עוד חוזר הניגון

[מרעישה בשקט]

עוד חוזר הניגון

הבוקר הלכתי שוב למרכז לבריאות האישה, כי אני חרדתית, כי אין לי אמונה.
אותה טכנאית שבדקה אותי לפני שבוע וחצי.
רק שהפעם אין דופק.
לפחות חסכו לי את הטיול לביה"ח, וקבעו לי טלפונית את הגרידה. יום ראשון הקרוב.
במקביל מנסה לברר האם הרופא שלי יכול לבצע פרטי, ממחר יש שינוי בחוק ולא בטוח שאוכל לבצע דרכו.

ובתוך ים הדמעות אני חושבת:
לפחות לא אצטרך לעבור סיסי שליה ולחכות שבועיים מורטי עצבים.
לפחות לא אצטרך לעבור גרידה רגע לפני מסיבת הסיום בגן.

היה ונגמר והלב שלי שוב נשבר.

 

[בשדרת האיזדרכת]

חיבוק גדול

לא ארחיב ולא אוסיף מילים כי לו הייתי ליידך עכשיו גם לא הייתי אומרת דבר, אלא רק מחבקת.

 

[כבשה0פועה]

נשבר הלב

אין לי מלים לנחם אותך, אתכם, אלא להשתתף בצערכם ולשלוח לך חיבוק.

 

[רונית 294]

לא. זה לא אמיתי. אני בהלם.

אני לא מאמינה. אני המומה. וכואב לי. אין לי מילים ונמאס כבר לפעמים!

 

[ספרקית]

אני כל כך מצטערת לקרוא

אין לי מילים.
אוף. אוף. אוף.
כל כך כואב.
ליבי איתך יקרה

 

[TheWindCriesMary]

אוי, לא

איזה חרא, פשוט לא הוגן. בא לי לצרוח מתסכול.

 

[Halfwaythere]

אוף, אוף אוף

זה כל כך לא פייר. שולחת המון חיבוקים

 

[שירהד1]

נורא עצוב-

כל כך מטערת עבורך. כל כך עצובה בשבילך.
הכי רציתי בעולם עבורך.
איזה יאוש זה...אוף!
אין לי יותר מילים. שולחת חיבוקי נחמה וכוחות.

כתבת "היה ונגמר והלב שלי שוב נשבר"- כמה שהמשפט הזה מוכר לי מעצמי. אוי. כל פעם מחדש לאסוף את השברים האלו. כמה שזה קשה ועצוב.

אנחנו פה, לכל דבר שתצטרכי מאיתנו.

שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[shira3121]

אין מילים שינחמו

זה כל כך לא הוגן. שולחת המון חיבוקים

 

[מהאיתי8]

נשבר לי הלב

מרעישה בשקט יקרה.. עוקבת אחריך ואחרי הסיפור שלך מאז שאני כאן.. הלב שלי נשבר איתך. כואב כל כך וכל כך מוכר.. התסכול הצורם הזה. ההזוי. הלא הגיוני. הלמה שוב לעזאזל?? למה שוב אני???! אוףףףף. העולם הזה מחורבן כל כך לפעמים. שולחת לך חיבוק חם.. יש בך עוצמות שלא יתוארו במילים.. הלוואי ויכולתי לעזור. זכותך להרעיש בקול. בקול חזק שכולם ישמעו! איתך..

 

[מרעישה בשקט]

תודה לכולכן

יש בי הרבה מחשבות, אז יוצאת לי הודעה קצת מפוזרת ומבולבלת, יודעת שאתן סולחות לי.
מתנצלת אם אני מפרטת בצורה שיותר מתאימה לפורום השני, לא בא לי לחזור לשם כרגע, מרגישה יותר מוגנת כאן.

בתוך כל הכאוס הגדול, אתן בהחלט מהוות משענת וכתף לבכות עליה. וגם אם אין מילים וגם אם אין נחמה, אתן בכל זאת מצליחות לגעת בי במילותיכן ולנחם במעט.

