בתור התחלה,
תוך התעלמות מדברים קטנים (כמו בערך כל דבר שהוא עשה מאז שהוא נבחר לקדנציה הזאת - כולל התקציב הדו-שנתי, הממשלה היציבה, הרפורמות בכלכלה) - בראש ובראשונה: נאום בר אילן והמלחמה העקבית שלו מול הלחץ של האנטישמי השחור מהבית הלבן וחבר מרעיו. אני לא חשוד באהדת-יתר לפשרנות שהוצגה בנאום בר אילן (ההכרה במדינה "פלשתינאית" כביכול), אבל זה היה צעד נהדר, אמיץ ומחושב בדרך לשינוי התודעה העולמית (וגם הישראלית) בכל הנוגע ליחסנו מול אויבנו הרצחניים בעזה ויו"ש. צעד קטן, אבל חשוב. ביבי מצליח לתמרן בכישרון בין הצורך להרגיע את אובמה, לבין האידאולוגיה שלו ושאיפתו לפתח את ההתיישבות בירושלים, ביהודה ובשומרון. לדעתי אפשר יותר (במיוחד כאשר יש לו קואליציה כל כך ימנית), אבל נחיה עם מה שיש ועם ציפיות לעתיד. אולי תראי את זה כדבר שולי, אבל כאן ראוי להזכיר, שמתקופת רבין וממשלתו הרופסת - דרך ממשלות ברק, שרון ואולמרט - לא ראינו שום שינוי בנוגע למדיניות השמאל שלקחה אותנו צעד אחר צעד לאבדון. סוף סוף יש קצת שינויים בשטח, קצת שיפור בצורת ההתנהלות שלנו. שנזכה, לקראת השנה החדשה, שנראה עוד ועוד שינויים לטובה - במשפט, בחינוך, בכלכלה, בחברה ועוד.