתבה את זה
זה מה שהבנות שלי ביקשו, אני ובעלי מבינים את הבקשה ואת הרצון להתאים את עצמן לסביבה בה כולם מדברים אנגלית. זה מתאים לחיים שלנו, אז אנחנו עושים את זה, לא מתאים לך או אתה לא מבין, אל תעשה את זה

 

[AlicePJ]

אנחנו מדברים רק עברית עם הילד

בד"כ גם בחוץ, אלא אם אנחנו עם חברים שלא מדברים אנגלית. אפילו אם אנחנו בגינה אני אדבר איתו בעברית והוא יענה לי בעברית, אין לו בעיה עם זה.
עוד לא לימדנו אותו את האותיות בעברית אבל אני חושבת שכבר עוד מעט נתחיל לעשות את זה. בינתיים הוא יודע לכתוב את רוב האותיות באנגלית, אבל לא יודע לקרוא, ולא כותב מילים בצורה עצמאית, אלא אם זה נניח את השמות שלו או שלנו וכו'.
הוא יודע מושלם אנגלית ועברית, ואין לו בעיה להחליף ביניהם כשצריך ולתרגם. מגיל מאוד מאוד צעיר הוא ידע להבחין מתי לדבר באיזה שפה וזה הגיע לו מאוד בטבעיות ומאוד בקלות.
פעם חשבו שידיעת שתי שפות ברמת שפת אם זה מעכב דיבור, היום יודעים שזה ההפך, ושזה מאוד תורם ליכולות הקוגניטיביות של הילדים ומקדם אותם מעבר לילדים שיודעים רק שפה אחת.

 

[alphadelta]

גם אצלינו מדברים בבית רק עברית

כמה נחמד לשמוע על עוד משפחות.

הילדים גם קוראים וכותבים. לימדנו בעיקר בבית. הם כותבים עם ה מ ו ן שגיאות. אבל משפט כמו ׳ אמא אנ אואב ותך׳ מחמם את הלב באותה מידה כאילו כתב ׳אמא אני אוהב אותך׳.
כשיש להם חברים הם ידברו אלינו עברית ויתרגמו. הם מודעים לכך שאנחנו דוברים את שפת המקום,אבל הסברנו להם מינקות ששפה נוספת זו מתנה. והם גאים בזה.

לדעתינו, לא לדבר עם ילד שפה שההורה יודע זו ממש גניבה. גניבה של כישור שיכול להיות לילד.
אגב, מחקרים מראים, שלדבר עם הילד שפה לא ברמת שפת אם, זה לא רק שלא עוזר אלא מקלקל. כלומר, אם אדבר עם הילד שלי שפה בהגיה ומבטא לא נכונים ועם טעויות דקדוקיות התוצאה היא שלילית. הילד לומד תבניות שפה לא נכונות המשפיעות גם על יכולת הקליטה שלו של שפת המקום.

כשהיו קטנים כל סרט שיצא בדי.וי.די קנינו את הגירסה העברית ורק אותה ראינו בבית.
אני מקריאה רק בעברית.
כשהיו קטנים, עיקר ׳זמן הטלוויזיה׳ שלהם היה מורכב מ בלי סודות, קשת וענן, רגע עם דוד לי ועוד.
וכשפה ושם אני מועדת ומשתמשת בשפת המקום בשיחה עם הילדים , הם מעירים לי

 

[R750-Girl]

רק אנגלית

במקום שאנחנו גרים, אין לה באמת מה לעשות עם עברית.
(מצד שני, עם החתולים אני מדברת עדיין עברית. לא שהם מתייחסים מאוד)

 

[alphadelta]

חומר למחשבה

אפשר להסתכל על שפה נוספת כעל עוד כישור חיים שאת נותנת לה.

למעשה, כ80% מהילדים של היום יהיו בעלי מקצועות שעדיין לא קיימים. ואנחנו לא בטוחים מה צריך ללמוד למקצועות האלה. אולי אין צורך בטריגונומטריה או היסטוריה להצלחה במקצועות האלה. אבל בטוח שיש צורך בבן אדם בעל ידע נרחב בתחומים שונים. ידע נוסף יוצר בני אדם רחבי אופקים.

