עזרה בנושא כשירות לאימוץ חו"ל

[גילעד 63]

עזרה בנושא כשירות לאימוץ חו"ל

במסגרת עיון מעמיק בחוק האימוץ לצורך הכנת מסמך הנוגע לרפורמות בחוק זה נתקלתי בדברים לא ברורים כשהגעתי לכל משפחת סעיף 28 הנוגעת לכל הקשור להסדרת אימוצי חו"ל.
סעיף 28ח מפרט מה העמותה צריכה לבדוק בבואה לאשר את כשירות המאמצים לאימוץ חו"ל. מופיעים שם אלה:
(1) כשירותו והתאמתו של המבקש להיות הורה מאמץ;
(2) רקעו המשפחתי של המבקש ומצבו הרפואי בעבר ובהווה;
(3) סביבתו החברתית של המבקש;
(4) מידע שקיבלה מהמרשם הפלילי;
(5) הסיבות לבקשה לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי;
(6) יכולתו של המבקש להתחייב לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי;
(7) פרטים אודות הילד שברצונו של המבקש לאמץ;
(8) עניינים אחרים שיקבע שר העבודה והרווחה, לרבות הערכה נפשית של המבקש ומשפחתו.

הסעיף מציין מה בודקים אבל אין שום אזכור מה מהווה פרמטר לאישור או שלילה. איך בודקים כשירות והתאמה להיות הורה מאמץ? (שימו לב שכתוב הורה מאמץ ולא פשוט הורה נקודה). מה ז"א הרקע המשפחתי? איזה רקע משפחתי ישלול כשירות? איזו סביבה חברתית תשלול כשירות ואיך בכלל בודקים את זה? מה גודל המעגל החברתי שנבדק? איזה מגוון סיבות כבר יכול להיות לרצון לאמץ? (סעיף 5) אילו פרטים אודות הילד בודקת העמותה ואילו פרטים ימנעו אימוץ?

לידיעה, הבדיקות האלה להורים, גם אם מתבצעות באימוץ בארץ, אינן מעוגנות בחוק בכל הקשור לאימוץ בארץ? איך הייתם רוצים לראות את המצב העתידי? באיזה אופן להשוות את הפרמטרים לאימוץ בארץ ובחו"ל? החמרה על המקומיים או הקלה על המאמצים מחו"ל?

 

[דניאלהI11111]

תיאוריה ומציאות בשטח: היצע ביקוש ואינטרסים

אינני יודעת לענות על השאלות החשובות ששאלת.
אך אני יודעת שהמציאות בשטח קצת או הרבה שונה מהמסמך והתנאים שאתה מביא פה. גם בגלל סוגית ההיצע והביקוש (היצע דל בארץ וגדול יותר בחו"ל) וגם בגלל שבחו"ל מדובר בעסק כלכלי ולעמותות יש עניין לאשר הורים כדי שהעסקה תצא לפועל.

כמה עובדות מוזרות שראיתי בשטח בתוקף עבודתי:
בארץ לכאורה התנאים לאישור יותר מחמירים מאשר באימוץ חו"ל, פשוט כי אין מספיק תינוקות בריאים לאימוץ.
כבר ראיתי הורים שנפסלו באימוץ בארץ ואושרו באימוץ חו"ל. חלקם בהחלט התאים לדעתי לאימוץ בכל מקום, אחרים לא התאימו לא פה ולא פה ובכל זאת אושרו על ידי העמותות.
ראיתי גם הורים שנפסלו על ידי עמותה אחת (בצדק לדעתי) ונמצאו מתאימים על ידי עמותה אחרת. מי שמשלם את המחיר הנורא כיום הוא הילד שלהם שסובל מאד מהעדר הכישורים ההוריים שלהם.
ראיתי הורים שאושרו באימוץ חו"ל שממש לא התאימו להיות הורים בכלל והורים מאמצים בפרט (בגלל שלל האתגרים שאימוץ כזה מביא עימו לעיתים) ובאמת קרו דברים קשים בהורות שלהם אחר כך.
עוד עובדה עצובה: אנשים שנפסלו בארץ לאמץ ילד קטן ובריא אבל אושרו לאמץ בארץ ילד גדול יותר עם שלל בעיות התנהגויות ורגשיות.
בפועל הילד הזה אומלל מאד, בדיוק בגלל אותן סיבות שפסלו את האם הנדונה מאימוץ ילד קטן.
מקרה זה מעלה את השאלה האם ילד גדול עם בעיות יכול להסתדר עם אמא בעלת כישורי הורות פחות טובים ולא מתאימים מאשר תינוק קטן? בדיוק להפך לא?
ועוד ועוד..

