עד מתי? שאלתי, נשאלתי? והאם דיי?

[נתנאלה2]

עד מתי? שאלתי, נשאלתי? והאם דיי?

ומתי מרימים ידיים?
והאם להרים?
וכצד משלימים?
והאם ניתן להשלים?
והאם הזמן מרפא?
מדיי פעם אני מקבלת כאלה שאלות ומסרים וכבר הרבה זמן מתכנננת לכתוב,
את סיפורי, את מאבקי, את הפסדיי ואת ניצחוני!
רובכן ודאי לא מכירות אותי, ואנני מתכוונת להכביר במילים חדשות,
מה שאעשה חשבתי, אחפש פוסטים שכתבתי כבר, אז , שהכל בער ושרף ....
והרחם כל כך כאבה מהשלילים וההפלות,
והמבטים סביבי כבר לא ידעו מה לאמר: רחמים? טרוף ....
ואני מזמינה אתכן לרשום את אשר על ליבכן,
מתחילה לחפש, ולהעתיק, וודאי אמצא כח לכתוב דברם חדשים,
אז עד מתי?
שולחת מבלי להתחרט

 

[anguly]

קודם כל חיבוק גדול!

הכתיבה שלך בועטת ואני בטוחה שבנות חדשות שלא מכירות את הסיפור שלך יתחברו מאד.
מחכה לראות מה בחרת ולקרוא שוב

 

[נתנאלה2]

היי שלמה עם עצמך והיכוני למסע

ולא אין זה משנה אם המסע לילד הראשון ערך טיפול או עשרה,
זהו מסע חדש ,

להביא ילד זה מסע, מסע שאת יודעת את תחילתו,
יש לך שביל ברור ומסומן, סימני דרך, צידה ומים.
וגם מפה קטנטנה.
הבעיה עם המפה הזאת שהיא נראית כל כך פשוטה, עד שאנו בטוחות שכשנצעד בעקבות
המסלול המסומן ציק צאק נסיים את המסלול.
ואז נכנסים לסבך היער הראשון וכל שביל נראה אותו הדבר כמו קודמו,
את מסתובבת: ימינה, שמאלה, קדימה אחור וכבר לא בטוחה היכן היית והיכן לפנות.
יקירה,
כאן זו ההחלטה שלך, האם בכלל לצאת לדרך?
מראש את יודעת שהסיכוי הוא כ20% וזאת בגילאי 20-30
בשלהי 30 וצפונה הסיכויים מתמעטים,
אבל היי צעדת כבר כל כך הרבה, האם עכשיו זה הזמן לעזוב את המסלול ?
ומצד שני, מי אמר שתצלחי את המסע?
אין בטחונות............
אני יודעת שזה שאחראי על המסלולים אוהב לשנות לגוון שיהיה מעניין
אין את אותו מסלול פעמיים.
היי מוכנה לכך, כנסי בידיעה שיכול לקחת זמן, כל המסע הזה עולה כסף רב, ממון
כספי ובעיקר ממון נפשי.
את כמובן יכולה להחליט שאת מסתפקת במה שיש
או להחליט מראש שאת מוותרת על ה"תענוג"
אבל אם החלטת ללכת עם זה לכי בלב שלם, ועם ההבנה שיתכן ודרכך תתארך.
ואז אז נכנסים למאבק האמיתי של כמה עוד?
האם אחרי שניים? ואולי השלישי יצליח ?
שש? ואולי 7 זה מספר המזל?
אז מתי די?
ואת התשובה האמיתית, את נושאת בתוכך, ודאי תמצאי אותה איי שם באחד העיקולים,
תמיד היא מאחרי העיקול.
ובמסע השני או השלישי, בניגוד למסע הראשון, לצידך צועד/ים גם ילדייך
כך שמעבר לך ולבן זוגך, נוספה לך צידה כבדה, המצפון,
כל מצב רוח רע, תסכול וכעס, מקבלים כעת הד נוסף והלקאה ,
ואין לך זמן להתמוטט.
נוחי לך מדי פעם באחד השבילים השקטים, או באחד הפסגות,
נשמי אויר צח,
ולאחר שנחת, המשיכי במלוא הכח, הסוף טדאי קרוב מאיי פעם.

 

[נתנאלה2]

את אובססיבית!!!!! מה יש לה זאת?

