עוד שאלת סבתה

[אמא של אייל ואלון]

../images/Emo45.gifמסכימה מאוד

 

[טרודי]

../images/Emo45.gif

ואפילו הגוזל מסכים: בובון הוא תינוקי מתוקי חמוד. ואם סבתא לא רוצה להחזיק אותו ולשחק איתו - הפסד שלה.

 

[אבא גאה]

../images/Emo24.gif לאדמה

אוף כמה שזה מכעיס, לא יודע מה הייתי עושה כמה כוח שיש לך

את מדהימה.

 

[אדמה טובה]

../images/Emo9.gif תודה כולמן!

היה שווה לקטר כאן. גם בזכות התגובות וגם כי באורח קיסמטי לגמרי סבתא הגיעה לבקר היום (לעזור ליולדת

) לקחה את בובון על הידיים ופחטפטה איתו קלות! אבל מסיבה לחברים הסבאים מציעים לעשות רק אחרי הניתוח

אז יש התקדמות! בסוף עוד נגיע...

 

[אבא גאה]

נהדר, טוב לשמוע

מה פתאום קיסמטי? יצאה משלחת בהנהגת טוסבהינדא הגיבורה להורייך ו...לא נלאה אותך בפרטים הסבתא מיד הבטיחה לבוא, לבקר ולפחטפט עם הבובון....

לגבי המסיבה, ההורים שלי אחרי שכבר התרגלו לרעיון של מסיבה (חתונה) הציעו שנגיד לקרובי משפחה שזה יומהולדת D-: לא קורע מצחוק?

 

[Yaara77]

עצות ממש אין לי

אבל יש לי כלל שניסחתי ואני מכנה אותו "החוק החברתי מס' אחד של יערה" "לעולם אל תוכיח/י לטיפש שהוא טיפש כי הוא לא ייעשה חכם אלא טיפש כועס" הקיצר, צריך המון מהמצרכים הבאים: אורך רוח תיחמונים (להעלים את הילד המועדף לפעילויות "מתוכננות") הומור כישורי הסברה למפגרים (ראי הכלל שלעיל) ואליום חיבוקים ואיחולי אושר לשנה החדשה יערה

 

[מיקי6המקורי]

אהבה זה משהו כ"כ עמוק..

שבאמת אי אפשר להכריח מישהו לאהוב.. אבל אפשר למנוע מיפגשים שמשאירים טעם רע.. אפשר גם לנסות להסביר שבמקום להרויח את הנכדים 2 במיספר היא עלולה להפסיד.. אני נוטה להאמין שזה יבוא יום אחד ,קשה לי להאמין שאפשר להיתעלם מנכדים וילדים בכלל לאורך זמן.. לדרוש היתיחסות שוה זוהי חובתכן ולא רק זכותכן.. ובאופן טיבעי לתת לה להבין שתיבחרו להיות במקום ועם אנשים שנעים לכן כמישפחה... והכי חשוב חיבוק גדול

והרבה כוח...

 

[אמא של אייל ואלון]

תודה על התגובות

קודם כל לגבי הניתוק של מיז פיגי זה קצת מסובך . וזה בהחלט לא משהו שיכול לבוא ממני זה משהו שרק אשאאב' יכולה להחילט לעשות ואני לא כל כך בטוחה שזה צעד נכון לגבי שיחות היא עברה כבר אין סוף שיחות וזה משתפר לזמן מה.אבל לא באמת משתנה.ואני באמת במבוי סתום פה.עוד פעם לכעוס עוד פעם לאיים די נמאס ותמיד היא חוזרת לסורה ואני לא יצליח לחנך אותה. תודה ליערה ומיקי על התמיכה ואני מקווה מיקי שזה נכון שבסוף היא תלמד להתיחס נכון לילדים אני חושבת שזה מפריע לשני הילדים.ואני מרגישה ש...אולי אלון ואייל תמיד יצטרכו להתמודד עם סבתה כזו.וזה מאוד כואב לי כאב לי שאשתי צריכה להתמודד עם אמא כזו. אבל היא כבר היתה גדולה. אבל כל הזמן אני גם חושבת ש מלחמה לא תעזור כאן.