בפועל גילעד אני חוששת שבסוף הכל קם ונופל על החלטה די סובייקטיבית של פסיכולוגית ו/או עובדת סוציאלית זו או אחרת העובדות עבור העמותה ומעוניינות לקדם את הליך האימוץ בחו"ל כי גם להן וגם לעמותה יש אינטרס כלכלי שהאימוץ יצא לפועל. ולדעתי, חרף המסמך שאתה מביא, אין כל כך תנאים "אובייקטיביים" מנוסחים מראש שהעמותות מרגישות שהן בבחינת יהרג ובל יעבור.

 

[גילעד 63]

או שאני לא זוכר או לא יודע

לאיזו עבודה את מתכוונת שבתוקפה ראית את הדברים האלה?
ד"א ה"מסמך" שאני מביא הוא לשון החוק.

 

[דניאלהI11111]

שולחת לך מסר

 

[אוהבת חופש מאוד]

זה

שהורים נפסלו , זה לא אומר שהם אינם מתאימים. לא יודעת לגבי חו"ל אבל עובד סוציאלי אחד בארץ, לדעתי, לא מוסמך להביע עמדה לגבי ההורים , כל פגישה נערכת כ 20 דקו והעניין מאוד סובייקטיבי. גם פסיכולוגים של האיבחון לא הכי מוסמכים, והעניין מאוד סובייקטיבי. מצאת חן בעיני עובדת סוציאלית, תקבלי הערכה טובה, לא מצאת חן- לא תקבלי. אני מכירה אישה בעלת השכלה גבוה, לא נרקומנית, לא מעשנת, ש 20 שנה עבדה עם הילדים שנשללה לאימוץ בארץ - סתם, כי כך החליטה עובדת סוציאלית, כנראה, מטעמי גזענות.
ככה שאם הורים נשללו ע"י גורם אחד, זה לא אומר שהם לא מתאימים לאימוץ. קשה לי להאמין שעוסית יכולה לקבוע את כישורי ההורות.

 

[גילעד 63]

אז מי לדעתך צריך להיות

הגורם המוסמך ואיך עדיף היה לקבוע את ההתאמה הזו?

 

[China8]

למיטב זכרוני

עברו כבר כמה שנים מאז שעברנו את התהליך וגם לא בארץ, אבל נראה לי שהתהליך די דומה ולכן אנסה לענות ממה שאני זוכרת:
כשירות והתאמה לדעתי נבדקים בעיקר על ידי העובד הסוציאלי. אנחנו עברנו למשל עברנו שלוש או ארבע פגישות עם עובדת סוציאלית שראיינה אותנו כזוג וכל אחד בנפרד, בנוסף לביקורי הבית שערכה. באותה הזדמנות נבדק גם הרקע המשפחתי, כלומר חלק ניכר מהשיחה שערכה אתנו ביחד ולחוד סבבה סביב המשפחה שלנו, ההורים, האחים והחברים. זו הייתה חפירה מרשימה, אני חייבת לציין.
היינו צריכים להציג חמישה מכתבי המלצה מחברים או קולגות שיפרטו מדוע הם חושבים שאנחנו מתאימים להיות הורים מאמצים.
בדו"ח הראשוני שמילאנו נדרשנו לפרט מהן הסיבות שהובילו אותנו לאימוץ. מגוון הסיבות הוא גדול אך נראה לי שהסיבה העיקרית היא לרוב הרצון להורות.
איך היינו רוצים לראות את המצב העתידי? עומד לי על קצה הלשון לומר שהייתי מאד רוצה שאימוץ יהיה יותר קל ונגיש. אני יודעת שזה יכול להיות פתח להרבה בעיות אולם מסכת הייסורים שעוברים בדרך אל האימוץ גם היא נראית לי לא ראויה.

 

[גילעד 63]

