עד כמה מפריע לכן לאכול בפני אנשים...

עד כמה מפריע לכן לאכול בפני אנשים...

במיוחד אוכל שהוא בהחלט לא דיאטטי כמו חטיפים או עוגות?
 

Maldini Girl

New member
היום כבר לא ממש

אם כי בגלל הפרעות שיש לי אני אוכלת הכל עם סכין ומזלג (כולל המבורגרים וכנפיים) P: אבל בתקופת ההפרעות אכילה לא הייתי אוכלת ליד אנשים שום דבר.
 
אבל אני חושבת שבימינו...

מאוד קשה למצוא זמן ואפשרות לאכול באופן סדיר כשאנחנו מתעקשים לא לאכול ליד אנשים, כך שבעצם הבושה הזו רק משבשת את הרגלי האכילה, לא?
 

Maldini Girl

New member
יכול להיות למרות שתמיד אפשר

למצוא פתרון: להחליט שאוכלים לפני ואחרי העבודה, בבית, ולא במהלך העבודה. או אם בעבודה אז לסגור את דלת המשרד ואפילו לנעול/ לצאת החוצה בזמן האוכל. כשזה מספיק קריטי מוצאים פתרונות יצירתיים.
 
בואי נראה...

אני יוצאת מהבית בסביבות ה 5:40 בבוקר וחוזרת רק ב 19:00 - 20:00 (לפעמים מאוחר יותר) ועובדת במשרד עם עוד אנשים. זה לא בדיוק מציאותי בשבילי לא לאכול במשרד.
 

Maldini Girl

New member
זה לא מציאותי כנראה כי זה

לא באמת משנה לך. בבית ספר היו תקופות שהייתי מחפשת כיתה ריקה ואוכלת בה.חברה שלי הייתה אוכלת בשירותים.
 
בדיוק חשבתי לע האופציה של השירותים...

אבל זה נשמע לי פחות נעים מאשר לאכול מול אנשים... אבל שוב, כנראה שזה לא ממש משנה לי אז סדרי העדיפויות שלי שונים (ואני כמובן שמחה שגם שלך כיום הם באלה).
 
מטורף

כל הכבוד לך. עשיתי את השעות האלה כמה יים- התמוטטתי לגמרי. איך את מצליחה?? (לא קשור לשמנות ולא ליפות, אבל אני פשוט מלאת התפעלות והערצה)
 
לא הכל עבודה כמובן...

קודם כל, אני נוסעת על הבוקר למכון כושר, שזה דווקא פורקן של עצבים.
ואז יש לי נסיעות די ארוכות מ / אל העבודה, אבל אני בחרתי להשתמש בתחבורה ציבורית כך שאני יכולה לקרוא ספר או אפילו לנמנם קצת בדרך, כך שזה גם קצת מרגיע...
 

Blue Rose

New member
שיחשבו עלי מה שרוצים...

לא הגעתי למשקל הזה באכילת חסה.
לא חייבת הסברים/תירוצים/כלום לאף אחד...
בארוחה המחלקתית שבוע שעבר אכלתי ראשונות, אכלתי עיקרית - המבורגרצ'יפס, וקינחתי בגלידה...(במקום אחר עם עוד עובדים- לא נועד לשומרי הכשרות אצלנו).
אין ולא היתה לי אף פעם בעיה במסעדות וגם לא בארוחות עם המשפחה הקרובה או המרוחקת....
בין אם אני אוכלת סלט גדול או מנת פסטה משומנת היטב - לא מזיז לי מה חושבים האנשים סביבי, הפעם האחרונה שהסתכלתי על מה מישהו אוכל במסעדה זה כשהוא אמר למלצר בקול- "אני לא צב, למה אתה מביא לי עשב..." לפני 5+שנים...

לידיעתכם...ההמבורגר היה מעולה! הגלידה של אלדו תענוג....
הכל עדיף על הקוסקוס בארוחה המחלקתית הקודמת שבה המלצר עשה כוויה לאחד מאיתנו כששפך עליו תה ואני הסתובבתי בחנויות מסביב לחפש משהו למרוח עליו ולעזור לו...מסכןןןןן...החברה שם צחקו עלי, איך שאני מפשיטה את השרירן הצעיר ומורחת עליו לבן....כל מה שעניין אותי זה שהוא סובל וטיפלתי בו כמו שאטפל בזקן שעיר עם כרס שיקבל כוויה כזו...
מה שחושבים עלינו קשור לאלו שחושבים ...לא למי שאנחנו. שיחשבו.

רוזי! שגלשה בין נושאים - אבל נראה לה שהם איכשהו מתחברים...
 
לי פעם קרה במסעדה...