 

[R750-Girl]

אין לי ספק שכל שפה חשובה ויכולה לתרום

מצד שני, במקום בו אנחנו גרים, להרגיש זר ושונה זה לא ממש נחמד. על בסיס ילד חוץ בקיבוץ. מעדיפה לחסוך את זה ממנה. בשלב זה, בכל מקרה

 

[קוף מקליד]

אני מדברת בעברית, היא עונה באנגלית..

אצלנו הגדולים מדברים עברית והקטנה מדברת בעיקר אנגלית, צריך ממש להכריח אותה ואז היא מייללת שקשה לה. לפעמים הגדול מדבר איתה באנגלית כשהם מפטפטים ביניהם, אבל איתנו הוא מדבר אך ורק בעברית - אלא אם זה משהו שהוא למד בביה"ס או בדיחות שבאנגלית נשמעות יותר טוב. אני רוצה לחשוב שהעובדה שהיא מוקפת בעברית בבית עוזרת, ועובדה שכאשר אנחנו מבקרים בישראל היא חוזרת לדבר עברית בלי בעיות בתוך כמה ימים. נראה מה יהיה השנה.

אם אנחנו ליד אנשים שאינם דוברי עברית, אנחנו עוברים לאנגלית מתוך נימוס. אם אני פונה לילדים זה תמיד בעברית, לא משנה איפה.

שני הילדים יודעים לדבר עברית. הגדול עבר לפה בגיל 11 אז הוא גם קורא וכותב בלי בעיות. הקטנה היתה בת 3 ויודעת לקרוא בעברית מאוד לאט, כותבת בעברית אבל בשגיאות כתיב. אני בטוחה שהיא תדע לקרוא ולכתוב בעברית עם הזמן, זה משהו שאנחנו מתעסקים בו בבית - חוברות עבודה לפעמים, מכתבים לקרובי משפחה, רשימות שעשוע בבית...

ספרים: עד כיתה א' קראתי לה כמעט רק בעברית. עכשיו אני קוראת לה יותר באנגלית, כי אנחנו קוראות יחד. אני משתדלת לקרוא לה גם בעברית בנוסף, אבל מכיוון שהיא כבר בגיל שהיא יכולה לקרוא לעצמה, היא מעדיפה ספרים באנגלית שבהם היא יכולה להמשיך לקרוא כמה פרקים בלעדי כשנמאס לי לקרוא לה בקול... היא גם ירשה ממני את המנהג לקרוא שוב ושוב ספרים שהיא אוהבת, או לדלג לפרקים שהיא אוהבת במיוחד. בעברית היא עדיין לא שם, רמת הקריאה שלה נורא בסיסית.

 

[MissScotland2004]

רק עברית

אני מדברת עם הילדים שלי בעברית בלבד בכל מקום ובכל סיטואציה. הגדולה שלי בת שלוש ואנחנו מבחינתי עוד לא נקלעים למצבים בהם יש צורך לדבר אנגלית בחברת דוברי אנגלית. אליה אני מדברת רק בעברית ואם ממש יש צורך אני מסבירה באנגלית מה אמרתי לה. אני מניחה שעם הזמן יהיה צורך יותר לעבור לאנגלית מחוץ לבית אבל מבחינתי כמה יותר מאוחר עדיף. כרגע כולם מרגישים עם זה לגמרי בנוח.
גם אני אובססיבית לעניין העברית וזה גבוה מאד בסולם העדיפויות שלי. אנו מקריאה המון בעברית ויש לנו בבית ספריה עצומה של די וי די ומוזיקה בעברית. בעלי אנגלי ומדבר באנגלית עם הילדים (אם כי הוא ממש לומד עברית יחד איתם והרבה פעמים מוצא את עצמו מדבר אליהם גם בעברית). הוא גם אחראי על הקראת ספרים באנגלית (יש חלוקה ברורה בינינו).
הגדולה שלי מבינה ומדברת עברית ממש טוב בשלב זה (ככל שילדה בת שלוש יכולה לדבר). יש לה אוצר מילים עצום והיא כבר מכירה את כל האותיות ומתחילה ללמוד לקרוא.

