עוד חדשה ..

[gali90]

עוד חדשה ..

ערב טוב לכולכם , שמי גלית , בת 28 מאיזור המרכז. כבר כמה חודשים אני עוקבת ומתרגשת מהפורום מרחוק .. שמחה סוף סוף להצטרף. אני מגמגמת מילדות . מדובר בגמגום קל-בינוני משתנה לפי מצבים ואנשים . רוב הזמן אני די מצליחה להתמודד עם הגמגום (ובעיקר עם הפחד),אך עדיין הגמגום עניין רציני בחיי. במקצועי , אני עובדת סוציאלית ועובדת מול הרבה אנשים כאשר הדיבור הוא אחד הכלים העיקריים. זה יוצר אצלי מתחים וחרדות שבד"כ אני מתמודדת איתם בהצלחה. לפעמים בקושי. זהו לעת עתה , אשמח להיות חלק ...

 

[מירב של פעם]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

נעים מאוד

בהחלט בחרת לעצמך מקצוע שדורש התמודדות לא מועטה עם נושא הדיבור בכלל והדיבור מול קהל בפרט. אז קבלי על זה כל הכבוד

אני מבינה שהגמגום לא היווה שיקול בבחירת המקצוע וטוב שכך, נשמע שאת מתמודדת יפה למרות הגמגום. האם עברת טיפולים כלשהם? איך את מתמודדת עם התקעויות בזמן העבודה? האם את מסתירה את עובדת היותך מגמגמת או מדברת על הנושא בחופשיות? נשמח לראות גם אותך בצ'ט של הפורום

 

[gali90]

היי מירב

הייתי רוצה להאמין שלא יודעים שאני מגמגמת , אבל כל מי שמכיר אותי יודע במוקדם או במאוחר שאני מגמגמת . לצערי הרב מאוד , אני עדיין עושה מאמצים להסתיר את הגמגום , או לגמגם פחות (אפילו שיודעים שאני מגמגמת). זה קצת פרדוקס - כי מצד אחד אני לא מוותרת לגמגום , (נכנסת בו..), מדברת ומגמגמת וכאילו לא מתביישת ומצד אחר מאוד מנסה להסתיר את הגמגום. בלימודים , הכשרה מעשית , ראיונות עבודה ועבודה - אני שמה את הגמגום על השולחן - אין לי ברירה -זה מתי שהוא יצוץ . זה מקל עליי ומפחית מעט מהחרדה שאני נתונה בה . לגבי בחירת מקצוע וגמגום - היו לי המון פחדים וחרדות איזה מין מטפלת שאני אוכל להיות - ( מטפלת מגמגמת ?) אם גמגום ועו"ס הולך יחד - לא היה לי פשוט בכלל - וזו התמודדות שנמשכת . אני לא מצטערת לרגע - וחושבת שאני נמצאת במקום הנכון. בזמן העבודה שאני נתקעת - זה מאוד תלוי ומשתנה - אבל אין לי הרבה ברירה , ישנם דברים שצריכים להאמר ולא משנה איך.

 

[shoshyyy]

../images/Emo24.gifשלום גלית ....

מעניין מאוד לשמוע שאת עובדת סוציאלית...גם אני אלמד בשנה הבאה את המקצוע הזה ....אפשר לשאול אותך כמה שאלות ?

 

[b e ll]

ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif../images/Emo142.gif../images/Emo141.gif

כל הכבוד שאת לא נכנעת לגימגום. אני שמחה מאוד שאת כבר חלק... ספרי קצת על עצמך, עברת טיפולים במשך השנים?

 

[gali90]

שלום שוב..

מירב , בל ושושי! שמחתי לקרוא את ההודעות. חימם את הלב.. טיפולים בקושי עברתי. אני כבר "אלופה" בלהחליף מילים, לשנות משפטים להוסיף מילות קישור שמקלות כמו "כאילו" אממממ" ועוד כל מיני שיטות של מגמגמים. לפעמים אני כועסת על עצמי שאני לא מרשה לעצמי לגמגם וכל הזמן רק עסוקה בלמצוא את המילים המתאימות. אני אולי לא מוותרת לגמגום (ובאמת עושה הכל) אבל זה עולה לי בבריאות במצבי רוח .. ובזבוז אדיר של אנרגיות. שושי - לגבי לימודי עבודה סוציאלית - אשמח שתהיה עוד עובדת סוציאלית מגמגמת .. (בצחוק) אני מברכת על האומץ והנחישות (כי דרושה) ואשמח לתת כל מענה דרוש!! - מחכה לשמוע מכן

 

[shoshyyy]

רציתי לשאול ...