באופן מוזר (וברור לי שעוד יגיעו הרבה רגעי בכי ושבירה), אני רגועה עכשיו.
הנורא מכל קרה (בהקשר של ההריון הזה) והדאגות והחרדות שאפפו אותי, התאדו והתפוגגו ונותרתי עם פעולות טכניות. לבטל תורים, לתאם גרידה, לעדכן את הגננת.
גם תופעות הלוואי כמעט ואינן, אני מרגישה פחות נפוחה, הבחילות מינוריות.
השאלות של הבת שלי מהשבועות האחרונים מהדהדות בי: אמא, הבטן שלך שמנה, אולי יש לך עובר בבטן? אמא, אני רוצה אחות, אז אולי את ואבא תתחבקו עכשיו חיבוק מיוחד של מבוגרים?

הטכנאית היתה מאוד אדיבה ורגישה. 5 שניות אחרי תחילת הבדיקה ציינתי שאני לא רואה דופק. היא אישרה ואמרה שהגודל תואם לשבוע (אז אני משערת שהדופק הפסיק ממש בימים האחרונים) ושיש משהו במבנה שנראה לא תקין. היא שאלה עד כמה אני רוצה שתפרט, וכשאישרתי שאני רוצה לדעת - אמרה וגם אני ראיתי שמבנה הבטן לא תקין, היתה שם בליטה שלא אמורה להיות.
ביקשתי מהמזכירה שתקדם אותי בתור לרופאה, כי חשבתי שאצטרך לגשת גם לביה"ח. היא נענתה לבקשה שלי ומיד התקשרה לרופאה.
האחות חיבקה אותי כשניגשתי לעדכן אותה.
הרופאה לא הבינה למה אני רוצה גרידה פרטית בזמן שהיא יכולה לתאם לי ציבורי ממש מהר. הסברתי מה היה בגרידה הקודמת (ספוגית שנשכחה ואח"כ היסטרו בגלל שארית), היא היתה מזועזעת ואמרה שהיא תהיה במיון יום ראשון ותדאג ללוות אותי.

אני תוהה אם לבקש שישלחו דגימת רקמות לבדיקה פתולוגית, באובדנים הקודמים שלי זה לא היה רלוונטי. אני לא מעוניינת בצ'יפ - לא רוצה לדעת אם העובר הזה ירש את הפגם שלי או לא, אבל אולי בדיקה כרומוזומלית בסיסית? מה בודקים בכלל בבדיקה פתולוגית? איך זה יעזור לי להמשך? (אם יהיה המשך. אני לא מסוגלת לחשוב על זה כרגע).

 

[כבשה0פועה]

כואב הלב על השאלות של בתך. היא נשמעת נבונה ורגישה, זכיתן זו בזו.
ובאמת את לא חייבת לחשוב על העתיד כרגע, אלא להתמודד צעד צעד.

 

[ספרקית]

טוב לקרוא שיש צוות תומך סביבך

אני מניחה שבדיקה פתולוגית בודקת בדיוק את מה שאת אומרת שאת לא רוצה לדעת. אני לא בטוחה שזה יעזור לך בהמשך. הייתי מתייעצת עם הרופא שיבצע את הגרידה.

ברור שאת לא מסוגלת לחשוב על המשך כרגע

זה הכי טבעי בעולם.

חושבת עלייך המון.

 

[מודיםומבקשים1]

מרגישה דקירה בלב.....כואבת איתך ברמה שאפילו לא מסוגלת לתאר..

אני לעומתך לא ממש מרגישה בפורום הזה 'בית'. למרות שמאז הגרידה האחרונה (כמעט 9 חודשים!) אני קוראת כאן כל הודעה והודעה.....כמעט לא מפספסת.
משתדלת להתעודד מהפורום השמח, אבל מתקשה להרגיש 'חלק'.
ופתאום,
לא מאמינה שמגיבה כאן על כזה כאב......
ואני כותבת ומוחקת וכותבת ומוחקת, ומחפשת מילים......ועדין לא הזמן לעודד. עכשיו צריך לכאוב ולצעוק ולבכות. תרשי לעצמך להתפרק.

 

[מרעישה בשקט]

שם זה הבית

אבל בשבועות האחרונים הגיעו לשם המון חדשות. שלא מכירות את ההיסטוריה המפרכת שלי. ותסלחו לי על ההתנשאות, אבל היום עדיין אין לי כוח להסביר ולפרט לאלו שמגיבות ב"אני בטוחה שההריון הבא יצליח", "נקלטת 5 פעמים אז בטוח תוכלי שוב", "לפחות בשבוע מוקדם" (את המשפט האחרון רק לי מותר להגיד לעצמי).
כאן נמצאות אלו שמלוות אותי כבר שנתיים, מאז הלידה השקטה. כאן נמצאות אלו שפגשתי לפני שנה וקצת, חודש וחצי אחרי הגרידה. כאן נמצאות אלו שראו את החור והשחור שבתוכי, אלו שמכירות אותי יותר טוב מרוב החברים שלי.
ויש גם הדחקה, כאילו עד שאני לא כותבת שם, אני עדיין שייכת לכאן.

