עדכון
היה לי פחד בכתיבת השרשור הקודם.
בהחלט הייתי מדוכדך ולקראת סוף השרשור ניסתי להראות שאני גם חייכן - שזה באמת נכון אך הסיבה האמיתית שכתבתי את זה היא כדי להציל את הרושם שיש עליי במידה ומישהו מהמציאות קורא את ההודעות שלי ועלול להסיק עליי דברים לא טובים מה שעלול להרוס לי בדברים שהשגתי מחוץ למרחב הוירטואלי.
היום לקוחות בעבודה דיברו בצורה מעט עניינית, פחות מוצי פוצי וחמודי ומתוקי, וקצת נעלבתי. הסתכלתי במראה וראיתי את הרזון בפנים, הרזון שגם אדם נוסף מהפורום השכן התלונן עליו שקשור בהזדקנות ולכן עשה את מה שאני חושש כרגע לעשות: הזרקת חומצה הילוארונית.
מה שעוד יותר עצוב בסיפור שגם לפני כשהיה לי נפח גדול לא הערכתי את המראה וגם שנים לפני שהייתי צעירון לא הערכתי וגם בגיל 19 היפהפייה שלי!! לא הערכתי והתגעגעתי לגיל 17. לעזאזל איתי! מה הבעיה בי?!
אוף. וזה עצוב ששנים בחורים מחזרים באתרי הכרויות ושנים אני מתחמק מפחד מדחיה. המציאות היא שגם היום פחות מחזרים מבעבר.
הגעתי למקום שהיא ליווי בחלק מהקשיים שלי היום אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם והמנהלת והעו"ס קיבלו אותי בשמחה וחיוך ואני תוהה אם זה בגלל שנראתי טוב, או אם זה בגלל שהתבגרתי ואני קרוב לגיל שלהם ואז מושך אותן או בגלל שהן קוראות בפורום והתרשמו מהכתיבה שלי? כי כשהגעתי לעבודה לא ראיתי התלהבות הכי גדולה מאנשים מצידי חוץ מעובדת אחת שסחטתי ממנה מחמאה בקשר למראה שלי. לא יודע. התעייפתי..
מאז שהשתנו לי הפנים אני עוד יותר עצוב, לפני כן הייתי גם עצוב אך טיפה שמח יותר. בגיל 24 שהייתי חתיך הורס פשוט הייתי בדיכאון גם מהפחד לקיים יחסי מין עם בחורים (פחד שלא מרחיב עליו כרגע) וגם מזה שאני לא בדיוק נערי כמו גיל 19 ומה שעוד יותר שמח וגם עצוב: שבגיל 24 נתנו לי גילאים של בין 14-18 (תלוי בתקופה ומה שעשיתי) שזה השמח והעצוב הוא שלא הערכתי את עצמי מספיק.
קשה לי.
בבקשה , תתייחסו לקשיים שלי בתמיכה ואמפטיה. אין צורך להשתלח בי. זה הכאב שלי וזה עצוב לי. אם זה אני מתמודד (בין היתר, מתמודד גם אם עוד המון קשיים אחרים אך מעדיף לא לפרט כאן בפורום).
למה אני לא מעריך את עצמי מספיק כמעט אף פעם?
יש בי הרבה דברים טובים: גם במראה, גם בתכונות, כישורים, אופי, תחביבים חמודים ועוד. למה אני ככה מתנהג לעצמי?
היה לי פחד בכתיבת השרשור הקודם.
בהחלט הייתי מדוכדך ולקראת סוף השרשור ניסתי להראות שאני גם חייכן - שזה באמת נכון אך הסיבה האמיתית שכתבתי את זה היא כדי להציל את הרושם שיש עליי במידה ומישהו מהמציאות קורא את ההודעות שלי ועלול להסיק עליי דברים לא טובים מה שעלול להרוס לי בדברים שהשגתי מחוץ למרחב הוירטואלי.
היום לקוחות בעבודה דיברו בצורה מעט עניינית, פחות מוצי פוצי וחמודי ומתוקי, וקצת נעלבתי. הסתכלתי במראה וראיתי את הרזון בפנים, הרזון שגם אדם נוסף מהפורום השכן התלונן עליו שקשור בהזדקנות ולכן עשה את מה שאני חושש כרגע לעשות: הזרקת חומצה הילוארונית.
מה שעוד יותר עצוב בסיפור שגם לפני כשהיה לי נפח גדול לא הערכתי את המראה וגם שנים לפני שהייתי צעירון לא הערכתי וגם בגיל 19 היפהפייה שלי!! לא הערכתי והתגעגעתי לגיל 17. לעזאזל איתי! מה הבעיה בי?!
אוף. וזה עצוב ששנים בחורים מחזרים באתרי הכרויות ושנים אני מתחמק מפחד מדחיה. המציאות היא שגם היום פחות מחזרים מבעבר.
הגעתי למקום שהיא ליווי בחלק מהקשיים שלי היום אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם והמנהלת והעו"ס קיבלו אותי בשמחה וחיוך ואני תוהה אם זה בגלל שנראתי טוב, או אם זה בגלל שהתבגרתי ואני קרוב לגיל שלהם ואז מושך אותן או בגלל שהן קוראות בפורום והתרשמו מהכתיבה שלי? כי כשהגעתי לעבודה לא ראיתי התלהבות הכי גדולה מאנשים מצידי חוץ מעובדת אחת שסחטתי ממנה מחמאה בקשר למראה שלי. לא יודע. התעייפתי..
מאז שהשתנו לי הפנים אני עוד יותר עצוב, לפני כן הייתי גם עצוב אך טיפה שמח יותר. בגיל 24 שהייתי חתיך הורס פשוט הייתי בדיכאון גם מהפחד לקיים יחסי מין עם בחורים (פחד שלא מרחיב עליו כרגע) וגם מזה שאני לא בדיוק נערי כמו גיל 19 ומה שעוד יותר שמח וגם עצוב: שבגיל 24 נתנו לי גילאים של בין 14-18 (תלוי בתקופה ומה שעשיתי) שזה השמח והעצוב הוא שלא הערכתי את עצמי מספיק.
קשה לי.
בבקשה , תתייחסו לקשיים שלי בתמיכה ואמפטיה. אין צורך להשתלח בי. זה הכאב שלי וזה עצוב לי. אם זה אני מתמודד (בין היתר, מתמודד גם אם עוד המון קשיים אחרים אך מעדיף לא לפרט כאן בפורום).
למה אני לא מעריך את עצמי מספיק כמעט אף פעם?
יש בי הרבה דברים טובים: גם במראה, גם בתכונות, כישורים, אופי, תחביבים חמודים ועוד. למה אני ככה מתנהג לעצמי?
