עונת המלפפונים הצחיחה...

[אמא לה3]

עונת המלפפונים הצחיחה...

טוב, אין ברירה אלא לרעות בשדות זרים...
אז הלכתי לשדהו של ריק מקצ'רלס וזה מה שמצאתי...

1. פעלולן על מתח..אקסטרים..לא קל לצפייה...
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=DF7WUe9nNdI

2. אנה דמנטייבה..מונטאז'...

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=uFpgKyIrp9s#!

3. צ'ו ליאנג המאמן של גבי דאגלס...
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=YuGn6AZYt2k

4. עוד מונטאז' של מרוני והאמאנאר...(אשמח אם מישהו שמזהה את הקטע המוסיקלי יומר לי את שמו)
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=PiZpvlNlK2A#!

5. אמנם זה פורסם בהמון מקומות אבל עדיין...שיא עולמי בפליקפלקים רצופים...מדליק...
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=IKuWFk4WgC4

זהו לעכשיו...מחר יום חדש

 

[Itgs]

הקטע המוזיקלי בסרטון עם מרוני

נקרא Sierra Leone של Mt Eden.
אני חייב להגיד שעונת המלפפונים הזאת צחיחה במיוחד. חבל שאין שום דבר באופק שיעשה משהם עם השיממון הזה.

 

[אמא לה3]

פשוט קטע מעולה!

תודה!! מצאתי ביוטיוב

 

[נועה חורש]

מדליק

אחלה סרטונים, אהבתי

 

[Tammie]

הפעלולן הרס אותי!

איזה משוגע....
אני בשוק שהוא הצליח לשרוד את זה בחיים...

 

[trilliane]

הגעתי למסקנה שאני לא חובבת מונטאז'ים

ותודה על 5, הצלחתי להחמיץ את כל הפרסומים הקודמים, אז הנה – חידשת לי.

מוסיפה וידאו שפורסם היום בערוץ האולימפי – התעמלות אמנותית מ-1984, בפעם הראשונה באולימפיאדה. חבל שהתמקדו רק בשלוש בנות ותו לא (וגם אותן שילוב למונטאז'...

) קיוויתי ליותר. אבל אהבתי את הפשטות של בגדי הגוף – צבעים יפים שמתאימים למכשירים בלי כל הקיטש שיש היום עם שילובי צבעים זרחניים, נצנצים, אבני החן מפלסטיק, ניטים ופאייטים.

ומה עושים כדי להעביר את הזמן בעונת המלפפונים?
ובכן, אני הזמנתי לעצמי השבוע את האוטוביוגרפיה של שון ג'ונסון...

 

[נועה חורש]

ספרי לנו על שון

איזה יופי שהזמנת לך כבר את האוטוביוגרפיה של שון ג'ונסון.
כשתקראי, נשמח אם תספרי לנו דברים מעניינים שכתובים שם

 

[trilliane]

בשמחה; אפשר לקרוא חלקים ממנו בגוגל ספרים

http://books.google.co.il/books?id=...on winning balance&pg=PP1#v=onepage&q&f=false

 

[trilliane]

ליתר דיוק עד עמוד 19 (הקדמה + שני פרקים כמעט)

קראתי עכשיו הכול, המשכתי מאיפה שעצרתי באמזון (שם היה עוד פחות) אז כשהספר יגיע (במהלך השבוע הקרוב, אני מעריכה) אוכל להתחיל מעמוד 20.

ממליצה לקרוא למי שרוצה להתרשם מהכתיבה שלה ומהספר. היא כותבת בשפה פשוטה וקולחת אז זה ממש לא קשה.

 

[אמא לה3]

האמת..

אותי אישית לא מעניין לקרוא ביוגרפיות של מתעמלות..בטח לא ילדות שלא עשו הרבה בחיים שלהן, הקריירה שלהן הרי מתועדת בכל אמצעי תיקשורת ואת אלו שאני מאד מחבבת אני עוקבת אחריהן..מעבר לזה..לא מעניינות, הייתי רוצה לקרוא ביוגרפיות של המאמנים שלהן אבל בימינו מסתפקת בבלוגים אם יש.
מה שכן, אם שון עברה איזה חוויה מכוננת או משהו מעניין אחר אשמח אם תשתפי

 

[trilliane]

אותי כן...

