../images/Emo51.gif,האמת דווקא נהניתי לקרוא מה שכתבת../images/Emo13.gif
את "אהבה מעבר לפינה" לא ראיתי ובגלל זה אין לי מה להגיד אבל את "מישהו לרוץ איתו" קראתי ואחר כך ראיתי(שניהם מומלצים) וההתעסקות בסמים,השלכותיהם והגמילה מהם באמת מעוררת מחשבות שם בצורה שלא ניתן לראות בהרבה מקומות,ברוב המקרים כולל התוכניות האמירקאיות אם יש התעסקות היא שטחית(לאחרונה למשל יצא לי לראות ב"90210" וב"גוסיפ גירל") וממש לא מראה את כול מה שצריך בדרך בה באמת קורים הדברים... לא שיש לי ניסיון כולשהו אבל איכשהו יצא שחלק מהחברות שלי גרות ומסתובבות באיזור המרכז ועוסקות בדברים הנוגעים לתחום האופנה,הן סיפרו לי הרבה סיפורים על ההיתקלויות שלהן בסמים(בעצם גם כמה שלא מאיזור המרכז) גם אם הן עצמן לא השתמשו(אחת הודתה בפניי שכן ויותר מפעם אחת ואני ממש לא רוצה לספר מה היא סיפרה<חלק היא לא זוכרת ממש אז סיפרו לה והיא השלימה את התמונה> שעשתה אחרי שהסתממה),רק מהסיפורים שלהן למדתי שהמציאות היא לא לגמרי כמו בסרטים וזה לא סוד שבעולם הפרסום(דוגמניות,ספורטאים,שחקנים וכו'...) סמים הם דבר נפוץ מאוד וממוצע המשתמשים בעיקר המפורסמים עצום...אני גם דיי בטוחה שחבר'ה מהתיכון שלי ניסו סמים,אולי כבר בתיכון...לפעמים טוב שאני חיה בבועה מנותקת ולא נתקלת בשום דבר,מה גם שאני חננה בטירוף אז סביר שאני לא אימצא מראש במקומות עם סמים(גם סיגריות ממש לא מבחינתי),אלכוהול(אלרגית לריח,אפילו יין בחגים אני לא שותה!כלומר אלא אם זה תירוש...) ושאר חומרים ממכרים,אני פוחדת מאוד מלהיות תלויה בחומרים חיצוניים ולא נראה לי שזאת הדרך לשכוח מהבעיות(אם יש בעיות צריך להתמודד איתן ישירות לטוב ולרע,לדעתי),להיות שמחים וכן הלאה...צריך לפתח את המודעויות להכול מגיל צעיר אבל כשעושים באופן טרחני ולא בדרך שתמשוך את העין ועל הדרך תקלוט את המסרים הסמויים המסרים נאבדים הרבה פעמים וברור שלתקשורת חלק פעיל בזה... אני לא חושבת שאכתוב תסריטים(סביר שאפילו לא ידעו שאני בכלל מעורבת כפי שנאמר "מלכאת צדיקים נעשית בסתר") עם האיש הזה לגביי הבובה הנכה,אשמח מאוד שכן אבל אני לא משלה את עצמי עם כול זה שבטוח זו תהיה חוויה מאתגרת ומעצימה עבורי...,איתו בכלל לא יצא לי לדבר עדיין רק עם מפיקות ואחראיות תוכן כשמראש הדגשתי שאני לא יכולה לספר ממקור ראשון(על אף שהרגשה של דחייה חברתית ושונות היא חלק עצום שהתמודדתי איתו במהלך חיי מסיבות שונות ולדעתי אני תמיד אתמודד כי אני במילא לא מסוגלת להיות חלק מעדר ולוותר על עצמי וזה גובה מחיר)...,המקסימום שאני יכולה הוא להביא ילדים ומצבים תוך חיבור אמיתי להוויה,לילדים עצמם ולמטרה החשובה של הבאת הנכים והשונים לתודעה ולא רק בימי התרמה...,אני מוכנה אפילו לעבור עם הבובה וילדים נכים ברחבי הארץ ולהפיץ את הרעיונות(אם כי הביישנות שלי וזה שקשה לי להיות במרכז<שזה דיי אבסורד בגלל שהחיים הוכיחו לי שעצם העשייה בשוליים,בצד ובשקט לאורך זמן ועם אמונה מובילה אותי ישירות למרכז ואז זה נראה טבעי ומי בכלל זוכר את הדרך שעברתי כדי להעמיד את הקרקע היציבה?..