עוד חוזר הניגון

[אם הבנות2]

יו מרעישה.... כמה קיוויתי בשבילך. באמת כואב הלב

נשמה.... אין לי מילים פשוט.
הלוואי שיכלתי לחבק אותך.
הלוואי שכל התהליכים יסתיימו מהר לפחות.
נשיקות

 

[ירוק מנטה]

אוף... כל כך עצוב ולא הוגן

כואב לי הלב בשבילך.
קיוויתי מאד שהפעם כן

מאחלת לפחות שהתהליך יעבור בקלות ובלי סיבוכים...

 

[nutshell67]

חיבוק ענק

כואב הלב כ"כ. קראתי ולא הייתי מסוגלת לעכל..
אני כ"כ מצטערת, זה פשוט חרא חרא חרא.
החזקתי לך אצבעות ממש חזק כשקראתי את ההודעה על ההריון, לא זוכרת אם הגבתי כי אני כמעט לא נכנסת לפורום ולא יושבת במחשב אבל היית במחשבותיי כל הזמן, ועצוב לי ואין לי מילים.

 

[nn0aa]

מצטערת כל כך כל כך

פעם בכמה שבועות אני נכנסת. לא יודעת למה לא יותר ותמיד מחפשת אותך
כל כך שמחתי אז לשמוע שנכנסת להריון
ופחדתי בשבילך, שמשהו יקרה
ואז ככה, תוך שאני מחפשת אותך - זה ממש הכה אותי, האובדן הנוכחי
אני כל כך כל כך מצטערת
אני כותבת ובוכה
זה לא מגיע לך, הקשה הזה
כמה שאת חזקה, זה פשוט קשה מדי..
שולחת לך את אהבתי, דאגתי, ותנחומיי
אני בימים קשים (בלאגאנים עם הבן זוג)
אבל שולחת לך את שארית כוחותיי (אני טיפוסית מיסטית..) בלב שלם
מקווה שאת בסדר..
תעדכני, אם תוכלי

 

[מרעישה בשקט]

תודה יקרה

הקשה הזה באמת קשה מדי. נראה לי שקצת התנתקתי ממצבי, בכיתי המון ביום חמישי שעבר, אבל מאז כמעט ולא.
ברגע שראיתי את הפסים, ידעתי שהסיכויים לסיים בטוב כל כך קלושים, שמרתי על ריחוק מסויים מההריון. מצד אחד תכננתי ותיאמתי את כל הבדיקות, וחשבתי איך אני מתפקדת עם ניובורן בפברואר (יש אצלנו רוחות מאוד חזקות בחורף) ומצד שני תכננתי את הגרידה של אחרי סיסי שליה ובמקביל התכוננתי למצב שלא יהיה דופק.

לצערי הנסיון הרב שצברתי בכל מיני דרכים של אובדן הריון, היה לעזרי הפעם כשבאתי עם אג'נדה מסודרת לגבי מה אני רוצה ומה לא.
מבחינה פיזית ההתאוששות היתה טובה ומהירה יחסית, וגם מבחינה נפשית (נניח. הדחקה זה אחלה בשלב הזה).
אני עדיין חוככת בדעתי אם ללכת למרכז בריאות האישה בשבוע הבא כדי לוודא שאין שארית, עם ההיסטוריה שלי לא נראה לי סביר שזה נגמר בגרידה.

מצטערת לקרוא שגם אצלך לא קל כרגע.
יכולה לשתף שמאז המפגש בשנה שעברה, את נמצאת במחשבותיי לעתים קרובות. אמיצה וגיבורה בעל כורחך.
מאחלת לך ימים טובים יותר.

 

[nn0aa]

אני ממש מבינה את ההכנות האלה לרע שיבוא. לפעמים אני נזכרת איך פעם הייתי יושבת בתור בהמתנה לבדיקה
עסוקה בטלפון או משוחחת עם מישהי, לא מתפללת, לא מבטיחה אלפי הבטחות, לא יודעת אפילו למי, לא מפחדת כל כך להכנס, לא מדמיינת את כל מה שהולך לקרות עכשיו אם שוב התינוק נפטר..
וגם אצלי שני האובדנים שבאו אחרי הלידה השקטה, היו עם הכנה, וזה עזר. גם אני בכיתי יום יומיים, וזהו — אנחנו גאונות אובדן כבר..
איזה מפגש מיוחד זה היה שבכל כך מעט זמן, נקשר קשר ביננו..
אני שמחה לשמוע שגם אני במחשבותייך, ומאחלת לך ימים טובים וקלים