אם את יודעת באיזה אוני' הרמה של המקצוע כי גבוהה.... נכון שאפשר להמשיך מעבודה סוציאלית לתואר שני בפסיכולוגיה אם הציונים גבוהים ? איפה למדת ?

 

[gali90]

היי שושי

בבר אילן יש את הביה"ס הכי טוב והכי נחשב לעו"ס. לדעתי יש גם אווירה מאוד נעימה ( אלא אם כן את אנטי דת מוחלטת) . ממליצה בחום. לגבי הסבה לפסיכולוגיה - אני לא יודעת לענות. את מתחילה השנה ?

 

[בתיה של פעם]

הי גלי , איך את מסתדרת עם המקצוע ?

אני ניסיתי לעשות הסבה לעבודה סוציאלית , אבל הקשיים שהיו לי בתרגילי ובהכשרה כמעט הרגו אותי וברחתי. מאוד מעריכה אותך

 

[gali90]

אפשר להבין

למה ברחת.. הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם זה באמת שווה את זה. אפילו בדיעבד ( שהכל כבר מאוחרי) אני זוכרת את הפחדים והמחשבות - איך יקבלו אותי כמגמגמת? הפחדים, התהיות , דפיקות הלב בכל קבוצה שלקחתי חלק עדיין זכורים לי היטב. קיבלתי הרבה חיזוקים מהסביבה, מהמדריכות בהכשרה מקצועית. זה עזר. הרבה אנשים טובים באמצע הדרך..יש לי מזל שאני פתוחה עם אנשים על הגמגום - שמה על השולחן , מוציאה את הרוח מהמפרשים .. ממה ניסית לעשות הסבה?? תודה על הערכה .

 

[Mariasha]

אנ מזדהה איתך בכל מילה שאת אומרת...

זה כל כך קרוב ומוכר, כאילו שאני עצמי כתבתי את זה. גם הגימגום שלי הוא קל-בינוני, ומשתנה מאדם לאדם. גם אני מוצאת כל מיני פטנטים להתמודד איתו, אבל זה רק מסווה... וזה כל כך חבל, כי יש לי דברים חכמים להגיד שאני לא אומרת, יש לי דעות ורצונות, שאני נמנעת לבטא. גם אני מחפשת כל מיני עבודות שיעשו "דווקא" לגימגום שלי: מזכירות, מדריכת נוער וכו'. למרות שההשכלה שלי היא בתחום די "שקט". לפעמים אני חושבת עד כמה שהחיים שלי היו פשוטים יותר, לו לא... אני הרי יודעת שלוש שפות ברמת שפת אם. מזדהה איתך בכל מילה!

 

[מירב של פעם]

הלוואי עלי

הלוואי שהיה לי את האומץ לחפש עבודות שעושות דווקא לגמגום. אבל אין לי

תהיו גאות באומץ שלכן

 

[gali90]

מירב -אני לא עושה דווקא

לגמגום . ממש לא. אני לא חיפשתי משהו מיוחד כדי לעשות דווקא- אני פשוט חושבת שזה סוג של עבודה שמתאימה לי. אני אוהבת לקשקש ולהקשיב.. אני רוצה להגיד לך - שזה עדיין קשה מאוד ההתמודדות היומיומית.אבל יש ימים טובים שנותנים כוח לימים פחות טובים.