> בטח יתנגדו לפעילויות מסוג זה...) ועוד פעילויות בסגנון דומה...,אומנם אני לא מתאימה להיות "סלב"(ולא רוצה להיות כזאת),אני לא שחקנית ומנחה למשל אבל ראיתי שיש לי יכולות לא מבוטלות להגיע לאנשים ואני זוכרת את המיקוד שלי והוא כולל את הילדים... כמו שאמרת תמר סביר שאם אכן תצליח ההפצה של הבובה ושאר הרעיונות הרבה יקפצו פתאום על העניין,מבחינת מטרה זה טוב ומקדם(אלא אם זה קיצוני ואז זה הופך לממאיס ומעיק) והמניעים יכולים להידחק לצד,מבחינה אישית לא נראה לי שזה אמיתי אצלם(תוסיפי צבועים ויחד עם מה שכתבת 'מגעילים וממוסחרים'-מדוייק!) ואם זה לא נעשה מהלב ומהחיבור העמוק למטרה מה בעצם הרווחתי?...אני רוצה משהו אמיתי ולזכות ערוץ 'הופ' יאמר שהם התגלו כממש מדהימים ביחס ובגישה שלהם,הם מדברים איתי הרבה ומהר ומראים שהם באמת מתעניינים,מכבדים ורוצים לקדם את הדברים וכול זה למרות שאני צעירה יחסית,חסרת תואר(עדיין) ועודף ניסיון מעשי(יש לי ניסיון של שנים בתחום התקשורת ואני "חיה תקשורת" אבל זה לא ברמה מספיק גבוהה כמו אנשים מנוסים,מלומדים ומבוגרים יותר) ואין לי שום קשרים משמעותיים כולשהם אבל אני עדיין בעלת חיבור הדדי חזק לילדים כבר שלוש שנים וזה מה שמוביל אותי,אז נכון שזה תמים ויקח זמן אבל האמונה שלי,הכנות(הלב והפה שווים) ואורך הרוח יגרמו לזה שמשהו טוב יקרה ומבלי להשלות את עצמי ולאבד את הקשר למציאות(כי רשמית עדיין לא קרה כלום מלבד דיבורים,גם אם הם נראו מקדמים אי אפשר לדעת מה יתפוצץ ויעכב בדרך ומה באמת מעבר לדיבורים) התגובות של 'הופ' גרמו לי להאמין שאולי קצת ממה שרציתי מתחיל לקרות...הלוואי,נמשיך להחזיק אצבעות. מה שבטוח מי שלא ענה לי הוכיח את מה שבאמת מניע אותו....,נורא נחמד שערוצים ועיתונים בעיקר לילדים(פניתי לא רק לענפי התקשורת לצעירים אלא גם קצת<לגמרי בקטנה בהשוואה> לקהלים אחרים,ברור שהשאיפה היא קודם הילדים אבל פשוט יריתי לכול הכיוונים במשך חודשים)מראים איך הם מחנכים ואיך איכפת להם מהקהל ובלה בלה בלה,אצל חלקם זה נכון אבל הרוב הוכיחו את הזיוף שלהם,זה לא הפתיע אותי הרי ידוע שזה העולם וזו התעשייה אבל זה בהחלט נורא העציב אותי לקבל את ההוכחות האלה,לעשות פסטיגלים ולייחצן חלטורות זה טוב,לשחק אותה מחוברים ורגישים לקהל זה נפלא אבל ברגעי האמת כשצריך קצת לרדת לעומק ולהוציא את מה שנסתר(כלומר בחייאת-ילדים נכים נניח לא ראויים לראות ערוץ הילדים?להתארח שם כקהל?להשתתף בשעשועונים עם המנחים?לזכות בפרסים שווים וכדומה?...) פתאום כולם נעלמים ומתעלמים...יש משהו מאוד מאכזב בחוסר היחס לאחר בחברה ושלא ימכרו לי סיסמאות ריקות ומנחים מקפצים עם אמירות שמנסות להיראות מלאות בתוכן(בעבר באמת היה חיבור אמיתי בין התוכן המוצג למציאות ולגישה,אני גדלתי על ערוצי ילדים שאשכרה יצאו הרבה לשטח כדי לתקן עוולות ולא רק כדי לגלגל כספים למנחים ולמכור שערים ומוצרים נלווים בעיתונים) כשהמציאות הוכיחה אחרת... דבר אחד ברור לי(ותזכרו את המילים שלי כשיום אחד הם יהיו יותר ממילים)-כשהשאיפה שלי תתממש יום אחד תהיה לי הבמה הנקייה(ולא משנה אם זה בתוכנית טלוויזיה,הצגה,ספר,טור בעיתון,בלוג וכו') להביע את הדברים שלפיהם אני פועלת כאדם אף אחד לא יקופח והחלשים יהיו במרכז,השאיפה היא באמת להוציא את מה שמתחת לפני השטח ולעלותו על השולחן גם אם הוא מצטייר כפחות יפה ופחות מודל הברבי חייבים להתמודד איתו מעל פני השטח,להפוך ולזעזע את הרדידות התרבותית-חברתית בה אנו חיים...
כול הכבוד גלעד(יום הולדת בקרוב,נכון?)
