אני, לצערי הרב, לא מסוגלת לדחות כלום.
אם יש משהו שצריך לעשות, והוא יושב לי בראש- זהו. נגמרת לי יכולת התפקוד.
עד שאני לא אבצע את המשימה, הא תזמזם לי בפינת הראש ולא תיתן לי לעשות שום דבר אחר מלבדה.
זה יכול לשגע אותי.
זה גורם לי להשאר ערה לילות שלמים רק כדי לסיים מטלות.
למרות שתיאורטית אני יכולה פשוט ללכת לישון ולעשות את הכל למחרת- אבל אני לא מסוגלת.
אני הייתי מהילדות שביום הראשון של החופש הגדול יושבות ועושות את כל שעורי הבית, רק בשביל שיהיו לי חודשיים של חופש מוחלט.
וככה אני עד היום.
הייתי רוצה לקחת דברים קצת יותר באיזי,
להיות מסוגלת לדחות, או לעכב.. מאד מציק להיות אדם שהוא כזה קונטרול פריק.
יש שני תחומים בהם אני דחיינית נוראית ולא מצליחה להתגבר על זה-
קודם כל, ענייני הרכב שלי.
אני שונאת ללכת למוסך לכן אני מסוגלת לדחות כל תקלה עד לרגע האחרון ביותר.
ושנית, ביקורי רופאים. אני תמיד מאמינה שכל דבר שיש לי יעבור מעצמו, ולכן אני דוחה ודוחה ודוחה עד שכבר אין לי ברירה.
לא הלכתי לרופא השיניים שלי 5 שנים, ואתם לא מבינים כמה סתימות וטיפולים הייתי צריכה לעשות אחרי 5 שנים ללא טיפול.
בשנה שעברה הייתי במצב בו 8 שנים לא עשיתי בדיקת דם. 8 שנים!
זו דחיינות נוראית..
אבל מאז רק השנה עשיתי כבר 5 פעמים, אז אני מאזנת..
