בודאי שלא
קודם כל, מעולם לא אמרתי שיש באמירה הזאת של ליבוביץ איזה מסר סמוי. אלא אותה אמירה דורשת פרשנות, משום שליבוביץ לא הבהיר בדבריו למה הוא השתמש במונח מוסר לגבי היטלר, ומשום שאין אמירה זו מתישבת עם האופן שבו הסביר ליבוביץ את המונח מוסר בכתביו בכמה וכמה מקומות, ותמיד באותו האופן. לפי הסבר זה, מוסר הוא הכוונת הרצון או בהתאם להכרת האמת של המציאות (המוסר הסוקרטי) או בהתאם להכרת חובתו כלפי האדם זולתו (המוסר הקאנטיאני), ואין הגדרה שלישית. מצד שני אפשר לומר בוודאות שהיטל לא היה לא סוקרטי ולא קנטיאני, ולכן קריאת שם המוסר עליו היא תמוהה ודורשת כאמור פרשנות.
אפשרות אחת היא לפרש כדרך שפירש יחיאב בעקבות בני הזוג כשר. שכאן משתמש ליבוביץ במונח מוסר כביטוי נרדף למונח ערך. פרשנות זו אמנם מסבירה היטב את האמירה על היטלר, אבל יש קושי גדול מבחינת דברים אחרים שאמר ליבוביץ על ערכים, ודווקא בזה יש איזה מסר סמוי. ליבוביץ מעולם לא הסביר שהוא משתמש במונח 'מוסר' בשתי משמעויות שונות, ומעולם לא אמר שיש שהמונח מוסר מורה על ערך. מה גם, שהמוסר עצמו הוא אחד מן הערכים האפשריים, כאשר גם הדת היא אחת מן הערכים האפשריים, ובידוע שאצל ליבוביץ אין המוסר והדת חיים בשלום זה עם זה, אז איך אפשר לקרוא לדת בשם מוסר. תמוה מאוד בעיני, ולכן זו פרשנות שאני דוחה אותה.
פרשנות שניה היא לומר שאדם מוסרי הוא אדם החותר להגשמה של מה שהוא רואה כטוב. אמנם גם הסבר כזה לא נאמר במפורש ע"י ליבוביץ בשום מקום, אבל אפשר למצוא לזה סימוכין עקיפים.
פרשנות שלישית היא לומר שזו אמירה פולמוסית שבאמצעותה ביקש ליבוביץ קודם כל לזעזע את ציבור שומעיו וקוראיו, שיטה ריטורית ידועה כדי למשוך תשומת לב, ולאחר שקיבל את תשומת ליבם להראות להם עד כמה נחות וזול (במשמעות של מצוי במידה רבה מאוד) הוא הערך המוסרי, עד שאפילו על היטלר אפשר לומר שהוא מוסרי. פרשנות זו אינה מערימה שום קשיים והיא מתישבת היטב עם דרכו של ליבוביץ להתנסח בניסוחים פרובוקטיביים (אם יש יהודו-נאצים אז למה שלא יהיה היטלר מוסרי) ועם דעתו על הקטגוריה של המוסר כערך שאותה ביטא פעמים רבות (לעומת הערך הדתי).
ובכן נסכם. לא מדובר במסר סמוי אלא בפרשנות המתחייבת בקונטקסט הנידון. הפרשנות שיחיאב הציע אינה מתישבת כלל עם מכלול הגותו של ליבוביץ. הפרשנות שאני הצעתי מתישבת עמה היטב. עכשיו הרשות נתונה לך לבחור בפרשנות הנראית לך.