ואני מחבבת אותה מאוד, אז בכלל

ברור שהיא לא עשתה הרבה, אבל התעמלות נשים נשלטת בידי נערות (בעיקר) ולכן בגיל 20 היא כבר עשתה לא מעט בחייה; יש בני 30 שעשו הרבה פחות. אמצעי התקשורת מתעדים מה שבא להם במגבלות הרייטינג, אותי מעניין לשמוע על חוויותיה ממקור ראשון.

דווקא בלוגים אישיים אני פחות חובבת, אין לי סבלנות לפורמט הזה. ביורפיה של מאמנים נשמעת כמו רעיון מעניין לא פחות, פשוט לא שמעתי על כאלה (גם לא חיפשתי; גם במקרה של שון שמעתי על הספר במקרה).

 

[נועה חורש]

גם אני חשבתי על זה בהתחלה

כאשר שמעתי על הביוגרפיה של שון, לפני מספר חודשים, הדבר הראשון שעלה לי לראש היה: "מה?! מה כבר ילדה שבקושי השלימה את השליש הראשון של חייה הספיקה ללמוד?" נשמע לי פתאטי ואפילו חצוף, אולי יומרני ואולי מסריח ממסחרנות.
אבל במחשבה שנייה, חשבתי עליה ומצאתי שהיא מעניינת אותי. אולי אפילו יותר מבגין או סטיב ג'ובס והביוגרפיות שלהם, שכבודן במקומן מונח.
איך זה קרה לה? איזו דרך היא עברה? איך היא הרגישה?
זה גם יותר מעניין אותי מבלוג, כי בדומה ובנוסף למה שטריליאן כתבה, בלוג הוא אוסף של רשימות רשימות בהן כל אחד כותב מה שבא לו. מנגד, ספר ביוגרפי ערוך היטב, יכול לספק לי תמונה הרבה יותר רצינית ומעניינת מאשר טפטופי סקופים פה ושם.

 

[אמא לה3]

האם אתן באמת חושבות

ששון/דומיניק מוציאנו ודומותיהן באמת ישבו וכתבו???
לי ממש לא נראה, יותר נראה לי שכותב ביוגרפיות מומחה, ישב איתן ודי הכתיב/ניסח או ווטאבר את הביוגרפיות האלה (מלבד ההשגים המיקצועיים)..אולי מחפשים איזה גימיק, הרי למה לי לקרוא על מתעמלת כזאת או אחרת? מה היא עשתה שאחרות לא?

 

[cubano1]

אני עם אמא לה3...

באופן אישי, כל מה שמעניין אותי בשון ג'ונסון, או דומיניק מוצ'יאנו או כל אחד או אחת אחרת זה מה שהם עושים בתחרויות...
מעבר לזה - אני סבור שמדובר בגחמה של סוכן אישי + הוצאת ספרים + סופר צללים...

 

[נועה חורש]

בוודאי שלא

זאת ביוגרפיה לא אוטו-ביוגרפיה.
אוטו-ביוגרפיה= אדם כותב על חיו מנק' מבטו האישית.
ביוגרפיה= מישהו כותב את קורות חיו ופועלו של מישהו אחר.

וזה לדעתי עושה את זה יותר מעניין. כי אם שון ג'ונסון הייתה כותבת בעצמה, יכול להיות שהיה יוצא משהו ברמה בינונית. כשמישהו אחר כותב, אני מצפה שיועברו לידיעת הקורא רק החלקים המעניינים ביותר באופן בצורה ייחודית ויפה.

 

[אמא לה3]

וכמו שאמרת מקודם..

מסריח ממסחרנות...

 

[trilliane]

זו כן אוטוביוגרפיה... היא חתומה עליה ככותבת

אף שיש גם כותבת משנה שמן הסתם עזרה בעריכת החומר, ניסוח ועוד. זה מקובל מאוד, לרוב אדם שאינו מנוסה בכתיבה זקוק ליד מקצועית מכוונת.

בספר היא הצהירה שזו לא אוטוביוגרפיה אלא יותר מה היא למדה עד היום בחיים יאדה יאדה יאדה (נו בסדר). בסה"כ היא כותבת מאוד חמוד, הספר נשמע ממש כמוה – אופטימי, חינני, קופצני ומלא שמחת חיים.