מסכת ייסורים בדרך לאימוץ

חלק ממה שעלה אצלי במהלך העיון המעמיק בחוק הוא שבעצם יסודו של חוק האימוץ הוא מציאת פתרון לילדים שמסיבות כאלה ואחרות זקוקים למשפחה ושטובת הילד היא זו שמנחה את כל ההחלטות שיתקבלו בהתאם לחוק זה. זה חוק ילדים מובהק.
שאיפה להפיכת תהליך האימוץ ליותר קל ונגיש מכוונת לפתרון של בעיה של הורים ששואפים להורות. החוק אינו מיועד להם. יכול להיות שצריך להיות חוק הנוגע בזכות להורות. לא יודע. אבל זה לא החוק הזה.
אני חושב להיפך. שבחוק הקיים יש פער בין הפרמטרים לקביעת מסוגלות הורית לאימוץ באימוץ חו"ל לאלה המונהגים באימוץ בארץ כשבעצם בשני המקרים מדובר באימוץ. לדעתי, צריך להיות סטנדרט אחד שנקבע על ידי גורם נטול אינטרס (כלכלי לפחות). כלומר, נראה לי שהתסריט צריך להיות שאותו גורם שבוחן מסוגלות הורית בארץ יהיה זה שיבחן מסוגלות הורית לאימוץ חו"ל ורק אחר כך יאשר לעמותה לספק את השירות שהיא מספקת לאותו הורה. הרי בסופו של דבר כל ההשלכות וההשפעות שיהיו על הילד, או הקשיים שייתקלו בהם יקרו בארץ ולא בחו"ל והמערכת המספקת שירותים/ליווי/טיפול להורים המאמצים תהיה המערכת המקומית.
נראה לי ברגש (ותקני אותי אם אני טועה לחלוטין) שהתחושה של מסכת ייסורים נעוצה גם במה שאותם הורים עוברים לפני שמגיעים למסלול האימוץ. קושי על קושי בשכבות מגיעים מתישהו לסף של קושי גדול מאד שמתואר כמסכת ייסורים. לא?

 

[זואילי]

לא אצלי...

מסכת הייסורים שלי היתה רק בתהליך האימוץ.
כל 6 השנים של הטיפולים וכל מה שבא בעקבותיהם היו כאין וכאפס מבחינתי.
נכון. עברתי המוןןןן לפני שהתחלתי בתהליך האימוץ אבל רגשית תקופה זו לא פגעה בי נפשית כמו במהלך תהליך האימוץ.

 

[גילעד 63]

במה זה בא לידי ביטוי אם בא לך לשתף

 

[Noga Lavie]

אולי אתה מדבר על ההליך הבלגי

יש לי הרבה השגות על הפרקטיקה, אבל בעקרון
1 מי שרוצה לאמץ, ילד אחד או יותר, באימוץ פנים ארצי או חוץ ארצי הורה יחיד או זוג, חייב לעבור קודם כל קורס פרה-אימוץ.
2 עם האישור שהוא סיים את הקורס בהצלחה הוא יכול לפנות לבית המשפט.
3 בית המשפט ממנה בדיקה פסיכולוגית-סוציאלית. בדיקה זו מתבצעת בכמה פגישות, בבית המבקש לאמץ ובמשרדים הרישמיים. חוות הדעת ניתנת ישירות לבית המשפט.
4 לאחר קבלת חוות דעת חיובית (יכול להיות שצריך יהיה לערער על חוות הדעת המקורית, יכול להיות שצריך יהיה פגישות המשך), בית המשפט מוציא פסק דין שהמבקש לאמץ ראשי לאמץ.
5 רק לאחר קבלת פסק דין זה אפשר להתחיל תהליך אימוץ בפועל.

 

[China8]

גם אני לא חושבת שהדברים קשורים

אתה צודק שהרבה הורים עוברים ייסורים בדרך אל ההורות, ייסורי גוף ונפש קשים מאד להכלה.
אבל דרך הייסורים שעוברים בדרך אל האימוץ, מהרגע שמחליטים על הדרך ועד שחובקים ילד היא קשה מאד. כשאני נזכרת בה זה גורם לי לתחושות מאד לא נעימות.
אני בהחלט מסכימה שהחוק הינו חוק ילדים מובהק וכנראה גם צריך וראוי שיהיה כזה. עם זאת, נדמה לי הרבה פעמים ש"דמם של ההורים המאמצים הפקר". הם צריכים להיות יותר קדושים מן הבתולה מריה, יותר בעלי אמצעים מן האדם הממוצע, בעלי השכלה, בקו הבריאות, מפשפשים בציציותיהם, מפשיטים אותם (תרתי משמע) ערום ועריה ועדיין יש אלו הטוענים שזה לא מספיק.

 

[גילעד 63]

