אור על ההר
New member
עזרה בבקשה..
בעלי חולה סכרת נעורים מגיל שנתיים. אנחנו נשואים קרוב לשמונה שנים, ובניגוד למה שהוא טוען- הוא לא מאוזן. יש לו איי וואן סי פצצה- 5.6 - עניין שהוא מתגאה בו עד מאוד.
מה שאומר שהבחור לכאורה מאוזן נמוך. הבחור סובל מהתקפי היפו חוזרים. לאחרונה סבלתי מכמעט 3 בקרים רצוף של היפו. בפסח האחרון שגם אין לחם הבחור סבל מהיפו תוך כדי נסיעה, ברוך השם, עצר את האוטו ויצא לטייל, אבל לא ידע להגיד היכן הוא נמצא. מדובר על בחור צעיר-33, רזה מאוד, ספורטיבי, עם אגו בשמיים, שלא מוכן גם לשתף אחרים בבעיה. אני בספק אם בעבודה שלו יודעים. [אין לי ספק שכבר קרה לו טישטוש בעבודה מערכי סוכר נמוכים].
אני מרגישה שאני מתחילה לאבד את שפיות דעתי. יש לי ילדים קטנים בבית, אני עבדת במשרה מלאה לא פשוטה בכלל, וצריכה לעקוב אחריו בלילות. לאחר צרחות ומריבות, ולאחר שערבתי את כל המשפחה [אני בטוחה שהשכנים חושבים שאני המשוגעת, הוא נחמד וחייכן- וחוץ מהשכנים שחזו בו מתעלף פעמים, כולם משוכנעים שהכל 10] הבחור הסכים לשים חיישן. הוא דוחה את העניין כבר חודש. מחר לכאורה ישימו לי אם ירצה השם, ואם יתאים לו. האם חיישן יפתור את הבעיות? האם יהיה לי שקט? האם הילדים יפסיקו לפחד מאמא הצרחנית ומכך שאבא יכול למות [היום הגדול שלי שאל אם אבא ימות] ?
נמאס לי להסתיר בשבילו, נמאס לי להתבייש בבעיה שלו, נמאס לי לקום כל כמה שעות בלילה כדי לבדוק שהוא במצב תקין. וכן ברזומה שלנו מספר התעלפיות רציני- פעם אחת בליעת לשון וגלגול עיניים והכחלה, פעם אחת התעלפות בחנות בקניון [היה לבד הזמינו לו אמבולנס] המון פעמים פרכוסים מטורפים, מיליון פעם בערך איבוד צלילות בשל ערכים נמוכים.
כן, כשהתחתנתי איתו ידעתי שהוא חולה סכרת נעורים. לא ידעתי עד כמה הוא לא מאוזן. ויותר מזה- אני מרגישה שלא מזיז לו- מקסימום יהיה שם מישהו לתפוס אותו. אני מרגישה שהוא אנוכי. הוא פדנט על עצמו, מראהו, על בגדיו, ומספר שערותיו. הוא חושב שהוא יכול לנצח את המחלה- אך היא כנראה תהרוג את כולנו.
אני חולה ולא מרגישה טוב מהלחץ. אני מפחדת להשאיר אותו לבד עם הילדים כדי שלא יחטוף איזה התקף היפו איתם, והם קטנים מדי כדי לקרוא לעזרה.
אלוקים שבשמיים- איך אפשר לעזור לו?
בעלי חולה סכרת נעורים מגיל שנתיים. אנחנו נשואים קרוב לשמונה שנים, ובניגוד למה שהוא טוען- הוא לא מאוזן. יש לו איי וואן סי פצצה- 5.6 - עניין שהוא מתגאה בו עד מאוד.
מה שאומר שהבחור לכאורה מאוזן נמוך. הבחור סובל מהתקפי היפו חוזרים. לאחרונה סבלתי מכמעט 3 בקרים רצוף של היפו. בפסח האחרון שגם אין לחם הבחור סבל מהיפו תוך כדי נסיעה, ברוך השם, עצר את האוטו ויצא לטייל, אבל לא ידע להגיד היכן הוא נמצא. מדובר על בחור צעיר-33, רזה מאוד, ספורטיבי, עם אגו בשמיים, שלא מוכן גם לשתף אחרים בבעיה. אני בספק אם בעבודה שלו יודעים. [אין לי ספק שכבר קרה לו טישטוש בעבודה מערכי סוכר נמוכים].
אני מרגישה שאני מתחילה לאבד את שפיות דעתי. יש לי ילדים קטנים בבית, אני עבדת במשרה מלאה לא פשוטה בכלל, וצריכה לעקוב אחריו בלילות. לאחר צרחות ומריבות, ולאחר שערבתי את כל המשפחה [אני בטוחה שהשכנים חושבים שאני המשוגעת, הוא נחמד וחייכן- וחוץ מהשכנים שחזו בו מתעלף פעמים, כולם משוכנעים שהכל 10] הבחור הסכים לשים חיישן. הוא דוחה את העניין כבר חודש. מחר לכאורה ישימו לי אם ירצה השם, ואם יתאים לו. האם חיישן יפתור את הבעיות? האם יהיה לי שקט? האם הילדים יפסיקו לפחד מאמא הצרחנית ומכך שאבא יכול למות [היום הגדול שלי שאל אם אבא ימות] ?
נמאס לי להסתיר בשבילו, נמאס לי להתבייש בבעיה שלו, נמאס לי לקום כל כמה שעות בלילה כדי לבדוק שהוא במצב תקין. וכן ברזומה שלנו מספר התעלפיות רציני- פעם אחת בליעת לשון וגלגול עיניים והכחלה, פעם אחת התעלפות בחנות בקניון [היה לבד הזמינו לו אמבולנס] המון פעמים פרכוסים מטורפים, מיליון פעם בערך איבוד צלילות בשל ערכים נמוכים.
כן, כשהתחתנתי איתו ידעתי שהוא חולה סכרת נעורים. לא ידעתי עד כמה הוא לא מאוזן. ויותר מזה- אני מרגישה שלא מזיז לו- מקסימום יהיה שם מישהו לתפוס אותו. אני מרגישה שהוא אנוכי. הוא פדנט על עצמו, מראהו, על בגדיו, ומספר שערותיו. הוא חושב שהוא יכול לנצח את המחלה- אך היא כנראה תהרוג את כולנו.
אני חולה ולא מרגישה טוב מהלחץ. אני מפחדת להשאיר אותו לבד עם הילדים כדי שלא יחטוף איזה התקף היפו איתם, והם קטנים מדי כדי לקרוא לעזרה.
אלוקים שבשמיים- איך אפשר לעזור לו?
