עוד שאלה:

מבקרתp

New member
עוד שאלה:

קראתי שהבלונדה כותבת שאכן אין בעיה. פשוט לא הולכים עם שלט ומצהירים בקולי קולות . מה זה אומר? אצלי בעבודה על כולם יודעים למי הם נשואים, להרבה יש תמונות על השולחן של הבעלים והילדים או של הנשים והילדים. זה נקרא שהם הולכים עם שלט? אותי תמיד שואלים למה יש לי רק תמונה של החתול עם האחיינית שלי. לא ללכת עם שלט - זה גם להיות בארון, לא?
 

שמנתולה

New member
סליחה?!

אני חייבת למישהו דין וחשבון על חיי?! מי שמתעניין מקבל תשובה, מעבר לזה, אין שום טעם בעיני ללכת ו"להודיע", כמו שיש אנשים נשואים שלא הולכים עם טבעת (טבעת=שלט), כך יש אנשים, סטרייטים/הומולסבים שלא מבשרים לאומה עם מי הם ישנים בלילה. בקשר למקרה הספציפי של הבלונדה, היא עובדת בחברת אנשים צעירים ואינה יוצאת דופן בעבודתה בכך שהיא שומרת את חייה הפרטיים לעצמה (ושוב, למי שמאד מתעניין), אין לכך שום קשר ללהיות בארון, זה לא שהיא מפחדת מהתגובות אם אנשים ידעו, היא פשוט לא חושבת שזה עסקו של מישהו. (ותסלח לי הבלונדה שגם לאחר שהיא התחילה לכתוב בפורום אני עונה במקומה...)
 

זגרב

New member
לא נעים לי להגיד

אבל את נשמעת קצת כמו אמא שלי. ויש לי אמא נפלאה, מדהימה ועוד המון המון סופרלטיבים. אבל היא קצת בארון. מה זאת אומרת. היא מקבלת אותי את זוגתי ואת הילדה לחלוטין. היא סבתא וחמה של אשתי לכל דבר - אבל קשה לה לספר עלינו. בהתחלה לחבר שלה (בסוף היא סיפרה) אח"כ לחברה הכי טובה. ואח"כ למשפחה. (וגם זה אחרי שלקחתי אותה לשני מפגשים של תהילה - ד.א. מאד מומלץ - אם כי היא לא הסכימה להתמיד). עדיין לא כולם יודעים מבחינתה. והנימוק שלה: כמו שלך שמנתולה.: "אני חייבת למישהו דין וחשבון על חיי???" "יש סטרייטים/הומולסבים שלא מבשרים לאומה עם מי הם ישנים בלילה" ואני מנסה להסביר לה שזה לא רק זה. היא בעצם מסתירה חלק מאד משמעותי בחיי הילדות שלה (כן גם אחותי לסבית נשואה) - וכשכולם מספרים על הילדים שלהם היא לא מספרת הכל. למה? למה היא לא יכולה לספר הכל? זה חלק מלהיות בארון. ואני מכבדת את רגשותיה ולא לוחצת עליה והורים בארון זה נושא לדיון אחר אבל חלק מלצאת מהארון זה לקבל בטו באב זר ורדים לעבודה עם כל מיני מילות אהבה ולא למלמל שזה מאיזה מחזר... אלא להגיד בגאווה זאת אשתי ששלחה!!!. וכמובן למלא את השולחן בעבודה בתמונות של הילדה ואם הילדה חולה - אז לפעמים אני זאת שנשארת בבית. אז מה אני אמורה להגיד "הבת של חברה שלי חולה?" לא! הבת שלי חולה! ומגיע לי על פי חוק ימי מחלה לילד שמתחלקים ביני ובין אשתי. ועוד אלף ואחת דוגמאות. זה לא קל לספר. לפעמים זה לא בגלל פחד מתגובות. לפעמים סתם, כי עבר כל כך הרבה זמן בלי לספר אז איך פתאם אני אספר? תאמינו לי. שווה לצלוח את הקושי הזה. כי הוא עובר ברגע, ואח"כ החיים נראים אחרת לגמרי. וברוכה הבאה בלונדה.
 

ציבונה

New member
זו הייתי אני עם התגובה למעלה

פשוט לא שמתי לב שאני על השם של אשתי. תסלחו לי עם כל הבלבול הזה של שני ניקים על מחשב אחד.
 

אבא גאה

New member
תגובה נהדרת! מרשה לשים לינק

מהטאג ליין? ואני כבר חשבתי לעצמי - וואלה הזאגרב הזאת, לא אוהבת את המדיה אבל מקלידה בלי עין הרע כמו אמא של ביל גייטס....
 

אבא גאה

New member
טאג ליין זו השורה הזו המודגשת

בראש הפורום. שימי לב היא מתחלפת: אירוח עירית זונבלום, אירוח דן פרידלנדר וסיפורי הלידה של חברי הפורום, אני רוצה לשים שם לינק להודעה שלך הנהדרת.
 

ציבונה

New member
אין בעיה

רק נראה לי יותר חשוב למי שנכנס פעם ראשונה לפורום לקרוא נושאים משפטיים שקשורים לנושא או שאלות תשובות עם פסיכולוג. אבל מבחינתי אין בעיה.
 

minga

New member
../images/Emo10.gif

מספיק לחזור מוויקנד נהדר עם בת זוגתי, וכשואלים בעבודה נו מה עשית הוויקנד כשהילדים היו אצל האבא, אני עונה בקרתי חברים בצפון. ורק לאת אני יכולה לומר הייתי עם חברה שלי. כן זה מעצבן, כי אם זה היה חבר הייתי מעיזה יותר לומר הייתי בוויקנד נהדר עם החבר שלי... זה צובת בלב, זה משאיר כביכול את הקשר מתחת לשטיח. איפשהו מרגישה שזה גם משפיע על הזוגיות.
 

