הבדידות מייאשת
נראה שספגת היום עלבון מכאיב וצורב, ושמתחת לעלבון הזה עומדת תחושת בדידות ותלישות גדולה שלך. גם מעבר לעלבון הנקודתי, את מרגישה שנותרת לבד, סבלת מבגידותיהם של כל הסובבים אותך, וגם עכשיו, כאשר הגיע אדם שהרגשת שתוכלי להישען עליו, שתוכלי לרקום איתו חלומות ותוכניות על חיים משותפים – הוא נטש אותך במפתיע, בלי אפילו להסביר. ואת נשארת רק עם עצמך להאשים, רק עם תחושה נוספת של ריקנות ובדידות. ועוד אני שומעת שאת הבדידות שלך את מסתירה מתחת למסכה של צחוק ובדיחות, אולי מתוך פחד שאם יראו גם את העצב, הפחד והכאב שלך לא ירצו להיות בחברתך? נשמע שאת עושה לעצמך דה-לגיטימציה כל הזמן, מתנכרת לרגשות שלך ובכך אולי אפילו מבודדת אותך מעצמך... ואולי בגלל הבידוד הזה, והתשישות שהוא גוזר עלייך, את יכולה לחשוב על להתאבד. ורק הילדים שלך הם התזכורת לזה שאוהבים אותך וצריכים אותך ובכך הם החוט היחיד שקושר אותך לעולם כי את לא מספיקה לעצמך...
נואשת יקרה, חשבתי שאולי אולי הדרך לשבירת חומות הבדידות עוברת דרך שיחה כנה בה תקבלי את עצמך ויקבלו אותך... ולכן רציתי להזמין אותך למקום בו תוכלי לבטא את הכאב והבדידות בלי לחשוש מתגובות עיונות או ביקורתיות. אני מתנדבת בסה"ר – סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'ט אנונימי ואישי כל לילה בין תשע לחצות. מי שמפעיל אותו הם מתנדבים ומתנדבות ולא אנשי מקצוע. אם תבואי לשוחח איתנו נשתדל להקשיב ולהבין כמיטב יכולתנו ואולי להקל עלייך במעט.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם,
מתנדבת סה"ר