זוהרה מצליחה החודש
New member
עדכונים מזוהרה שכבר לא-הרה
קודם כל אתחיל בכך שהכל הסתיים בשלום, (מזל שיש נחמות קטנות), פיזית אני מרגישה בסדר וגם הרחם שלי תקינה וסדירה ותהיה מוכנה בעתיד לקלוט ולהזין תינוקות חדשים (אני מתייחסת אל הרחם בלשון נקבה כי זה כזה איבר נשי ואימהי). עברו עלינו ימים לא קלים. לא ייאמן שעבר לו שבוע מהערב המסוייט בו חזרנו הביתה עם הבשורות הקשות מהסקירה ועד לאתמול, ששבתי הביתה מבית החולים עם לב מלא ובטן ריקה. התהליך הזה של הפסקת הריון "מרצון" הוא תהליך לא קל, המלווה בהרבה פרוצדורות אדמיניסטרטיביות ובירוקרטיות. אבל הוא איפשר לי שבוע של עיבוד האבל והפרידה מההריון הזה. הוא איפשר לי גם לפגוש עוד ועוד מומחים (וביניהם יועצת גנטית) שחיוו את דעתם המקצועית על מנת שנדע ונבין לעומק את משמעות המעשה ואת משמעות הדברים לגבי ההריונות הבאים. מהרגע שקיבלנו את ההחלטה, היינו שלמים עמה. לא אשקר ואומר שהיו רגעים כואבים,שבהם אנשים שאינם מבינים במה מדובר, היפנו אלינו חיצי ביקורת, גם אם לא מכוונה רעה. "כולם" פתאום מכירים מקרה כזה, וזה לא כל כך נורא, ולהוא יש חברה שיש לה אחות וכו´, אבל אף אחד מהאנשים האלה לא חשב לעומק על דבריו ועל משמעותם ובטח לא על הכאב והצער שהם הסבו לנו. היו גם רגעים של עצב עמוק, שבכיתי המון וביקשתי סליחה ממנה. פחדתי שיכאיבו לה, וחשבתי על זה שלמרות הכל אני עדיין אמא שלה, ויש לי אחריות כלפיה. כחלק מתהליך הפרידה והאבל, האנשתי אותה ונתתי לה שם שתמיד רציתי שיהיה לבתי. כך אשא אותה תמיד בלבי, כי למרות שלא ראיתי אותה באופן ממשי , נשאתי אותה ברחמי ובלבי 17 שבועות. אהבתי אותה בכל מאודי והשלכתי עליה את כל הפנטזיות שלי. היו גם רגעים של פחד מהתהליך והכאב הפיזי הכרוך בו, אתמול ששאלו אותי אם הזמינו עבורי מספיק מנות דם מבנק הדם, כמעט התעלפתי במקום. הלמינריות האלה הכאיבו לי כל כך שזה פשוט לא יתואר. צעדתי באמת ברגלים רועדות וכושלות לחדר הניתוח וביקשתי שיכסו אותי כי נורא קר שם ורעדתי מקור ומעצב. הרופא שלי אמר לי שגם לו מאוד קשה והוא כבר נורא רוצה ליילד אותי ולא להפסיק לי הריונות. זהו, אני חוזרת לחתור בסירה, אבל לא מציבה יותר תאריכי יעד. הייתי בשנה האחרונה ב- 26 שבועות של הריונות ואני קצת מותשת. בעוד חודש וקצת אני בת 29 ויודעת ומאמינה שכנראה ב 5 השנים הבאות יהיו לי שני ילדים, גם אם הם לא יבואו ביולוגית, הם יהיו בבית שלנו ויוסיפו לחיינו עוד נדבך גדול של אושר. מאחלת לכולנו רק טוב זוהרה
קודם כל אתחיל בכך שהכל הסתיים בשלום, (מזל שיש נחמות קטנות), פיזית אני מרגישה בסדר וגם הרחם שלי תקינה וסדירה ותהיה מוכנה בעתיד לקלוט ולהזין תינוקות חדשים (אני מתייחסת אל הרחם בלשון נקבה כי זה כזה איבר נשי ואימהי). עברו עלינו ימים לא קלים. לא ייאמן שעבר לו שבוע מהערב המסוייט בו חזרנו הביתה עם הבשורות הקשות מהסקירה ועד לאתמול, ששבתי הביתה מבית החולים עם לב מלא ובטן ריקה. התהליך הזה של הפסקת הריון "מרצון" הוא תהליך לא קל, המלווה בהרבה פרוצדורות אדמיניסטרטיביות ובירוקרטיות. אבל הוא איפשר לי שבוע של עיבוד האבל והפרידה מההריון הזה. הוא איפשר לי גם לפגוש עוד ועוד מומחים (וביניהם יועצת גנטית) שחיוו את דעתם המקצועית על מנת שנדע ונבין לעומק את משמעות המעשה ואת משמעות הדברים לגבי ההריונות הבאים. מהרגע שקיבלנו את ההחלטה, היינו שלמים עמה. לא אשקר ואומר שהיו רגעים כואבים,שבהם אנשים שאינם מבינים במה מדובר, היפנו אלינו חיצי ביקורת, גם אם לא מכוונה רעה. "כולם" פתאום מכירים מקרה כזה, וזה לא כל כך נורא, ולהוא יש חברה שיש לה אחות וכו´, אבל אף אחד מהאנשים האלה לא חשב לעומק על דבריו ועל משמעותם ובטח לא על הכאב והצער שהם הסבו לנו. היו גם רגעים של עצב עמוק, שבכיתי המון וביקשתי סליחה ממנה. פחדתי שיכאיבו לה, וחשבתי על זה שלמרות הכל אני עדיין אמא שלה, ויש לי אחריות כלפיה. כחלק מתהליך הפרידה והאבל, האנשתי אותה ונתתי לה שם שתמיד רציתי שיהיה לבתי. כך אשא אותה תמיד בלבי, כי למרות שלא ראיתי אותה באופן ממשי , נשאתי אותה ברחמי ובלבי 17 שבועות. אהבתי אותה בכל מאודי והשלכתי עליה את כל הפנטזיות שלי. היו גם רגעים של פחד מהתהליך והכאב הפיזי הכרוך בו, אתמול ששאלו אותי אם הזמינו עבורי מספיק מנות דם מבנק הדם, כמעט התעלפתי במקום. הלמינריות האלה הכאיבו לי כל כך שזה פשוט לא יתואר. צעדתי באמת ברגלים רועדות וכושלות לחדר הניתוח וביקשתי שיכסו אותי כי נורא קר שם ורעדתי מקור ומעצב. הרופא שלי אמר לי שגם לו מאוד קשה והוא כבר נורא רוצה ליילד אותי ולא להפסיק לי הריונות. זהו, אני חוזרת לחתור בסירה, אבל לא מציבה יותר תאריכי יעד. הייתי בשנה האחרונה ב- 26 שבועות של הריונות ואני קצת מותשת. בעוד חודש וקצת אני בת 29 ויודעת ומאמינה שכנראה ב 5 השנים הבאות יהיו לי שני ילדים, גם אם הם לא יבואו ביולוגית, הם יהיו בבית שלנו ויוסיפו לחיינו עוד נדבך גדול של אושר. מאחלת לכולנו רק טוב זוהרה