ציבונה

New member
אנחנו מאחורייך

אני יודעת שזה לא קל לצאת. אבל אני שוב אומרת - זה שווה את זה!!!
 

minga

New member
../images/Emo51.gif

תודה. מאמינה שאחרי שאספר לילדי יהיה הרבה יותר קל ואשים קצוץ על כולם.
 
יהיה יותר קל... יהיה גם יותר

קשה... ואת בוודאי לא תשימי קצוץ על אף אחד... (אלא אם כן יש משהו ש-לא סיפרת לנו...) אבל זו בוודאי תהיה התחלה של חייך בגו זקוף... גם אחרי שלושה ילדים , גם אחרי הרבה מאד שנים מחוץ לארון... עדיין יש רגעים ש"קשה" , ואז... דלת הארון (היי ! כבר חשבתי שאין בכלל ארון !!!) נפתחת קצת... ו-קורצת :"למה לא תקפצי פנימה לרגע??? רק עד שהקושי יחלוף..." ובכל פעם צריך להגיף אותה, ולהגיד בקול רם : אין ארון!!! ואם יש - שיכנס הוא לארון !!! אני אוהבת הרבה אור ואוויר !
 

אבא גאה

New member
להורים שלי בבית יש ארון

כזה לירקות שהם קוראים לו "ארון אוויר". להעביר לך את הפרטים של הנגר?
 

minga

New member
../images/Emo11.gif

אני חושבת שיהיהו הרבה גיחות פנימה, אבל בתיקווה שהיציאה בפני הילדים תשחרר את הקפיץ. בתוכי מרגישה שיכולה כביכול לצאת לכל העולם אבל אם לא יצאתי לילדי הרי אני עמוק עמוק בפנים.
 
בהצלחה מינגה!!!

ותזכרי: זה כמו בלידה: נורא עוזר לשנן את זה לעצמך : "המון עשו את זה לפני... סימן ש-אפשר ! "
 

minga

New member
../images/Emo51.gif

אצלי הילדה הייתה פעמים קיסרי. ואני יודעת שעשו זאת לפני. תודה.
 

שמנתולה

New member
???

צר לי לאכזב אתכם אנשים יקרים, אבל זהותי המינית אינה מגדירה את חיי!!! כמו שאני לא מדווחת לאף אחד על מצב חשבון הבנק שלי, על מוצאי, על יחסי לדת ועל עיסוקם של הורי, כך אני לא מדווחת על חיי המין ועל הזוגיות שלי. אין לזה שום דבר עם להיות בארון, זה לא בגלל הבושה או מה יגידו, זה פשוט לא מעניין! עם כל הכבוד לאמך, אין מקום להשוואה ולו בגלל שלי אין שום בעיה לספר על עצמי, לכל מי ששואל ומתעניין.
 

שמנתולה

New member
וחוצמזה,

מי שראה אותי יודע שדי כתוב לי לסבית על המצח, אולי בגלל זה אני אני לא זקוקה להצהרות?!
 

ציבונה

New member
זה משתנה מאד כשיש ילדים

אני באמת לא מכירה אותך. ויכול להיות שבאמת אין לך שום בעיה. את פשוט אדם דיסקרטיבי מטבעו. בכל מקרה ברגע שיש ילדים נגמרת הדיסקרטיות. קודם כל יש המון אינטרקציה עם הורים אחרים וילדים אחרים גם אם רוצים וגם אם לא רוצים יש המון אנשים שחודרים בלי כל בושה לפרטיות. ואז כמובן יש אפשרות לענות בהתחמקויות או לא לענות, (ואז הילדים מרגישים בזה) או להגיד. לדוגמא: היינו בגינה שתי ילדות שראיתי שם פעם ראשונה התחילו לשחק עם הילדה שלי. היא בת שנתיים הן היו בנות 5-6 באיזשהו שלב הם שאלו אותה איפה אבא שלך. אני הייתי ליד ומיד אמרתי אין לה אבא יש לה שתי אימהות והתחילה שיחה עם המון שאלות שלהן. באיזשהו שלב גם האמא שלהן הצטרפה וכשהן שאלו: "אז איך היא נולדה בלי אבא?" זוגתי אמרה להן: "את זה כבר אמא שלכן תסביר לכן בבית". ברור שלכל אחד יש גבול של רמת החשיפה. ילדתנו היתה שם היא הקשיבה לשיחה בין טיפוס על סולם לבין קפיצה על המגלשה. זו היתה שיחה טבעית לחלוטין שהיא שמעה כבר הרבה פעמים. אני חושבת שאם היינו מתחמקות מלענות היא היתה מרגישה. אז כמו שאת אומרת אף אחד לא צריך לקבל דיווח על חייך זה נכון אבל כשיש ילדים הם נורא נורא רגישים לתגובות שלנו - ואם הם ירגישו שמץ של בושה או שמץ של צורך להסתיר משהו הם יאמצו את זה. אז תחשבו על זה...
 

שמנתולה

New member
אני גרה במושב

בו מטבע הדברים כולם יודעים... לא נראה לי שבגינה מישהו ירים גבה...
אולי בגלל זה אני לא מרגישה צורך לספר, ממילא זה ידוע.
 
למעלה