הקריירה שמתועדת באמצעי התקשורת היא המסחרית
שון כותבת מה היא חשבה והרגישה גם כשזה קצת פחות פוליטיקלי קורקט... (אם כי לרוב היא באמת המותק שהיא נראית – נערה חמודה, בת השכן, חרוצה, אופטימית וחייכנית).
כבר עברתי את האמצע וקראתי על החוויות של על בייג'ין וזה ממש סחף אותי! היא מתמקדת בעיקר במה שעבר לה בראש, לא נכנסת לקטעים טכניים של ההתעמלות, ואת מה שעובר לבן אדם בראש המצלמה לא מצלמת...
וזה מעניין פתאום לקרוא על ראיונות שהיא עברה ואמרה בהם X (תשובה דיפלומטית כלשהי, כמובן) בזמן שבראש היא חשבה Y... או מה עבר לה בראש בתחרות כזו או אחרת, כל ההכנה המנטלית... אותי זה מעניין מאוד. לכאורה אנחנו מתיימרים "להכיר" דמות ציבורית כזו או אחרת כי ראינו אותה בטלוויזיה, אבל התדמית החייכנית לא פעם נסדקת ונשברת מבפנים.
הופתעתי לקרוא שדווקא בתרגיל הקורה שהפך אותה לאלופה אולימפית וזיכה אותה סוף סוף במדליית הזהב המיוחלת היא הייתה הכי קפואה שיש, לא היה לה מושג איך היא בכלל עברה אותו כי היא פשוט עשתה אותו מוכנית... עבר עליה יום קשה מנטלית והיא הייתה שבורה למדי מכך שציפו ממנה לזהב והיא לא סיפקה את הסחורה וכל המתח של התחרויות התפוגג בתחרות האחרונה והיא פשוט לא הייתה מרוכזת ולא הפסיקה ליפול מהקורה בחימום*. אף שהיא הייתה מותשת והתחרות כבר הייתה בעיצומה (היא הייתה שישית) עד הרגע האחרון צ'או גרם לה לעלות שוב ושוב עד שהיא תצליח לסיים את התרגיל פעם אחת בלי ליפול...
כשנכנסתי במיוחד ליוטיוב לצפות שוב בתרגיל שלה (שכבר ראיתי לא פעם בעבר), רק אז הבחנתי לראשונה כמה היא נראית "כבויה" כבר בהכנות לקראת התרגיל. היא לא ממש שם, מתעלמת מהקהל, לא מחייכת בכלל... וגם בתרגיל עצמו היא ביצעה את האלמנטים בביטחון וביציבות, אבל בלי אף חיוך או הבעה; פשוט ביצעה וזהו. וזה משהו שאני יכולה לראות עכשיו בדיעבד, אחרי שקראתי מה היא כתבה; בצפייה המקורית חשבתי שהיא פשוט מתוחה מאוד ומרוכזת. מסתבר שלא, להפך; מבחינתה היא לא באמת הייתה שם... אבל הגוף שלה ידע בדיוק מה לעשות.
* מי שעומד על במה יודע שזה דווקא סימן טוב; זו מוסכמה שחזרה גנרלית רעה מובילה להופעה טובה. לא יודעת למה, אבל גם מניסיוני האישי זה פשוט ככה... אם החזרה הגנרלית קטסטרופה, ההופעה תהיה טובה (זה לא דו כיווני; כדי שההופעה תהיה טובה לא חייבים חזרה גרועה). זה גם היה כך בטסט שלי. הייתי נוהגת טוב בשיעורי נהיגה ומפשלת בטסטים... ואז הגיע הטסט החמישי והשיעור שלפניו היה קטסטרופה. לא הצלחתי אפילו לבצע חניה פשוטה! הייתי ממש על הפנים, מאז שהתחלתי לנהוג לא היה לי שיעור כ"כ גרוע, המורה שלי לא הבין מה קרה לי וגם אני לא... ודווקא אז עברתי.
