עזרה בזיהוי נשק

[guysoffer]

עזרה בזיהוי נשק

שלום חברים,

אבקש עזרה בזיהוי של הנשק הזה.. היה שייך לפלמחניק. החלק הבודד הוא לא מחסנית.. אני מהמר על רובה צלפים או מקלע.. מצד אחד ידית האחיזה הנוספת מצביעה על רובה צלפים, מצד שני כמות חורי האוורור מצביעה אולי על מקלע.. אבל עם כן זו חייבת להיות שרשרת כדורים - אין מחסנית. אשמח לכל הערה/הארה.

 

[נתן קלמן]

זה תת מקלע

 

[guysoffer]

תודה! יודע משהו על דגם/חברה ?

 

[נתן קלמן]

לא

 

[חן L1]

פריט סופר מעניין!

מצורפים סמלים פלמ"חים מאוסף הסמלים הדל שלי.
הסמל השמאלי ב2 התמונות בצורת מגן ובעיצוב האמן נפתלי בזם, להערכתי נדיר (אולי אף נדיר מאוד).

 

[חן L1]

וגיא אם אני זוכר נכון

אתה אספן מפות (או לפחות היית בעבר) אז במידה וכן, אשמח אם תחווה דעתך לגבי המפה המצורפת - האם ההנחות שלי סבירות לגביה מאחר והידע שלי מצומצם בנושא זה (יש לי רק עוד 2 מפות והן נרכשו בשל קשר ישיר לאוספים שונים שלי ולא בגלל היותם מפות).
המפה הזו משנת 1942 נמצאה בעיזבונו של חייל בריטי ששרת בארץ בתקופת המנדט. מאחר והמפה מאוירת בצורה נאיבית על גבי נייר פשוט ומאחר ואין זו, מן הסתם, מפה צבאית אינפורמטיבית קלאסית, סביר בעניי שמפות מעין אלו חולקו בין חברי היחידה של אותו החייל הבריטי בכדי לעזור להם להתמצא במקומות התיירותיים של העיר בכדי שיהיה להם היכן לבלות בשעות הפנאי. יתכן ויצירת המפה הייתה יוזמה מקומית של אותה היחידה או אותו הגדוד לחלק את המפה הזו לחיילים מאחר ולא הצלחתי למצוא מידע זמין אודותיה באינטרנט.
בתחתית המפה כתוב: "אויר ושוחזר ע"י יחידת הסקר...1942".
ומה שמושך במיוחד במפה הזו בעניי הוא ציון בתי הקולנוע בעיר מאחר ויש לי אוסף כרטיסים בנושא.
חג שמח לכולם,
חן.

 

[ז ק ו]

חן, האם אתה יכול להעלות סריקה או צילום

בהפרדה יותר גבוהה? זו מפה מענינת מאוד.

 

[חן L1]

כמובן זקו..

(התמונות הקודמות צולמו בשעת לילה מאוחרת בתוך הפלסטיק המגן ולכן יצאו כפי שיצאו).

התמונה הראשונה כללית.
תמונות 2-5 ארבעת חלקי המפה.

 

[ז ק ו]

תודה רבה

 

[אמנון אלבז]

מפה מעניינת

שמתי לב שסומנו בתי הקולנוע בירושלים, מלון קינג דיויד לא מסומן.

 

[חן L1]

צודק..נראה לי

שהמלך לא מסומן כמו מלונות אחרים (למעט מלון פאסט) כי לחיילים אין צורך במלונות ויש להם מגורים ע"ח הצבא.

החריג - מלון פאסט לעומת זאת כן מצויין כנראה מאחר והיתה נקודת ציון חשובה עבור החיילים או מקום מפגש עבורם (לפחות כך היה המלון עבור החיילים האוסטרליים בעיר).