 

[gali90]

היי מריה,

מהכרות עם הרבה צרות של אנשים אחרים - אני לא בטוחה שהחיים שלנו היו יותר טובים ופשוטים אם לא היה את הגמגום. היתה בעייה אחרת עם פרופורציות אחרות. אני מסכימה איתך, שגמגום מסבך ומסרבל הרבה דברים. לפעמים נראה לי שיש לי יום עמוס מאוד רק בגלל שיש לי איזה שיחת טלפון חשובה אחת. אולי היום את לא רואה זאת , אך אני בטוחה שהגמגום הוא חלק להרבה תכונות, רגישויות ואיכויות אחרות שפיתחת ואת הדברים החכמים שאת רוצה להגיד לעולם (או לצעוק, לפעמים) את עוד תגידי. מעבודות שעבדת - מזכירות, מדריכת נוער - איך הרגשת שמתייחסים אלייך , או שלקח זמן להבין שאת מגמגמת? שבת שלום

 

[Mariasha]

היי gali90!

אני מסכימה איתך שעקב הגימגום אני פיתחתי המון תכונות אחרות, כגון: נשיות מודגשת, חן, הבעות פנים וכו'. הקדשתי הרבה מחשבה למשמעות הגימגום בחיים שלי, וכיצד חוסר התופעה היה משנה אותם. ואת צודקת! זה לא פותר את כל הבעיות - אבל זה היה פותר הרבה... הייתה לי פעם חברה, שהיתה מאד שעירה. היא נורא סבלה מחוסר תשומת לב של גברים, והייתה בטוחה שלו לא הייתה כ"כ שעירה - בנים היו נופלים לפניה. הודות לטכניקות אפילציה חדישות היא התגברה על הבעיה, אך לא קרה כלום..זה כמובן הוסיף לה המון ביטחון עצמי, אך הבנים לא התחילו לחזר אחריה. הסתבר שהיא התייחסה לכולם בצורה מגעילה, הדגישה בפומבי מגרעות של אחרים (כולל דברים חיצוניים) וכו'. לכן, כל פעם שאני חושבת על הגימגום שלי, ועל מה שהוא עושה לחיים שלי - אני תמיד מודעת לזה שלא הכל כל כך פשוט... נ.ב. אגב, קוראים לי מריאנה

 

[gali90]

לפעמים ..

אני חולמת בהקיץ ומנסה לחשוב איזה גלית הייתי - אם לא הייתי מגמגמת .. איזה תכונות היו בי ובאיזה מינון. את אמרת שאת מרגישה שפיתחת נשיות מודגשת , חן ..ועוד..- אני מרגישה שפיתחתי תכונה של נחמדות יתר וקבלה כמעט מלאה של האחר - יותר מדיי מתחשבת , יותר מדיי אכפת לי איך האחר מרגיש , בקיצור יותר מדיי דופקת חשבון לאחרים .. כאילו שמספיק שאני מגמגמת שלא יגידו עליי ("חס וחלילה ..")עוד משהו רע..מוכר לך ?

 

[b e ll]

היי גלית ומריאנה

אוו הגימגום הזה... אם רק הייתי יכולה להעלימו מחיי וביחד איתו את כל הקומפלקסים שנלווים - הייתי מעפילה לאוורסט וכובשת אותו... אבל בנינו? זה לא נכון. החיים היו הרבה יותר קלים - ללא כל ספק. אבל אני אני בגלל ולמרות הגימגום. ברבות השנים והנסיון, פיתחתי אליו גישה סבלנית ומתחשבת אוליי אפילו חיבה מסוייגת, למדתי לשאוף לדברים הראליים והבסיסיים בחיים. הרי אני כזו בגלל בגימגום, לולא הגימגום הייתי כל כך שאפתנית? אני כמעט בטוחה שלא. לולא הגימגום הייתי כל כך מעריכה את הישגי "הצנועים" בחיים (בעל אוהב ותומך, ילדים מקסימים, עסק משלי ועבודה מספקת)? אני בטוחה שלא - אוליי הייתי הופכת להיות מפונקת חסרת תקנה שחושבת שהכל צריך להגיע על מגש של כסף? לולא הנסיון שלי בגימגום קשה ומייסר, ולולא הרצון הגדול שלי למצוא כלים לדבר בשטף סביר אולי הייתי מתפנה להשיג דברים אחרים. אך המקריות של חיי היתה כזו שאני נאלצת להתמודד עם הדברים האלה ואילו הם חיי. זה מה שיש ועם זה צריך לנצח. גם אני פיתחתי רגישות יתר לאנשים אחרים - אני "מרגישה" את מצב הרוח של כל הסובבים אותי והרבה שנים זה השפיע עליי מאוד. גם אני פיתחתי רצון "להתקבל" על כולם כדי שלא יגידו עליי "המגמגמת הזו" אלא "הנחמדה הזו" ועוד ועוד תכונות. זה מרגיז אותי, המצפון המפותח שפיתחתי - שחס וחלילה לא אפגע במישהו ולא אעליב מישהו אחר. אחרים יכולים לפגוע בי ולפעמים הייתי מסוגלת לקבל את זה כגזרה משמיים, שהרי מספיק שרוצים בחברתי למרות הגימגום ולכן עליי "לשלם" להם באפשרות לעלבון. הפסקתי עם זה, לא בקלות בכלל, ועדיין אני משלמת לפעמים בדפיקות לב עזות בכל מני סיטואציות. למדתי להגיד לא ולשים את עצמי בקידמת הבמה ולפעמים לפני האחר ואני חיה בשלום עם עצמי עכשיו הרבה יותר מאשר קודם. יש לי עוד דרך לעשות ונראה לי לפי קצב השינויים שרק בגיל 120 אגיע למה שאני רוצה, אבל יש למה לשאוף

