עדיין כואב לי הראש, אני משתגעת

[Raindrop23]

 

[Raindrop23]

עדיין כואב לי הראש, אני משתגעת

דיברתי אתמול עם הפסיכיאטרית והיא אמרה שאם זה לא מאוד כואב או מציק אז לחכות יום יומיים ולראות מה קורה ושאם זה ממשיך אולי לחזור ל-5 מ"ג עד שהגוף יתרגל.
אני לא יכולה יותר, נמאס לי, די, כמה אפשר לסבול. זה נמשך כבר כמה ימים, בחיים לא היה לי דבר כזה שכאב ראש נמשך יותר מכמה שעות.

 

[תאום2]

אויי זה נורא

( (

) )

 

[Raindrop23]

תודה תאום יקר

 

[Lady Stark]

שמחה שתפסת אותה

סורי, ממש לא קל לעבור את התהפוכות האלה. אבל עוד יומיים תראי אם לשנות מינון או להמשיך הלאה.
את לוקחת איזה כדור לכאבים?

 

[Raindrop23]

לקחתי כמה פעמים כדורים נגד כאב ראש וזה לא עזר

היום ניסיתי סוג שונה של כדורים נגד כאב ראש וזה גם לא עזר, אולי טיפה אבל עדיין כואב לי הראש. יכול להיות שזה גם קשור לגמילה מהציפרלקס (קראתי בגוגל).
ממש לא קל, אפילו קשה :-\

 

[Lady Stark]

תשמעי

בדיוק נתקלתי בידיעה על הרגעת מיגרנות ומניעת התקפים.
מציעים שם לאכול ארוחות קטנות כל ארבע שעות ולעשות פעילות גופנית מתונה. אולי תעשי קצת הליכון? כשמשתחררים אנדורפינים זה מאלחש כאבים.

 

[Raindrop23]

קשה לי

לא בא לי ואין לי כוח לעשות הליכון, גם אין לי כוח לעשות מקלחת. לגבי הארוחות, אין מה לדאוג

אני אוכלת במידה כמה שאני יכולה אבל בארוחות קטנות.

 

[Raindrop23]

גם לקחתי ואבן כי אני בחרדות וזה מלחיץ אותי כל

הסיפור הזה

 

[Raindrop23]

לא שזה כל כך עוזר

 

[Raindrop23]

טריגר

אני כולי לבד ושונאת את עצמי ושונאת את החיים שלי. אין לי כוח יותר, מה יש לי להמשיך לחיות, בשביל לסבול כל החיים? בשביל מה לעזאזל.

 

[Raindrop23]

אולי כדאי (אולי טריגר)

שאפסיק לכתוב וזהו. זה לא עוזר לי ולא לאף אחד אחר, החיים עושים לי רע, האובססיות, ההתמכרויות, אני לא יכולה עם זה יותר.
די. פשוט די.

 

[Lady Stark]

מותק

כשאת כותבת כאן את מקבלת תמיכה ומגלה כמה אנחנו אוהבים אותך.
ואת מבטאת את עצמך, ומדי פעם מקבלת עזרה של ממש.
אני רואה איך את קמת ונעשית אקטיבית יותר מאז שהתחלת לכתוב פה. אמרתי לך כבר כמה פעמים ואגיד שוב כמה אני גאה בך על כל ההתקדמות. כמעט בלי כוחות, ניגשת לפסיכיאטרית ועשית בדיקות דם ושיפרת את התזונה. תראי כמה דברים עשית כשאת מרגישה רע. תארי לעצמך כמה תצליחי לעשות כשתרגישי טוב יותר.
וגם, עד שתתחילי את הטיפול הפסיכולוגי זה צפוי שיש עמידה במקום. אבל כשתתחילי טיפול תראי יותר טוב את ההתקדמות.
נכון שיש רגעי יאוש, אבל גם הם עוברים.

 

[Raindrop23]

תודה ליידי יקרה

את צודקת, זה עוזר לי לכתוב פה. פשוט ממש רע לי, יש לי חרדות, אובססיות, התמכרויות, מחשבות ומה לא, כל ה-Crap שבעולם, זה יכול לשגע בן אדם וזה משגע אותי.
לא זוכרת אם כתבתי את זה פה כבר אבל אני אתחיל את הטיפול הפסיכולוגי אחרי שאתאזן עם כל שינויי התרופות, נראה לי שעדיף ככה.
המון תודה על התמיכה ועל ההבנה, It means a lot.

 

[Raindrop23]

ומצטערת אם נשמעתי כפויית טובה, זו לא הייתה

כוונתי, פשוט דיברתי מתוך הקשיים שלי.

 

[Lady Stark]

חלילה

לא האשמת אף אחד ולא נשמעת כפויית טובה. עובר עליך משהו קשה כרגע וזה בסדר.
אל תדאגי, חמודה. רק ניסיתי להזכיר לך כמה דברים טובים כדי להוסיף צבע לשחור הזה.

 

[Raindrop23]

תודה מתוקה

שהזכרת לי. דרך אגב, כבר ירדתי מידה במכנסיים ועכשיו אני לובשת ג'ינס שלא עלה עלי קודם.

 

[Lady Stark]

וואו!!

לרדת מידה זה לא צחוק!

 

[Raindrop23]

נכון, תודה

ותארי לך שירדתי את זה בלי הליכון ובלי דיאטנית!

 

[Raindrop23]

נמאס לי מהחוסר שליטה הזה במצבי רוח ובהכל

יש לי תנודות במצב רוח, אני יכולה רגע אחד להרגיש מעולה ואחרי רבע שעה להתעצבן ממשהו ואז כל המצב רוח הטוב נהרס. והנשמה יוצאת עד שאני נרגעת.
אני מרגישה חסרת שליטה ויכולת לשלוט במצבי רוח ובכלל. וגם אחותי מעצבנת אותי. כבר ביום ראשון היא ביקשה שאבוא אליה ביום שבת, שהיא מתגעגעת (בטוח יש עוד סיבות אבל לא משנה).
אז הסכמתי. אבל עכשיו נראה לי שלא אבוא כי אני לא מרגישה כל כך טוב והיא לא בדיוק מעודדת ותומכת בחילופי התרופות. ועוד משהו.
היא כתבה היום לאמא שלי שנראה לה שיש לה אספרגר בגללי ובגלל איזה דוד שלי. Just leave me out of it, אבל לא, היא לא יכולה. ואני אספר לכם עוד משהו.
פעם היא כתבה חיבור במסגרת משימה לאוניברסיטה ש"יש לי שתי אחיות, אחת בסדר, אחת לא". ואתם בטח יכולים לנחש איזה אחות "לא בסדר".
ואני מאוד כעסתי ונעלבתי אבל הייתי צריכה להבליג כי היא אחותי וזאת היא, יש לה פה גדול ואי אפשר להגיד לה כלום.
Whatever. אין לי כוח לזה. וכל פעם שהיא מוצאת לעצמה הפרעה חדשה אז גם לי יש את זה ואולי גם לאמא שלי יש את זה, נמאס לי. נמאס לי בכללי.
עדיין כואב לי הראש, אמנם כאב די חלש וברקע אבל זה עדיין מציק, ואין לי מצב רוח. למה אני לא יכולה להיות שמחה לאורך זמן ושזה פשוט יישאר ככה