 

[אספן 3]

שמות בתי הקולנוע שניתן לראות במפה הם:

רקס, אוריון, ציון, תל-אור, עדן ואדיסון. כידוע, נוספו אחר כך עוד כמה בתי קולנוע באזור מרכז העיר. כולם, למרבה הצער, נסגרו בינתיים. קולנוע סמדר, שנדמה לי שנקרא אז ריג'נט, נשאר מחוץ לתחומי המפה.
אני זוכר את סריקות כרטיסי הקולנוע בצירוף שמות הסרטים שהיו שייכים לחייל בריטי שהעלית כאן.
עוד משהו, תחנת האוטובוסים המרכזית, שכפי שניתן לראות במפה היתה אז במרכז העיר, נשארה באותו מקום גם לא מעט שנים אחרי תום המנדט.

 

[חן L1]

קולנוע ריג'נט

מופיע במפה דרומית לתחנת הרכבת בתמונה מס' 5 (ראה Regent Cin שם) ולמעשה הוא האובייקט הדרומי ביותר במפה.
לגבי הכרטיסים של החייל, אכן העלתי בעבר. יש לי גם כאלו שאינם של החייל.

2 דוגמאות שאינם מעזבונו של החייל ההוא מצורפות: כרטיסים לקולנוע עדן בתל אביב וקולנוע עדן בירושלים ובכוונה הצגתי את שניהם זה לצד זה בכדי להראות שהכרטיס מהסניף בת"א גדול בהרבה מזה בירושלים (ממש בהרבה).

ואם זה יעניין אותך אעלה עוד דוגמא בהמשך עם סיפור נחמד בצידה.

לגבי תחנת האוטובוסים - מעניין ולא ידעתי על כך (איני יליד ירושלים) ותודה על ההארה.

 

[אספן 3]

במבט נוסף גיליתי שקולנוע ריג'נט אכן מופיע במפה

אם כך המפה נתנה לחיילים הבריטיים מידע מלא על בתי הקולנוע שהיו בירושלים באותו זמן.
לא ידעתי שהיה קולנוע בשם עדן גם בתל אביב. מעניין אם שני בתי הקולנוע היו באותה בעלות או שהזהות בשמות היא מקרית.

אשמח אם תעלה עוד סריקה עם סיפור בצידה.

 

[ז ק ו]

אם מדברים על בתי קולנוע

בודאי תשמח להזכר בקולנוע ציון.

 

[אספן 3]

כן, בהחלט, ראיתי שם לא מעט סרטים

אני זוכר שבאחת הפעמים שהייתי שם נשמע פתאום רחש בקהל. הסתובבתי אחורה לראות מה קרה והסתבר שחבר הכנסת מנחם בגין (זה היה הרבה לפני המהפך) נכנס יחד עם עוד מישהו לצפות בסרט. אני לא זוכר איזה סרט זה היה.

 

[חן L1]

טוב, למעשה יש פה

2 סיפורים. הראשון, איך השגתי את הכרטיס והשני, ההיסטוריה החבויה בפריט עצמו (או יותר נכון בצרוף הכרטיס הנוסף כפי שיתבאר בהמשך).

הכרטיס הזה הופיע למכירה ע"י סוחר אוסטרלי (כידוע, היו פה מוצבים גם חיילים אוסטרלים בתקופת המנדט) באיביי שרכשתי ממנו פריט או 2 בעבר הרחוק, אך הוא לא הופיע ככרטיס מתקופת המנדט אלא ככרטיס קולנוע ממצריים (בעלות הברית שרתו פעמים רבות גם בפלסטין וגם במצריים). מה גם שהסוחר בקש לא מעט כסף עבורו. לא הייתה סיבה לחשוב שהכרטיס איננו ממצריים כי השפה על גביו הייתה בערבית ואנגלית בלבד.