 

[avi9]

הרצון לחפות על הגימגום קיים אצל

כולנו. הרצון להיות מקובל ומוערך. איננו יכולים להיות כוכבי המסיבה.מספרי בדיחות וחוויות אוטימטיבים. לכן כל אחד מאיתנו מוצא את יתרונותיו היחסיים ועובד עליהם ומשפר אותם. הן עם זה בתחום ההופעה החיצונית,השקעה רבה בפיתוח הגוף,מכוני כושר. הן בתחום העבודה, כאשר כולנו מבינים שכדי לשרוד ואף להתקדם עלינו להציג ערך מוסף יחסית לעובדים אחרים. וזה בא לביטוי ביחס רציני לעבודה,ונסיון להתמקצעות. השאיפה והאתגר של כולנו שהיחס אלינו לא יסוב מסביב לגמגום. למדתי מנסיוני שהומור אישי מוציא את העוקץ מנסיון של נשמות רעות להפוך את הגימגום לענין בהעדרנו. נחוצה פרספקטיבה נכונה על החיים,הבנה שאין לקחת אותם מדי ברצינות וכמובן גם את הבשר ודם המאכלסים אותם. יש לתת יחס חייכני לסובבים,זה נותן הרגשה טובה לכולם אולם אין להגרר ללקקנות מאחר וזה מלאכותי ומורגש וקשה לחיות עם זה. מישהו אמר,כאשר אנו נקבל את עצמנו כפי שאנחנו עם הגימגום,נחוש שיש בנו איכויות שאין לאחרים,נהיה הרבה יותר שלמים עם עצמנו ונחצה את החיים במרכז ולא בשוליים. מי כמונו יודע להעריך את המשפט "מעולם לא הבטיחו לנו גן של שושנים". ד"א, הערכתי שמספר המשתתפות גבוה מאד יחסית למשתתפים, תופס תאוצה בשבועות האחרונים עם הצטרפותן של נשים/נערות נוספות. כנראה שהפתיחות היא הסיבה.

 

[b e ll]

אתה לא מוותר לי? ../images/Emo6.gif../images/Emo24.gif

נכון, אתה צודק. זהו אני מכניסה את המשפט הזה לקליפבורד שלי וכל פעם אעשה copy & paste... בקשר לנשים וכו וכו, גם לך לא חסר כלום בתחום הפתיחות... ורק בנינו - שאף אחד אחר לא ישמע - זו הסיבה שנפלתי שדודה לרגלי בעלי... אני מאוד מעריכה אנשים שלא פוחדים להתאמת עם הרגשות שלהם. אגב, למה לא רואים אותך בצ'ט?

 

[avi9]

לבל,בלי מרכאות.

התיחסתי למעלה לנושא הצאט. מקוה להצטרף בעתיד.