עוד מישו מסרב להביט בתמונות

[הילי לרגע]

אני אני פותחת בקבוק ומוסיפה

את עוגת הגבינה המפורסמת את חושבימ לאורי יש מחזיק מפתחות נוספ עמ מפתח למרתפ היינות???????

 

[אורי_ח]

לא אמרתי כבר שאעדיף עוגת תמרים

זה גם הספציאליטה שלך וגם מתאים לחג הנוכחי ולצערי אין לי מרתף ביין אני לא נוגע (כמעט) בגלל הסירוקסט. לחיים, עם מה שיש!!

 

[הילי לרגע]

אמרת

ואני כזו לא ממושמעת כלומר חסרת משמעת אני לא מצאתי משהו טוב יותר לעשות עמ הגבינה

 

[sad]

הי אחת מהצד,

מה דעתך שנשאיל להילי ולאורי את מחזיק המפתחות של החמוסה???

 

[אחת מהצד]

../images/Emo6.gif יקירתי sad איך חסרת לי!

ויש בעיה חמורה פביאן לקחה איתה את החמוסה.. וחוץ מזה מחזיק המפתחות הוא לעזרא וצריך לשאול לדעתו כי מה שמגיע לעזרא.. מגיע מה שלום אביך?

 

[הילי לרגע]

שו הדה חמוסה??????????.

 

[אחת מהצד]

אה! החמוסה... חיית מחמד

שעושים מזנבה מחזיק מפתחות ונזכרנו בלילה שבלינו פה שתינו מתפוצצות מצחוק דפדפי קצת אחורה תמצאי..

 

[עזרה@ראשונה]

שו הדה

נהייתם מדברים פה הערב על דרגות צבאיות: אחת מדברת על סגן, ואחד מדבר על מ"מ, שהוא בדרך כלל סג"מ. אכלתם בחדר אוכל קצינים היום?

 

[הילי לרגע]

נרדמתי בשמירה

כשהמ אכלו בחדר אוכל קצינימ

 

[עזרה@ראשונה]

לא נורא

יקימו ועדת חקירה, ויגידו שהיה כשל, ובעתיד יופקו הלקחים.

 

[הילי לרגע]

מפיקימ שמנ מזיתימ

לקחימ אני לא מכירה מפיקימ

 

[עזרה@ראשונה]

היום גם שמן כבר לא מפיקים

היום מפיקים רק סרטים ותשדירים. ערוץ 2 קונה הכל, כי כל החיים הם הפקה אחת גדולה. טוב מותג טוב משמן טוב. עוד לא שמעת?

 

[הילי לרגע]

לעיתימ אני חרשת לא ממש מתחברת

 

[עזרה@ראשונה]

זו גם צרה: לפעמים אין לאן לברוח

לפעמים הם נותנים תרגום בשפת הסימנים, לחרשים. טוב שאת בחוץ. מצויין שלא נכנסת.

 

[sad]

הי ניצן,

קודם כל יש לי חוב אליך, חיכית לתשובה שלי בעינין החשיבותשהורים לא יגבילו את ילדיהם בגלל החרדות סליחה שלא עניתי, לא היתי פה, אבל מסכימה עם מה שאמרת!!מאד!! יישום הדברים קצת יותר בעייתי, אבל "עובדים על זה" ולנושא התמונות, אחרי אסון התאומים חשבתי שהנה פיגוע שאנחנו יכולים להרגיש ולהשתתף בנוראיותו מבלי שכתבי ניויורק מזמינים לסלון שלנו, מבלי לשאול את הגופות, הפצועים ומשפחותיהם אם הם מעונינים לבקר. הצילומים מרחוק, תמונה כללית על גודל האסון, את השאר משאירים לדימיון, והוא עובד. וחשבתי שיש פה משהו תרבותי יותר, לא הדם, חלקי גופות ופצועים מבועתים לא המנטליות ה"חייתית" כמעט, של המציאות בארץ. אבל לפני כמה ימים קראתי כתבה, שכתבה עורכת מוסף סגנון ששהתה בעת האסון בנ"י והפכה בעל כורחה למסקרת האירועים. והיא חושבת אחרת, היא אמרה שאין שום דבר "מכובד" בצילומים ה"לא מראים" שאיפיינו את הכתבות, שזה מבטא את הריחוק האמריקאי את הרצון להשאיר את זה מחוץ לסלון למען לא יפריע "למנוחת השכנים", היא שאלה למה ל צילמו את הכבאי שבכה כשחיפש את חברו, את הרגעים המרגשים והקשים המתארים את המציאות מעבירים אותה כפי שהיא ומקרבים.. ופתאום חזתי בי ממחשבות יהקודמות, אול היא צודקת האמת שאני לא ממש החלטית, היום זה "גדול עלי" אני עייפה מהמראות שאין מנוחה מהם, את הפנים המיוסרות של מי שנשאר, ובימים אחרים אני נדקת למסך, קולטת כל מילה, אפילו שבדר"כ הם לא אומרים שום דבר חדש במשך שעות... אולי גם האמביולנטיות משקפת את חיינו פה.. א