עוד מישו מסרב להביט בתמונות

[sad]

עוד מישו מסרב להביט בתמונות

שמראים בטלויזיה?

 

[ניצן16]

אני.

התמונות שבם הראו בני משפחה של הנוסעים שהיו במטוס, לאחר שנודע להם שזו הטיסה שבם טסו יקיריהם, תמונות אלו היו הקש ששבר את גב הגמל. בכלל לא הבנתי איך היו מסוגלים להראות תמונות שכאלה.

 

[הילי לרגע]

לא מביטה אני

 

[sad]

הי גם לך,

נעדרתי מפה בדיוק בתקופה שהגעת.. אז נעים... מקודם ריפרפתי על "אירועי השבוע בפורום" שהפסדתי.. ואהבתי את סגנונך התרגשתי מהרגישות שלך וגם כאב לי על כל ה"תוק תוקים " בחייך

 

[הילי לרגע]

"שלומ לכ עצבות"

"שלומ לכ עצבות " ותודה קראתי פעמ לפני שנימ ספר בשמ זה "שלומ לכ עצבות" נדמה לי כתבה אותו פרנסואה סגנ נראה לי אחפש אותו שוב לא ממש זוכרת את הסיפור משומ מה רק את השמ איפה עזרה הכל יכול????????..

 

[sad]

אני תוהה אם..

שלום לך עצבות בספר מתכוונת להזמנה או לבקשה שתלך

 

[הילי לרגע]

את מאתגרת אותי

אני רוצה היומ לחשוב שגמ וגמ אכ מבטיחה לחפש את הספר בספרייה שלנו ולשתפ אותכ בת שש עשרה הייתי כשקראתי את הספר והזיכרונ הוא לא משהו הילי

 

[sad]

ולא סתם שואלת

כי זו דילמה שמלווה אותי כי לפעמים אני מנופפת לה לשלום - תלכי ולפעמים אני מזמנת אותה, כמעט לא מוכנה שתלך, שלא אשאר בלעדיה, עצבות מוכרת כל כך, מחלה כרונית שלי שתשאר מזמינה ומגרשת באה והולכת

 

[הילי לרגע]

לפעמימ

לפעמימ את משלחת אותה ויש פעמימ את מזמנת אותה היש בעולמנו מי שאינו נגוע בה? אני מניחה שמרווחי הזמנ בינ השילוח להזמנה יגדלו .

 

[sad]

זהו, שאם היתי "טרייה", היתי מקווה

זה נכון באופן עקרוני הם הלכו והתרחקו עד נקודה מסוימת שאני קוראת לה נקודת הגבול שיכולתי להתרומם אליה מהמעמקים והגעתי אליה וממנה העצבות פחות או יותר קבועה פשוט חלק מ..... ולכן אני יותר ויותר נכנעת לנוכחותה ומקבלת שהיא חלק ממני

 

[הילי לרגע]

והשאלה היא

האמ חיה העצבות בשלומ עמ רגעי השמחה???????.

 

[sad]

בדר"כ כן

לפעמים יותר לפעמים פחות אבל ככה זה לא? הם אף פעם לא לחלוטים מופרדות, בכל דבר יש מהשני אבל מבלי לגרוע את האפשרות להיות עצובה על באמת או שמחה על באמת ואצלך?

 

[הילי לרגע]

אצלי

הנ חיות בשלומ העצבות והשמחה הנ מקפידות מאוד לארח לי לחברה מי יותר מי פחות הנ אפ פעמ לא נרדמות בשמירה מחייכת אלייכ אני הילי

 

[אורי_ח]

השאלה sad

איזה "רווח" יש לך מלהיות עצובה? תשומת לב, זה מין סם ממכר שאינך רוצה לצאת ממנו? כי.... בדרך כלל כל דבר קשה ניתן ללמידה. היום קשה לך לגלות בעצמך יכולת לשמוח, אבל כל דבר קשה ניתן להשגה בעזרת דבר (לכאורה) פשוט: אימון. זה נשמע משונה שצריך להתאמן בלהיות שמח, אך זו אמת לאמיתה. ואם את לא יודעת איך ומאיפה להתחיל, סביר שאת זקוקה בדחיפות לעזרה, למאמנ/ת שיתרגל אותך. אני חושב שיש קצת ניסיון בזה. לא אומר שזה פשוט. גם אני די עגמומי חלק גדול מהזמן, אבל זה דבר שאני עובד עליו ויש כמה נפשות טובות שעוזרות לי, בין שזה מאהבה ובין שזה מתוך ידע מקצועי.

 

[אחת מהצד]

היי sad והילי מי פתחה בקבוק?

של יין? למה לא מופרדות אף פעם sad? אולי החוכמה היא לדעת להפריד לגמרי עצב ושמחה ואז לתת להם להתערבב במינון לפי ההרגשה? אחת שחושבת עכשיו בקול רם..

 

[אורי_ח]

היי אחת משלנו

חיבוק רציתי לשלוח לך אבל את מתעלמת מקיומי

עד 10 לאוקטובר אני פתוח למשא ומתן על אפשרות סליחה וכפרה.

 

[sad]

הי לך אחתי, ולכולכם:

אז ככה: אורי שמי ניתן לי ביום בו הייתי עצובה ממש, המחשב ביקש שאגדיר שם, וזה בא מהבטן לי שחשבתי-זה מה שיצא אבל לחלוטין זה לא משקף את מה שאני תמיד אבל מה שכן, ופה דווקא מסכימה עם הילי, שאף אחד, עצבות ושמחה, לא נרדמות בשמירה ולא, אני לא חושבת שלחלוטין לחלוטין אפשר להפריד, משהו תמיד מנצנץ מרחוק זה לא אומר שאיני שמחה ממש, או עצוב ממש ואורי, מה זה משרת: שאלת המאה: לא יודעת שאלתי בדיוק באותו ניסוח את עצמי את אותה השאלה ויותר ויותר אני חושבת שזה לאו דווקא משרת אלא משהו כמו צלקת שנשארה כזו כמו צלקת אמיתית שמרגישים אותה כשמזג האויר משתנה, גנעשה רגיש בסביבה אז היא מורגשת יותר, אבל תמיד שם, תרצה או לא וכמו שכתבת על המפתחות (הצלחתי לראות), כמיהה למה שאבד אני חושבת שלמרות השמחה שחזרה באמת, והשלמה שככה זה , הכמיהה היא שנושאת את העצבות

 

[אחת מהצד]

אוי.. אוי.. אוי לי ואבוי

אלף התנצלויות כבר בדרך אליך במשאית ונתתי לי עונש את הוופלה אצלך להשאיר. אפשר לדבר על הסדר ביניים? או שתוותר לי זו הפעם ונחתום על שלום ארוך טווח.. אחת שמחכה לגזר דינה..

 

[אורי_ח]

יש לי עורך דין שסינגר עלי

בערב יום הכיפורים. בגלל כל הפשעים שביצעתי נגד האנושות. אני אתייעץ אתו בקשר אלייך.

 

[אחת מהצד]

אני אסכים לכל עיסקת טיעון.