נו יש נשים שאין להן בכלל ילדים,
כמה שמעתי את המשפט הזה,
כמו סכין מסתובבת בתוך הרחם הפצועה , השסועה, הריקה.
אובססיבית, מטורפת, פסיכית,
היו פעמים שגיליתי את הפרצוף הזה בעני משפחתי,
גם אישי ,
ולפעמים, עצוב לאמר, גם בפני ילדיי.....

שלום, אני נתנאלה אני אובססיבית

או לא!!!
מה זה משנה איך יכנו אותנו?
הרי זר יסתכל מהצד ויאמר זאת מטורפת ,
יש לה ומתאבלת כמו אין
יש לה בבית שניים, ובוחרת לקום בבוקר מוקדם, לנסוע לאסותא, בגשם, בשרב, להקיז דם
לפתוח רגליים, אחת ושתיים . לרוץ לעבודה .
ובערב לפתוח מעבדת כימיה קטנטנה , בקבוקים , משאפים, מזרקים, כדורים,נרות , תוספים, סטרואידים .
ממממממממממממ
זה טוב
ושוב בבוקר לקום מוקדם
ושוב שאיבה
וכמה? ולמה? מתי? ועד מתיי?
והנה הריון
הופס, נפל
ושוב הריון
איייי גרידה
ושוב הריון
פככככ נפל
ועוד הריון ועוד גרידה.
שבועות עוברים, חודשים ושנים
והמספרים במדבקה משתנים בקצב, גם שמות הרופאים
ורק שמי נשאר
והוא לא בא
אני לא אובססיבית! ממש לא!
אני כמהה , הנפש כמהה
ויש הבדל,
גבר לא יבין. זר לא יבין
את יודעת משהו, אני לא מחפשת הבנה
אני מחפשת ילד!
מי מצא?

 

[נתנאלה2]

המסע מתארך ואת מתעייפת, מחשבות עוטפות את

ראשך בלילות ובימים,
ואינך יודעת מנוח...


האם תצליחי לחיות עם נפשך בשלום?


אם תוותרי?
חלון ההזדמנויות בגילאים האלו צר והולך לצערנו ונסגר.............
כן, נכון גם העייפות מתגברת וגובה את מחירה.
גם הפסימיות שמתלווה לה עם כל שלילי והופכת את פיסות האופטימיות האחרונות שנותרו בגוף .
הבטן מחוררת יותר,
המחט עוברת מבעד לעור העדין שהיה בבטן הישר אל הלב והנשמה.
והשלילי הזה גורם לך להסתגר ולרצות להשאר שם בפנים.
תסכול?
תסכול זו מילה עדינה לתאר את המצב שנקלעת אליו.
כעס, זעם, חוסר אונים יטיבו לתאר ............
ובצד השני של המשוואה מול כל הקושי הזה, נח לו בשמיים תינוק ענוג, זה שנושא
את שמך על צווארו, שמו לו תגית כי עדיין אינו יודע לדבר, שמך ושם האיש רשום עליה
הוא רק מחכה שתקראו לו בשפה המיוחדת שלו.
רוצה לינק מדדך, רוצה שתחבקי אותו.
רוצה להיות לך לבן.
את חושבת שהוא אינו מתוסכל?
הוא רואה תינוקות אחרים בשמיים שהיו הרחק מאחור וכבר ירדו אל רחם אימם,
הוא בוכה לך בלילות שתקראי לו כבר
הוא כמה לפעום בתוכך.
לא מכירה אותך.
רק על עצמי לספר ידעתי,
אני שומעת את תינוקי כל לילה בשעה הזאת שבן 04.00-0.5-00 הוא בוכה, רוצה חיבוק
אני מדברת אליו מרגיעה
מבטיחה שעושה הכל כדי שנשמתו תבוא אליי.
עושה הכל!
אעשה הכל!
.

 

[נתנאלה2]

הוי, נחמה!!!