בינתיים התחלתי לכתוב תוכנית גרידה (על משקל תוכנית לידה. ציינתי בעבר שהומור שחור עוזר לי להתמודד). המסמך כולל שאלות, בקשות ודרישות שיש לי לאור נסיון העבר. נראה לי שבמהלך סוף השבוע אעלה הודעה לפורום ההוא שכוללת את הרשימה, בטוח יש דברים ששכחתי או לא חשבתי עליהם.

 

[מודיםומבקשים1]

מצחיק לומר

אבל הצלחת להעלות חיוך על שפתי....
לרגע הרגשתי שהתהפכו היוצרות... ואת זו שמעודדת אותי. פשוט החזרת אותי אחורה למקומות שחשבתי שהתגברתי עליהם.....
הרבה זמן לא בכיתי.

טוב, קשה לי להרחיב.

תמיד אוהבת לקרוא את מילותיך.
את מדהימה!

 

[שירהד1]

רמת המודעות שלך, והיכולת שלך להביע

את תחושותייך ואת מחשבותייך הן לא פחות ממדהימות.
ואת יודעת מה מוזר? גם בשבילי הפורום "ההוא" מהווה סוג של בית. למרות שזכיתי, ולמרות הכל. עדיין.

לגבי ה"אני בטוחה שההריון הבא יצליח"- זה משפט שכתבה לי איזושהי מכרה שהתכתבתי איתה במייל (היתה אז בשנתיים של רילוקיישן). היא עצמה אישה מדהימה, ועובדת סוציאלית (עוסקת בנושאים אחרים- לא באובדן הריון).
ידעתי שהיא כתבה לי את המילים הללו כדי לעודד אותי. הייתי אז אחרי ההפלה הרביעית ברצף...אבל המילים האלו הרתיחו אותי, בעיקר כי אף אחד לא יכול להיות בטוח לגבי כלום בנושא הזה של הילודה...(והאמת היא שגם לגבי עוד מליון דברים בחיים).
אז אני ממש מבינה אותך, וכמה את לא רוצה לשמוע משפטים כאלו. אבל זה כי לאנשים כבר אין ממש מה לומר, אז הם אומרים משהו...

אגב, אם תעלי פוסט לפורום אובדן הריון, את יכולה לכתוב במפורש אילו משפטים את לא רוצה שיכתבו לך. את יכולה לכתוב מה לא יעזור לך, ולצד זה- להגדיר מה כן יעזור (לדוגמא- מתן מידע רלוונטי, תמיכה, מילות השתתפות בצער...). לפי מיטב זכרוני פעם עשיתי זאת בעצמי לאחר אחת ההפלות שלי.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[מאמארוני]

אוי ואבוי

 

[idit84]

לבי בוכה איתך

כל כך כואב שאין מילים לתאר.
מחבקת אותך וירטואלית ומחזקת אותך. מקווה שאת מאפשרת לעצמך להרעיש בקול את כאבך..

 

[ויקטור החתול]

כואב לי איתך

מצטערת לקרוא שלא היתה לך הפתעה נעימה באולטרסאונד ושגילית שהחרדות התממשו שוב.
גם אני עודדתי את עצמי בזמנו באובדן השני, שלפחות נחסכה ממני סאגת סיסי השליה וההמתנה לתשובות והפסקת ההריון היזומה שאולי ציפתה לי... וממש הרגשתי בזמנו הקלה אפילו לסרוגין. אם כבר שוב... אז ככה.
עצוב שאנחנו מוצאות בזה עידוד.

אין לי ספק שהלב נשבר שוב.
כ"כ הרבה תקוות נשברות בשניה אחת.
לא יודעת מה ואיך תחיטו להתקדם מפה, אבל אנחנו כאן בשבילך. כולנו מלוות אותך בכאב ובאכזבה העצומה ובתקווה גדולה שגם את השלווה והשמחה נחלוק ונחגוג איתך.