ובכן, הכרטיס הזה "ישב" כאבן שאין לה הופכין בחנות שלו זמן רב מאוד. מאחר והיה לי כרטיס דומה (אך לא זהה) מאוספו של החייל הבריטי החלטתי לבדוק האם אכן הכרטיס ממצריים ונכנסתי לעמוד המכירה. ולאחר שהפכתי את התמונה היה ברור לי שהכרטיס מירושלים ולא מצריים כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת מספר 2. כמובן שהזדרזתי לקנות למרות המחיר המופקע יחסית ולמרות שהמצב לא מושלם מאחר ומניסיוני כרטיסי קולנוע מרקס אינם נפוצים כלל והגרסא הגדולה (זאת וגם השנייה שתוצג להלן) עוד יותר נדירה.
סיבה נוספת שהתלהבתי מהכרטיס הוא השנה – 1940 – שנה לאחר ההתקפה הראשונה של האצ"ל על המקום. ציטוט מויקיפדיה:

"ב-29 במאי 1939 נכנסה לקולנוע חוליה של שבעה פעילי הארגון, לאחר שרכשו כרטיסים לצפייה בסרט טרזן. במהלך ההקרנה הפעילו באולם מטען חבלה עם מנגנון השהיה שהוסלק בבטנת מעיל, והשליכו מטעני חבלה נוספים מן היציע, הרגו 5 אנשים ופצעו 18. לפי מקורות עיתונאים דאז ידוע על יהודי אחד שנהרג (אשר נבדר) בהתקפה הזאת, וגבר (יששכר שמעוני בן 25 מסנהדריה) ואשה (חנה דרעי) שנפצעו. לבית הקולנוע נגרם נזק של 20,000 לא"י. אנשי האצ"ל הצליחו לחמוק מן הקולנוע ללא פגע. מחשש לפיגוע נקם החליט המפקד הצבאי הבריטי של ירושלים, ריצ'רד אוקונור, על סגירת בתי הקולנוע, בתי הקפה ושאר אתרי הבילוי היהודיים בעיר."

((ולגבי קולנוע בשם עדן גם בתל אביב – גם אני לא ידעתי שהיה קולנוע עדן בתל אביב עד שלא רכשתי את הכרטיס. וכך גם איני יודע דבר על הבעלים וכדומה. אולי משהו אחר יודע..))

 

[חן L1]

והכרטיס השני

מטיפוס זה – דהיינו, הטיפוס שאני מכנה "הגדול" (כי יש כאמור טיפוסים קטנים ממנו) הוא של החייל הבריטי שהעליתי מכרטיסיו בעבר.

במקרה זה מיודענו החייל ראה את הסרט "ילדי היטלר", סרט תעמולתי אמריקאי שעסק בנוער ההיטלרי ובפנאטיות שלו. החייל מציין כי הלך עם הארי (מן הסתם חברו ליחידה) ובשלב כלשהו לאחר מכן הוא הוסיף באנגלית בעפרון גם ציון לסרט "לא רע".

מעניין לציין את ההבדלים שבין הגרסה המוקדמת בכרטיס הראשון משנת 1940 (שנתיים לאחר פתיחת הקולנוע) למאוחרת יותר משנת 1944 מבחינת השימוש בשפה. בראשון, שימוש בשפה האנגלית והערבית בלבד כי כנראה בהתחלה (1940) רוב באי הקולנוע היו ערבים ובריטים ומעט יהודים - מה שגרם למקום להוות מטרה לארגון האצ"ל - ובשני, בהמשך (בשנת 1944 וכנראה בתקופה שיוסי בנאי נהג להיכנס לקולנוע) נוספה השפה העברית לכרטיס.

 

[אספן 3]

שני סיפורים מעניינים

לגבי קולנוע סטודיו, היורש של קולנוע רקס, למיטב זכרוני ראיתי שם רק שני סרטים. אני עדיין זוכר היטב כמה שהאולם היה קטן ואת המראה שהסרט הוקרן עליה ומשם הועבר אל המסך.

 

[חן L1]

לגבי עדן תל-אביב

יש עריך בנושא כאן (אני מניח שכבר ראית) ועדיין לא ברור אם הבעלים של סניף ת"א וירושלים היו זהים.