נחמה,
פעם כשהייתי קטנה קיבלתי משחק נחמד, עם שם מצחיק,
קראו לו נחום תקום,
הוא עמד לו, שם, מרוצה מהחיים,
עם חיוך מטופש
והילדים, כל אחד בתורו, בא נתן לו אגרוף,
נחום נפל וקם
קם ונפל, ותמיד, אבל תמיד חזר לחייך,
בהתחלה ריחמתי עליו, מסכן חשבתי, כמה מכות, ותמיד מחייך ומגיש את הלחי השנייה.
באיזשהו שלב, כבר לא ריחמתי עליו , פשוט בזתי לו, לנחום,
נחום, תקום, עקום, סתום!
עברו וחלפי השנים,
והנה, הפכתי להיות בדיוק כמו נחום,
נחמה,
נחמה, עמה!
רק שאצלי את המכה אני מקבלת כל חודש,
בתחילת החודש, כדי שלא ארגיש, ממלאים אותי בסמים:
רכים, קשים, חלקם אני מערבבת ומזריקה, חלקם מסניפה וחלקם בולעת.
איזה תקופה נהדרת זו של היי
זר לו יביט בי יחשוב, איזה מסוממת, מטומטמת, מחורפנת,
חחחחחח, אני? אני בחלום אחר, ורוד כחול, מפנטזת על מה שיהיה כשאצליח.
ואט אט, פגות להם השפעות הסמים שנטלתי,
האגרוף מתקרב לו לאיטו, במהירות קבועה,
מכינה את הלחי, כמו שלמדתי מנחום
החיוך נמחק לו,
והופ, האגרוף נוחת הישר אל תוך הרחם.
אחחחחחח כואב!!!!!
והקולות שמסביב, אלה שרק אני שומעת , לוחשים לאזני, לא התרגלת, נחמה?
נחמה, עמה!
בהתחלה ריחמתי עליי, על נחמה,
והיום , היום כבר איני מרחמת,
אני בזה לה, לי.

 

[נתנאלה2]

ההחלטה......

לאחר 6.5 שנים של טיפולים, לילד השלישי
שכללו 4 הריונות והפלות ,
כולל הריון תאומים,
כולל עובר שנפטר בשבוע 20,
וכבר עברתי יותר מ20 טיפולים ......
הגעתי לשאיבה שהפכה להזרע, פגשתי חברה טובה , גם היא מטופלת של בר חווה, היא הגיעה להחזרה,
גם היא אם לשניים, אצלה הגיעו ללא טיפולים ובארבע שנים האחרונות גם היא במרוץ המטורף הזה ועיקשת, בדיוק כמוני,
בכל אופן הכמות הלא מזהירה והביוץ הזה עשו את שלהם, אני ידעתי שבייצתי, למרות שלכאורה זה לא היה אמור לקרות, הגעתי נורא רגועה, ולא ממש התאכזבתי שם במיטת הניתוח
אולי חשתי הקלה כלשהי, למה?
לא יודעת לענות.
אולי הפחד להכשל, המתחים המיותרים הללו, שקצתי בהם.
אולי הפחד הגדול יותר להצליח....ושוב מתחים חרדות ולחצים
אני חושבת שחוויתי אותם יותר מדיי בתקופה האחרונה.
ובכלל,
כמה ימים לפני כן הייתה כתבה שמדברת על הסיכויים הנמוכים.
פתאום נפל לי האסימון, שאין לי ממש סיכוי להצליח
את הסיכוי שלי מימשתי בפעם האחרונה, ידעתי את זה כבר אז,
אין סיכוי שבעולם שזה יקרה שוב!
< >הרי כבר חשבתי על פונדקאות, אבל עם היבול ועם גיל הביציות מי מבטיח לי שיצליח?
ואם יצליח מי אמר שיהיה תקין?
גם במסלול הזה אין ערובה להצלחה, אם ומתי....ואיך אדע מתי די?
וירדתי עד לשפל של תרומת ביצית,.....
מצחיק שלפני כמעט כשנה שנפגשתי עם חברותיי לקבינט השלושה והן דיברו על תרומה אני כל כך לא התחברתי,
פככככככ, רציתי גנים, רציתי ממני , כאילו מי ומה אני ?
סתם אחת ביקום כל כך גדול
הייתי כל כך בטוחה שיצליח וזו רק שאלה של זמן
ובאמת הצליח
רק שהצליח
והצליח לא להצליח,
והנה, הגעתי גם לשם, הגעתי לשם אחרי שהבנתי מה היעד הסופי, ילד ביד!
כשהייתי קטנה, זה היה החלום, החלום, בית גדול, מרחבים, דשא,
חצר ענקית והרבה הרבה ילדים.......
חלקם שלי מהרחם וחלקם שלי מהלב,
ואולי כל הדרך הזאת שעברתי הייתה כדי שאכנס סוף סוף לשביל שייעדו לי?
ואתן הבנתן?

 

[נתנאלה2]

הנה הידיים התמלאו ....