 

[דרורית דרור]

אומנם עניתי כבר

אבל מותר מועד ב', לא???

מלחמה כן עזרה לנו (אולי לא לפתרון כולל אבל לפחות לאיזה שביתת נשק...). וקשיחות. והצבת גבולות. ללא כל אלה בכלל היינו על הפנים. (ערבה, אני יודעת שאמרנו שלא מדברים פוליטיקה אבל...

וניתוק. אז לפחות הצלחנו לאחר שמונה עשרה שנה שהיחס איך שהוא יהיה אותו יחס לשניהם. ברגש אני לא נוגעת. אותו אני לא יכולה לשנות. אוףףףף עוד פעם לא יוצא לי ברור. זה הכל בגללם... מי המציא את החמות אה?

 

[tooshot]

רק אשאאב'? ואיפה את?

זה בדיוק מה שמטריד אותי. אני רואה כבר מזמן את הטעיות ואת ההשלכות האפשריות של מצב כזה. אבל עד לאחרונה ממש לא הצלחתי לשכנע באמת את אשתי באמיתותן. לפני כמה ימים היתה אצלנו בת אחיה בת החמש. יצא שכינתי בפניה את עצמי "אמא" לזעטוט. היא מעולם לא שמעה זאת, כי בנוכחות הסבתא לעולם לא העזתי. ואז החלו השאלות (הטבעיות) שלה. זוגתי שתחייה, קפצה ובקשה שאשים לב ואמנע מכך, כי העובדה הזו חייבת להגיע לאמא שלה ממנה ולא מפטפוטי האחיינית. הבן שלנו בן שנתיים...

 

[אבא גאה]

אני חושב שמדובר על שני דברים

שונים. מצד אחד ההחלטה של "כיצד אנחנו מחליטותים שהמשפחה המורחבת תראה את המשפחה שלנו" היא החלטה משותפת של שני בנותי הזוג. גם ההחלטה של איך אנחנו הולכותים לאכוף את ההחלטה הקודמת היא של שני בנותי הזוג. אבל אם יש "צורך" בניתוק קשר (ואני בכוונה שם צורך המרכאות ואפילו כפולות) אז אני חושב שאת המהלך יכול/ה להוביל רק בן הזוג שהמשפחה הסוררת שלו היא. ולמה? כי זה כ"כ טעון, כ"כ טעון, ודברים שא/נשים סולחים עליו לבן או לבת שלהם הם לא סולחים לעולם לכלה או לחתן שלהם...ויש להיזהר בזה מאוד. המקרה שלך טושוט(?) הוא פשוט (סלחי לי) מקומם........אני הייתי כועס עליה על זוגתך........אתן צריכות להחליט מה בדיוק אתן לילד וככה ובלי פשרות להציג אתכן לעולם....כמה שתמתינו עם זה יותר זה יהיה יותר קשה.....אני לא מבין מדוע עד היום זה לא היה כך. אני, אם בן זוגי היה יולד ילד והייתי מוצג בפני המשפחה המורחבת כדוד, לא הייתי סולח לעולם, זה מראה כיצד זוגתך רואה אותך.... סליחה על הנחרצות, אבל זה ממש עושה לי רע. המון בהצלחה לך.

 

[אמא של אייל ואלון]

../images/Emo45.gif

 

[tooshot]

../images/Emo8.gifתודה

 

[אבא גאה]

אבל למה ../images/Emo8.gif ?

עכשיו אני מרגיש רע......

 

[tooshot]

אולי אני עוד לא משתמשת נכון באייקונ

קריצה מבחינתי היא נגע מאוד לליבי אבל קשה לי לחשוף את הכאב אז מפניה חיוך קרוץ. נהפוכו. אתה יכול להרגיש טוב מואד. נגעת ופגעת (במון החיובי) ותודה עכשיו חייבת לרוץ

 

[ערבהאיןקץ]

תגידי, את יודעת מה זה טאגליין?