היא לא מתוחכמת ולא מתחכמת, נשמעת חרוצה ואוהבת עבודה קשה, התעמלות, כתיבת שירים וגם את אלוהים... (בקטע נוצרי אבל בלי ישו).

אגב, הספר הגיע היום, כבר לקחתי מהדואר והמשכתי לקרוא... הוא קריא, רהוט, קליל וזורם, אני נהנית. היא מתייחסת גם לחייה האישיים שמעבר להתעמלות, אבל בקטנה; אני נהנית מהקטעים שהיא מספר על חוויותיה כמתעמלת, זה מרתק אותי.

 

[trilliane]

וכמובן, היא כתובה בגוף ראשון

בשונה מביוגרפיות (לא עצמיות) שהמחבר כותב על האישיות (בגוף שלישי) וקראתי גם כאלה.

 

[trilliane]

מה היא עשתה שאחרות לא? זכתה באליפויות!

כמובן, היא ממש לא המתעמלת היחידה שזכתה באליפות העולם או במדליות אולימפיות; אבל כמו בכל ספורט, רק אחוזים זעומים מכל העוסקים בו מגיעים ממש לצמרת וזוכים לכזו תהודה. שון ג'ונסון עשתה זאת בזמן שצפיתי (בניגוד לרבות אחרות שלא עקבתי אחריהן) והיא גרמה לי להתאהב בה, לחפש סרטונים (תרגילים וראיונות) שלה ביוטיוב וגם לעקוב אחריה ב"רוקדים עם כוכבים" האמריקנית (שלרוב לא ממש מעניינת אותי) ועכשיו גם כתבה על כך ספר (ואחרות לא בהכרח).

זה בעיקר עניין של תזמון: לו הייתי בגיל המתאים לצפות במרי לו רטון בזמן אמת והייתי מתלהבת ממנה והיא הייתה כובשת אותי ואז כותבת אוטוביוגרפיה (אולי כתבה, לא בדקתי), כנראה הייתי קוראת את זו שלה...

אבל הייתי אז רק בת 7 ועוד לא צפיתי באולימפיאדות ולא עקבתי (ולא נורא).

אגב, לפי סגנון הכתיבה והפרטים שהיא בוחרת לחשוף ממש לא נראה כאילו כותב ביוגרפיות מומחה ישב איתה והכתיב או ניסח הכול במקומה "מלבד ההישגים המקצועיים" שהיא דווקא לא מתמקדת בהם... היא מתמקדת בסיפור מאחוריהם, אם יש לה מה לספר. כשאין לה היא ממשיכה הלאה ורק מאזכרת בקצרה את קיומה של תחרות כזו או אחרת (הייתה איזו תחרות שלגביה התחושה שלי הייתה "ודרך אגב זכיתי בזהב" וזהו בערך...

והיו תחרויות שהיא בקושי הזכירה). היא הביאה את ה"אני" שלה לתוך הספר והוא מאוד נוכח. זו בפירוש לא כתיבה בשלה ובוגרת של כותב מקצועי, אם כי יש, כאמור, סופרת משנה שחתומה יחד איתה ומן הסתם סייעה רבות בתהליך איסוף ועיבוד החומר, עריכה, סגנוּן, שיוף ועוד.

ייתכן שזה גימיק ואין לי ספק שהספר יצא לאור מטעמים מסחריים ולא לשם שמים (שזה בסדר גמור; רוב האנשים שמוציאים ספרים מעוניינים להתפרנס מהם, זו לא בושה) אבל מה 'כפת לי? אני נהנית.

היא אמנם קצת דביקה לפעמים וההשתפכויות מדי פעם על אלוהים נראות לי מעט נאיביות וילדותיות, אבל כל אחד ועולמו הרוחני. אני ממש לא אדם מאמין, אבל אם זה מה שעושה לה טוב בחיים, מי אני שאשפוט? היא הגיעה להישגים מרשימים בגילה הצעיר, אם היא רוצה לתת קרדיט גם לאלוהים, שיהיה בכיף.

 

[נועה חורש]

ביקורת מקסימה, טריליאן

תודה על השיתוף