חזרנו לארץ לפני כחודש וחצי, עם פעוטה בת שנתיים וחודש, אלו הגילאים היום.......
ואלו היו ששת השבועות הכי אינטנסיבים שהיו לי ,
כל כך הרבה שאלות ותהיות היו , לא אחת רציתי ללחוץ על לחצן מצוקה
כל כך הרבה פחדים וחששות, שמא עשינו טעות .......
ירידות ועליות , טנטרומים וביעותי לילה ....
רגעי קסם ורגעי אין אונים .
לפני כחודש וחצי סיימנו א ת המסע שהחל לפני למעלה מ7 שנים
מסע אל הילד השלישי .
ולנסיעה לרוסיה לקחנו עימנו את שני הילדים הבוגרים
ואיזה מסע זה היה .
עדיין לא מצאתי את המילים (גם הזמן נעלם.....)
ומהמסע הזה הבאנו עימנו מכשפה אחת
שמכשפת את הבית וממלאת אותו באור ובשמחה,
אמנם אני אמא ותיקה ולשני ילדים,
אבל אמא אימוצית חדשה והקשיים שונים, מורכבים ואחרים כל כך.
והסיפוק, הוי הסיפוק פשוט אדיר,
עם כלמילה, כל חיבוק , כל ריקוד וחיוך,
אז קבלו אותנו בזרועות פתוחות
נתנאלה והמכשפה הקטנה.

 

[anguly]

אני דומעת פה מהתרגשות

לא היה לי מושג שלזה את מובילה כשפתחת את ההודעה!
אני כל כך מאושרת בשבילך, איזה יופי שעשית זאת, גם אם לא קל, זה לא קל מהסוג הכי חביק מעיך וממלא אושר!
שימחת אותי מאד מאד!
מאחלת לך הרבה נכון מכל האוצרות, שהלב תמיד יהיה מלא בשמחה ואהבה, ושימי מאחורייך את המסע הזה, הגעת אל המנוחה והנחלה!

 

[שוקולדמנטה]

גרמת לי לדמוע

תודה על הסיפור האישי.

 

[spirt20]

מזל טוב את אמא בפעם השלישית

מדהימה וילדה מהממת

 

[spirt20]

מזל טוב את אמא בפעם השלישית

מדהימה וילדה מהממת

 

[ילדים בדרך 3]

וואווו את מרגשת ומיוחדת כל כך!

תהני מהנסיכה החדשה.
אין ספק שהיא ואחיה זכו באמא מושלמת.

 

[Givonit]

איזה מסע, ואיזו מכשפה...

כתבת מרגש, וקולע, ופשוט מקסים.
מאחלת לכם המון אושר, נשמע שיש משפחה נהדרת אצלכם!
אשמח לקרוא (כאן או בפרטי...) על התהליך האימוצי, ועל הכנת הילדים הבוגרים לכך, ובכלל - איך הם קיבלו את המכשפונת המקסימונת...

 

[שמולי קיפוד]

חיכיתי לזה! איזה יופי! בהצלחה רבה ואושר רב!

 

[בדרך להיות אמא10]

ואווו!!!

את מהממת, כל הזמן עקבתי אחרי התגובות הרגישות שלך..
&nbsp
מאחלת למשפחה המורחבת שלך אושר בריאות ושמחה, כישוף של מעשים טובים !

 

[קרפי8]

מזל טוב!!!

"והנה, הגעתי גם לשם, הגעתי לשם אחרי שהבנתי מה היעד הסופי, ילד ביד!"
המשפט הזה כל כך נכון! שהיעד הסופי הוא ילד ביד.

 

[חגית2001]

מזדהה עם כל מילה!!!

ובכלל-הכתיבה שלך...נדירה!
את מצליחה להתבטא ביתר קלות.

ועדיין אני במירוץ הזה...
מרגישה לא שפויה.
שמישהו יעצור אותי ו-די!

 

[קרפי8]

וואו הצלחת לכתוב את התחושות שלי מילה במילה.תודה!

אתמול לקחתי את הזריקה הראשונה (סבב ראשון אחרי הפסקה של שנתיים לילד שני כשהילד הראשון מivf)
ובא לי להדפס ולתלות את מה שכתבת כדי שייתן לי כוחות לעבור את המסע זה שוב
תודה

 

[1me too1]

את מקסימה כבר אמרתי לך

מאחלת לך רק טוב.
תהני מהילדים.
את מעוררת השארה