לא, זה נכון גם אם היא עובדת עם איש מקצוע שעושה זאת עבורה
אכן, היא לא יכולה לתרגם בעצמה מכל הסיבות שציינת (ואני מודעת להן, תרגמתי מחזמר ואני יודעת כמה זה קשה) אבל ברגע שהיא מזמינה תרגום במיוחד בשבילה היא יכולה לתת דגשים ולבקש כך או אחרת. גם טקסטים, אגב, נותנים לאיש מקצוע לתרגם. קחי ספרי עיון פופולריים כמו של דן אריאלי או גיא דויטשר, שניהם ישראלים שפועלים בחו"ל וכתבו אותם במקור באנגלית, אבל הם לא כתבו אותם מחדש בעברית (זו עבודה קשה) וגם לא תרגמו בעצמם (זו עבודה מקצועית והם אינם מתרגמים); אבל תהיי בטוחה שאת התרגום לעברית הם קראו ווידאו שהוא לשביעות רצונם (בניגוד לתרגומים לשפות שהם אינם מסוגלים לקרוא, מן הסתם).
 
גם בשירים, מתורגמים או לא, מקובל מאוד שכשיוצר עובד עם כותב, זו עבודה משותפת. אהוד מנור כתב לריטה את "רגע פרטי" ע"ס זיכרונות ילדות שלה ואת "חולם בספרדית" לשלמה יידוב, בהתאמה אישית. יהונתן גפן תרגם לדויד ברוזה את שירי "האישה שאיתי" ע"ס מה שהוא הסביר לו. וכשזמר שר שיר שמילותיו נכתבו או תורגמו במיוחד עבורו, זה אף פעם לא הכתבה מלמעלה; זה נעשה בשיתוף פעולה הדוק. הזמר צריך להרגיש טוב עם המילים שהוא שר, ואם הוא לא מרוצה ממילה או ממשפט מבקשים לשנות ומשנים (אגב, אפילו בשירי משוררים שנכתבו מראש, כבר קרה שמלחין פנה למשורר וביקש את רשותו לשנות מילה או משפט שהוא לא הרגיש איתם בנוח).
 
לסיכום, התרגום לא צריך להיות מדויק; הוא צריך להתאים לאופן שבו היא מרגישה. אין ספק שקל לה יותר להגות מילים באנגלית, אבל המילים באנגלית לא ריגשו אותי כלל, זה נשמע סתמי למדי. רק בעברית, בגוף שני, משהו נפתח והתרגשתי איתה. הרגשתי שהיא ממש שרה מהלב. אני חושבת שטוב עשתה כשבחרה בעברית, חרף הערות המנטורים. היא אמנם לא שרה מושלם, אבל זה מהדהד אחרת.