שישבתי בה עם שתי קולגות, שאחת היתה יותר שמנה ממני. אני במקרה הזמנתי חזה עוף בתוספת סלט, ושתיהן הזמינו שניצל עם עוד איזושהי תוספת. ואיכשהו כשהמלצרית באה להגיש את המנות - היא מיד ניסתה להגיש לאותה בחורה שמנה את המנה שלי, כי היא מיד הניחה שאותה בחורה בדיאטה (הזמנתי את המנה כי זה מה שאני אוהבת לאכול כמובן. אני לא מחובבי השניצל).

אני חושבת שזה לא נדיר שאנשים מרגישים חופשי לשפוט כך אנשים שמנים על אכילה, וישנם רבים ורבות שמרגישים חוסר נעימות לאכול בגלל זה. הנה, עובדה שאפילו את שמעת פעם מישהו מעיר על זה למלצרית במסעדה.
השאלה היא האם זה מספיק שאנחנו נתעלם מזה - או שיש אפשרות להפוך את הסביבה לפחות שיפוטית?
 
וואו. שאלה שחזרתי להתעסק בה בשנה האחרונה

שלום, אני חדשה בפורום


אני עובדת במקום עבודה שרוב העובדות בו הן נשים.
נו טוב...אני מורה

אצלנו, בחדר המורים, יש משמעת אוכל סלא רשמית. מה זה אומר? זה אומר שלא מביאים מאכלים משמינים ואם מישהי כן מעיזה להביא משהו שהוא קצת יותר מסלט עלים וירקות מבושלים, היא חוטפת על הראש. זה מזעזע.
אני כבר ממש מתביישת לאכול אפילו סנדוויץ', שלא לדבר על איזו פחמימה פרועה כמו תפוח אדמה.
ובחדר מורים, כמו בכל חדר מורים, תמיד יש יום עם איזו עוגה על השולחן (זה הרי תמיד יום הולדת של מישהו, או שאריות שמישהו הביא מהבית).
אם חלילה אני לוקחת פרוסה, מיד באות כל הנשמות הטובות ומעירות "למה את צריכה את זה?", "לא חבל?", "לא אמרת שהתחלת חלי ממן/שומרי משקל/מרזי מורית?", "ראיתי שגם אתמול לקחת חתיכה, לא מותר לך פעם בשבוע?", "אני כבר לא נוגעת בדברים האלה".
בצוות שלי יש מורה עם אף מאוד רגיש ופה ללא שליטה. כשמישהו מחמם אוכל במיקרו יד היא מתילה להתלונן על הריח. זאת ועוד, אם מישהו מתיישב לידה עם ארוחת הצהריים שלו, היא עוברת בהפגנתיות למקום אחר.

יש עוד מורה שלאחרונה ירדה כמה ק"ג ונראית מצוין. כששואלים אותה מה היא עשתה ואיך ירדה, היא עונה שהיא לא אוכלת.

זה מאוד קשה לאכול במקום כזה. הביקורתיות לא נחסכת מאף אחת.
 
חבל שקיים אצלכם לחץ כזה...

אני מקווה שכבר למדת לענות שלא יחטטו לך בצלחת.
 
השאלה איך עושים את זה נכון...

שהם לא יציעו יותר אבל בלי לפגוע בהם. כנראה עם הרבה מאוד נימוס...
 

רתם11

New member
מצחיק ששאלת דווקא עכשיו

מזמן לא התחבטתי בסוגיה הזאת,
אבל ביום שישי חזרתי מהאוניברסיטה ברכבת ולפני כן קניתי לי קופסא קטנה עם 7 כדורי קובה סלק. קיוויתי שהרכבת תהיה ריקה אבל לצערי זה לא קרה.
ממש התפדחתי להוציא את הקופסא ברכבת.
בהתחלה ישבה מולי מישהי, אז אמרתי לעצמי - טוב נו, לא נורא. הוצאתי את הקופסא ופתחתי אותה, ואז בדיוק התיישבו 2 נשים נוספות לידי ומולי ומיד סגרתי את הקופסא. חיכיתי שייגמרו תחנות תל אביב ואז, כשהתרוקן קצת, התחלתי לאכול. אבל היה לי ממש לא נעים.

מוזר, למה דווקא ברכבת.
אני חושבת שאם הייתי יושבת ליד שולחן בתחנת רכבת ליד הקפיטריה זה לא היה מפריע לי.
אבל ברכבת יש תמיד הרגשה שכולם צופים בך...
 
כי רכבות הן באמת מאוד צפופות...

במיוחד בשעות העומס. אני למשל מאוד רגישה לריחות וזו בעיה בצפיפות כזו אם למשל מתיישבת לידי מישהי עם בושם חזק שאני לא אוהבת.
 
למעלה