עזוב את הנשמה בצד,
זה ענין לאמונות ולא בזה אנו עוסקים. מדובר בחיי נפש ורגש, מי יכול להתכחש לאלה. האם טבעי לו לאדם להזיל דמעה ( תגובה פיזית ) לרגש של עצבות? האם טבעי שאדם ישלשל בזמן התרגשות, או שליבו יפעם בחוזקה בזמן שהוא פוגש את מושאת אהבתו, או שיזיע בזמן פחד או שגרונו יכאב כאשר הוא כועס וכו'.. צריך מחקרים בשביל זה? נוכחתי בהתכחשות והתנגדות לקיומם של השפעות רגשיות, אבל מפי מלומדים? אנשים נאורים? אין זאת כי עידן הרובוטיקה השתלט על נפשם. אין זאת כי אם ינקו גריז משדי אימם. אין שום שיטה בנמצא, שום שיטה שמסוגלת לחבר את הנפש והגוף פרט להומיאופתיה. שום שיטה. קח אדם שסובל מבעיות עיכול, גרון, טחורים, לב ומצב רוח דיכאוני. הוא הולך לקופת חולים אל רופא המשפחה = הממין הראשוני. הוא מופנה אל : 1) מומחה לעיכול - גסטרולוג שנותן לו את כימיקליו. 2) מומחה לגרון - א.א.ג. שנותן לו את אנטיביוטיקיו וסירופיו. 3) מומחה לטחורים - פרוקטולוג - שנותן לו את משחותיו 4) מומחה לבעיות לב - קרדיולוג - שנותן לו את שלו. 5) ולקינוח פסיכיאטר שנועץ את המסמם האחרון בארונו של האומלל. איזה אדם יצא מכל המישמושמש הזה. זומבי. וזה מעשה כל יום ביומו. רפואה שקורעת את האדם לנתחים נתחים, וכל מומחה חופר, בוחש ומברר בקדרתו, רושם את רעליו ומשלחו לגורלו. והאדם עצמו מסתובב במסדרונות לא יודע את נפשו ולא יודע לאן לפנות. המעבדה קובעת, המספרים על הדף הממוחשב קובעים והמומחה אינו יותר מבלדר סמים, יותר מסוכן מאלה שיושבים בכוכים החשוכים שבשכונת הרכבת שבלוד. אלא מה יש להם תארים על הקיר והם מדברים במילים יפות עם מושגים שרק לאלוהים יש מושג מה הם אומרים. תתפשט, תנשום עמוק, פתח ת'פה, תגיד אה, קח אנטיביוטיקה ושלום על ישראל. מטומטמים! פלא שמגיעים אלינו?