אני רואה בזה אך ורק יתרונות כמו שכבר כתבו פה. מעבר לכך, מבחינתי השפה היחידה שהרגישה לי טבעית ונכונה לדבר בה לילדים שלי היתה עברית.

 

[smaak]

פלמית ועברית

כשאנחנו בבית בעיקר אני מתבלת בעברית,
אבל רוב הזמן אני מדברת איתו בפלמית.

הוא לא יודע לקרוא או לכתוב בעברית, הוא יודע לדבר עברית בסיסית מאוד.

חבל, אבל זה המצב.. אשמתי

 

[בוקובזה שטראסה]

לי יש טינאייג'ר, שעבר לארה"ב בגיל שנתיים

(לפני 14 שנה, הוא מסיים בקרוב כיתה י'), ובנוסף בן שנולד כאן ובקרוב מסיים כיתה א'. עם שניהם דיברנו תמיד רק עברית, גם בבית וגם בחוץ (חשוב, כדי לא להעביר מסר כפול שלילי בנוגע לעברית). עם הגדול היינו צריכים להקפיד יותר (בסגנון מותק) עד שהוא היה סביב כיתה ב'. בשבילו זה הפך לעניין לגאווה,וכשנולד האח הקטן שלו הוא הפך ליותר מיליטנטי מאיתנו בהקפדה שמדברים ביננו רק עברית. היום גם הבן הצעיר כבר מיליטנט לא קטן בעניין.

מהנסיון הפרטי שלי, שמירת השפה גם מחזקת את הקשר בין בני המשפחה, ובמידה מסויימת, בעיקר כשהם טינאייג'רים, עוזרת למנוע מהילד להפוך לאפילו יותר אובנוקשס מאשר ילדים יכולים להיות בגיל הזה. לנו יש יחסים מעולים עם הטינאייג'ר, וכמובן שזה לא רק עניין השפה, אבל אני די משוכנע שאם התקשורת היתה באנגלית היא היתה פחות טובה והיתה מדגישה יותר מתחים שגם כך נוצרים לעתים קרובות כתוצאה מכך שהילדים בגיל הזה חושבים שהם יותר חכמים מההורים שלהם...

 

[alphadelta]

אני מסכימה איתך מאד

אני רואה פה חברות שמדברות אנגלית קלוקלת עם ילדיהם במקום עברית. וכעת, שילדיהן בני עשרה, הן לא מבינות את המבטא, המילים והתרבות של הילדים. שפה מייצגת לא רק מילים. אלא גם תרבות.
כבר קרו פעמים שתירגמתי לחברה מאנגלית לעברית את מה שבתה או בנה אמרו לה

 

[noaronen1]

כן... הסליחה לחברים שלנו שדוברים אנגלית

כשאני צריכה לחנך את הילדים שלי בעברית.
עדיין קשה לי להיות אסרטיבית איתם באנגלית.

 

[rona73]

רק בעברית

לדבר איתי רק בעברית,בינהם בולגרית.
הם לומדים בבית הספר עברית,לקרוא ולכתוב.

אז זה לא אנגלית זה בולגרית.כעיקרון, עכשיו אני אשדל לדבר בבולגרית אבל המון שנים דיברתי רק בעברית.

 

[me too]

שפות....

הילד שולט יפה בשלוש שפות.
בבית אנחנו מדברים בעיקר עברית, לפעמים באנגלית - תלוי בנסיבות.
בבית ספר, החל מהשנה - רק צרפתית.
ועד השנה בית הספר היה באנגלית ומעט עברית. בעיקר שירים.
לגבי חברים - תלוי עם מי אנחנו נמצאים. אם החברים דוברים אנגלית אני לרוב אדבר עם הילדון באנגלית.
החל מאמצע השנה הנוכחית - הילדון החל לדבר גם עברית.
נכון לעכשיו - הוא שולטת ביותר שפות מאיתנו

ואם בעלי ואני רוצים לדבר ביננו בלי שהילדון יבין אנחנו צריכים לאיית.......