זו השורה שבראש הדף.. בכחול. ואם את רואה שם את השורה הזו: "בארון, הנפת דגלים וכל מה שביניהם (ציבונה)" תלחצי עליה, ותקראי, משו שציבונה כתבה לפני המון זמן...

 

[דרורית דרור]

אכן נושא כאוב.

המאבק התחיל בפעם הראשונה כשאישתי הציגה אותי בפני הוריה. וממשיך עד היום. עם אימי היו מלחמות (הכל נשמע כמו איזה מאבק סומו בזירה...) שהסתיימו די דומה לסיכום החגים שלנו (They tried to beat us. We won. Lets eat...). והיום יש לאימי שלושה נכדים (שניים שלי ואחד של אחותי). מצידה של אישתי המלחמה עדיין בעיצומה. למרות שזו מלחמה קרה. את הרגשות ברור שלא ניתן לשנות. אבל יחס בהחלט כן. אמנם חלו התקדמויות בשנים האחרונות אבל עדיין אנחנו צריכות להיות על המשמר כל הזמן. להגן על האחד מפני סבתו. ואז עובר זמן שקט על כוחותינו ופתאום בום מכה מתחת לחגורה. אנחנו אמנם מתעמתות עם כל מקרה לגופו, אבל לפעמים זה פשוט עולה על כל העצבים. ופוגע בילדים. אין ברירה. רק בקשיחות (כמו שמיז פיגי אמרה) ניתן (איך שהוא) לפתור את זה. מצטערת אם יצא קצת מבולבל. זהו עדיין נושא כאוב. ססססססססאמק...

 

[מיקי6המקורי]

../images/Emo24.gifממממ

גם לכן מגיע..וגם הרבה כוח.. לי ברור שמי שלא יקבל את ילדנו,לא יהיה לו מה לחפש כאן באיזור... ודווקא הוריה של אשתי ללא שום אזהרה מוקדמת שלחו מתנה לכל אחת מהילדות עם הקדשה כזו מושקעת..לרגל ביקור הדודה בארץ..ואין לי ספק שהן הרויחו את הבנות ככה עוד לפני שמכירים זה את זה... כניראה שצריך גם קצת שכל לצד הרגש.... (לעומת זאת הסבים הביולוגים מצד האקס ניתקו מגע גם עם הבנות לרגל הגירושים.)נו אז איך אוכל להבין נפש בהמתי..(סליחה היתכונתי צרתי).

 

[אמא של אייל ואלון]

מיקי ודרורית ממרום שנות ילדכן

עד כמה אתן חושבות שזה ישפיע עלהם עד כמה מלחמה תעשה את זה יותר רע או פחות אגב זה לא שאנחנו לא נלחמות אבל כמו שיערה אמרה ואהבתי אי אפשר להסביר לה היא לא מבינה. ןאני חוששת שככל שהילדים שלי יגדלו זה רק יהיה יותר גרוע. היא קונה המון לשניהם אבל היחס וההתפעלות זה ממש בולט ההבדל וכמה שהיא מנסה והיא מנסה היא לא מצליחה בגלל העובדה הפשוטה שהיא לא מקבלת אותו כנכד.

 

[מיקי6המקורי]

ממרום שנות ילדיי...

הם אוהבים את מי שאוהב אותם בעיקר..למדו לחיות עם החסר של הסבים שבחרו להיעלם להם..מצאו המון אנשים אחרים שאוהבים..ולמדו שלא על כל הדברים בעולם יש להם ולאמא שלהם שליטה,ובכל זאת עם כל הקשיים ניראים לי ילדות מאושרות להפליא,שבסופו של דבר גם יודעות להעריך מה נכון וטוב להן,מה המינון...ומישפחה מורחבת יש לה מן אופי כזה כניראה שכשחלקה נעלם מיד יש מי שתופס את המקום ..יודעת שיש חלל כלשהוא עמוק עמוק אי שם בלב אבל זהו טיבעו של העולם כניראה....