בזמנו כתבתי פוסט על אפליית הנשים בשפה העברית:
ברירת המחדל של השפה העברית היא לתת קדימות לגברים.
כך למשל ההוראות בשלטים ובטפסים פונות תמיד לגבר ורק אח"כ, אם בכלל- לאשה
("פתור את התרגלים"/"תן זכות קדימה")
גם ההגדרות במילון, משתמשות תמיד בלשון זכר ("פקיד= אדם העוסק ב…" במקום "פקידה= אשה העוסקת ב…")
וגם כשמתארים משהו ברבים- אז הפניה תהיה לזכרים, אפילו אם 9 מתוך 10 האנשים בקבוצה, הן נשים.
כשזוגות מתחתנים- הגבר הופך ל"בעלה" של האשה, בעוד היא רק אשה השייכת לו- "אשתו".
בנוסף- שם משפחתה נמחק, בעוד שם משפחתו הוא זה שנשאר ועובר גם אליה ועל ילדיה.
בשפה העברית ישנם גם מטבעות לשון, שהמחמאות הן לזכרים והזלזול- לנשים.
הכינוי "נקבה" למשל, מגדיר את האשה כ"נקב" כלומר- מאפיין אותה על שם איבר מינה.
זהו למעשה הכינוי ה"מתורבת" והקדום יותר למילה "כוסית".
בנוסף, הוא נאמר פעמים רבות כקללה: "מה אתה, נקבה?!"
ולגבי ה"כוסית"- זהו הכינוי המבזה והשכיח שמאפיין כיום את השיח על אשה שנראית טוב.
כיוון שמדובר בכינוי שהשתרש כלכך בחברה- אז גם הנשים, כבר לא מבינות מה כלכך משפיל ומנמיך בו, כשבפועל, הוא מתייחס אליהן כאיבר מין.
אפילו הן, רואות בכך מחמאה ומאמצות את הכינוי במקום להלחם בו.
זה כמו שיהודים יאמצו לעצמם את הכינוי האנטישמי "יהודון".
מילה נוספת המלמדת על היחס הרע לנשים: "נהגת"- לתיאור נהיגה גרועה. "נו בטח- נהגת!"
ואם אתה זז לאט אז, "מה אתה, זקנה?"
וכשרוצים להזכיר למישהי מה מקומה (הנמוך) בבית אז מוסיפים את מינה: "שקט, אשה!"
לעומת זאת, הכינוי "גבר" הוא כינוי פוזיטיבי, סוג של גיבור: "יצאת גבר".
במילים אחרות- "אשה זה גרוע" ו"גבר זה טוב".
למילים כידוע- יש כח ולשפה יש השפעה רצינית על תודעת הנחשפים אליה (והנחשפות).
כשמגזר שלם מתרגל לשמוע/לקרוא שקודם כל פונים אליו ורק אח"כ אליה או שהוא "גבר גבר" בזמן שהיא "נקבה"- אז הוא מפנים את סדר החשיבות הזה: הוא במקום הראשון- היא במקום השני- אפילו אם היא "כוסית".
כדי להבין מה לא בסדר בנורמה הלשונית הזו, עליינו לשים עצמנו רגע בנעליהן של הילדות והנשים שנחשפות מגיל 0 לשפה העברית שמדירה אותן מתוכה.
דמיינו שאתם תלמידים בכתה והמורה פונה אליכם:
"ועכשיו תלמידות, מתחילות במבחן"
ובמבחן כתוב: "קראי את הקטע הנ"ל, עני על השאלות, פיתרי את הבעיות ומיתחי קו בין המילים".
אח"כ אתה הולך לחנות כדי להחזיר מוצר פגום והמוכר אומר: "הלקוחה תמיד צודקת".
ובכן, האם לא היית מרגיש שזה צורם- כאילו מדברים לך מעל הראש כשמתייחסים אליך בכל הזדמנות כבחורה, בזמן שאתה גבר?
וכשמירב מיכלי מדברת בכוונה תוך ערבוב לשון זכר ונקבה, זה לא מעצבן?
ובכן, אם זה כן מעצבן- זה רק מוכיח את הטענה שהנשים מקופחות (גם) בשפה העברית.
גבר- אם צורם לך, שפונים אליך בתור אשה, אז תבין שגם כשאשה טוענת שהיא חשה אי נוחות כשמתייחסים אליה כגבר- יש לה סיבה טובה לכך.
ואם אין ברירה, אלא לבחור כינוי זכרי או נקבי למילים במילון או להוראות בטפסים ובשלטים- אז מדוע לבחור דווקא במין החזק ולא במין החלש?
מדוע הכלל הג'נטלמני "Ladies First" לא מיושם פה?
התשובה היא- שהחברה הגברית אינה ג'נלטמנית ואינה מתכוונת להיות כזו, אלא דואגת קודם כל לעצמה, ורק אח"כ, אם בכלל, עושה טובה ל"נקבות הנודניקיות האלו" שרוצות שיוויון.
דחיקת הנשים למעמד נחות יותר, לא בא לידי ביטוי רק בשפה כמובן, אך השפה השוביניסטית עושה ללא ספק עבודת הכנה יסודית גם למוח הנשי וגם למוח הגברי, שהתרגלו שכך צריך להיות.