מינוס 1
אתמול זוגי כמעט קיבל שבץ כששאלתי אותו בארבע למה השולחן עוד לא ערוך. ההורים שלו אמרו שהם יגיעו בסביבות חמש וחצי-שש, תלוי בפקקים, ובכל מקרה יתקשרו לפני שיצאו (מזכרון, אנחנו בתל אביב).
כנ"ל בארוחות שבת (שהן ה"מושקעות"). באיזשהו שלב הבחורים הרעבים מגלים אותי עם עיתון על הספה, רק כדי לגלות שהכל מוכן כבר ממזמן, ואני רק צריכה התראה של דקה להכניס לתנור/להוסיף רוטב/לחמם לשניה וכו'.
זה שהוא עוד לא חנק אותי זה רק הוכחה שהוא עדיין אוהב אותי.
אבל יש לי שני הסברים - א' עבדתי לא מעט שנים במטבח מקצועי, כך שאני סופר מאורגנת במטבח. ורק במטבח. בשאר תחומי החיים אין לי שמץ של מושג איפה נמצא שום דבר.
ו- ב' אני נעלבת בטירוף אם הכל מוכן ולא באים מייד לשולחן כשאני קוראת. ואני מתכוונת, נעלבת כמו ילדה בת שלוש. משהו נורא. דבילי מצידי, אבל ככה זה. אז המון מריבות נחסכות כשהכל מוכן מראש.
אתמול זוגי כמעט קיבל שבץ כששאלתי אותו בארבע למה השולחן עוד לא ערוך. ההורים שלו אמרו שהם יגיעו בסביבות חמש וחצי-שש, תלוי בפקקים, ובכל מקרה יתקשרו לפני שיצאו (מזכרון, אנחנו בתל אביב).
כנ"ל בארוחות שבת (שהן ה"מושקעות"). באיזשהו שלב הבחורים הרעבים מגלים אותי עם עיתון על הספה, רק כדי לגלות שהכל מוכן כבר ממזמן, ואני רק צריכה התראה של דקה להכניס לתנור/להוסיף רוטב/לחמם לשניה וכו'.
זה שהוא עוד לא חנק אותי זה רק הוכחה שהוא עדיין אוהב אותי.
אבל יש לי שני הסברים - א' עבדתי לא מעט שנים במטבח מקצועי, כך שאני סופר מאורגנת במטבח. ורק במטבח. בשאר תחומי החיים אין לי שמץ של מושג איפה נמצא שום דבר.
ו- ב' אני נעלבת בטירוף אם הכל מוכן ולא באים מייד לשולחן כשאני קוראת. ואני מתכוונת, נעלבת כמו ילדה בת שלוש. משהו נורא. דבילי מצידי, אבל ככה זה. אז המון מריבות נחסכות כשהכל מוכן מראש.