אני חושב שבעניין הזה חוברים שני דברים

האחד הוא הצורך לסנן את המועמדים להורות מאמצת שעם זה אין לי ויכוח בכלל. הסינון צריך להיות קפדני ברור ומדויק בעיקר בגלל העובדה שבסופו כשמקבלים את האישור ואת הילד, מדובר בצעד בלתי הפיך המעניק להורים האלה את כל הזכויות, חובות וסמכויות הוריות על פי חוק. כמה בדיקות אנחנו עושים לגני ילדים/בתי ספר/בייביסיטרים ומטפלים כאשר אנחנו מפקידים בידיהם את הילדים שלנו? זה כאין וכאפס למול העברה של ילד שמכורח הנסיבות נמצא ברשות המדינה, באופן בלתי הפיך למשפחה חדשה.
מצד שני, צריך לעשות את התהליך באופן כזה שלא "הופך את דם המועמדים להפקר". יש דרך מכובדת לעשות גם תהליכים קפדניים.
אני חושב שבראש ובראשונה חשוב שיידעו להסביר למועמדים למה התהליך כל כך קפדני ומה הם עומדים לעבור ולהתייחס אליהם בכבוד הראוי מעצם היותם קודם כל בני אדם ושנית רובם מגיעים לנקודה הזו אחרי מסע לא פשוט. ההחלטה לאמץ היא לא החלטה פשוטה.
צריך השירות למען הילד למצוא את הדרך המשלבת כבוד ואמפטיה יחד עם הקפדה על סינון ראוי וקפדני לפי הצורך.
its all in the delivery

 

[יסמין@]

בנוגע

לדבריך "חשוב שיידעו להסביר למועמדים למה התהליך כל כך קפדני" - נראה לי שהדברים ברורים ומובנים מאליהם, כפי שכתבת: "הסינון צריך להיות קפדני ברור ומדויק בעיקר בגלל העובדה שבסופו כשמקבלים את האישור ואת הילד, מדובר בצעד בלתי הפיך המעניק להורים האלה את כל הזכויות, חובות וסמכויות הוריות על פי חוק". לדעתי, זה לא סוד או משהו לא ידוע שיש להסבירו. נראה לי שהסיבות לבדיקות ברורות.

ואגב, גם בנושא זה מדובר במשהו סובייקטיבי, בתפיסה ולא במציאות אובייקטיבית שנחווית באותה צורה ע"י כוווווולן/ם. לי היה ברור מאוד מדוע עורכים את כל הבדיקות האלה וזה היה נראה לי מאוד חיוני ונחוץ. ולכן לא חוויתי זאת כ"מסכת ייסורים". מה שגרם לי לייסורים קשים היה עצם הציפייה האיומה והנוראה עד שכל התהליכים הסתיימו. אוף! זה היה מאוד קשה לעבור עוד יום ועוד שבוע ועוד חודש ועוד אירוע משפחתי ועוד חג ועוד זמן ועוד ועוד, כשאני כאן ובתי שם. ברוך ה' שעברנו את זה כבר.

 

[גילעד 63]

אני שמח לשמוע

שלך היה ברור ומובן מאליו למה התהליך הוא כפי שהוא. כנראה שלא כולם חושבים או מרגישים כמוך והיו רוצים שהתהליך יהיה יותר קל ומהיר.
לגבי התחושות בציפייה אני רק יכול לדמיין איך זה מרגיש ונגד זה אין הרבה מה לעשות, לפחות לא מבחינת אלה האמונים על התהליך.

 

[יסמין@]

בוודאי שאלו

שאמונים על התהליך - כלומר העמותה, לא יכולים לעשות הרבה. הרי רוב רובם של העיכובים מתרחשים בשל אנשים ובעלי תפקיד בחו"ל, שרובם עלומים. ונוסף על כל העיכובים הרבים, יש גם עיכובים בשל סיבות כגון: חגים שונים, אירועים שונים וכו'. או שלג כבד שמשבית את רוב המדינה שם ועוד ועוד. העמותה הישראלית לא יכולה לשלוט על מה שמתרחש שם. וגם בארץ, היא לא תמיד יכולה לשלוט על הכל. הרי סך הכל האינטרס של העמותה הישראלית שכל התהליכים יסתיימו במהירות ובהצלחה כדי שיוכלו לטפל באנשים נוספים.
דוגמה לתהליכים שהעמותה לא יכולה לשלוט עליהם: הזמן (לפעמים הרב) שלוקח לקבל אישורים שונים וכו'. למשל, לוקח לא מעט זמן עד שמגיעה תעודת יושר מהמשטרה. העמותה הרי לא יכולה להאיץ במשטרה ולדרוש ממנה לשלוח את התעודה מהר יותר. סתם דוגמה למשהו שלא לוקח המווון זמן יחסית (במקרה שלי לקח כחודש עד שהמשטרה שלחה את התעודה), אבל תחשוב על עוד ועוד ועוד מוסד שצריך לשלוח תעודה או אישור, על עוד ועוד ועוד פרוצדורה מינהלית ואדמיניסטרטיבית כזו או אחרת. וחודש מצטרף לחודש ו... אפשר להשתגע. אבל נראה לי שברוב המקרים זו לא אשמת אף אחד. לא נראה לי שמעכבים בכוונה. פשוט, זה מאוד איטי. וכל אותו זמן, תחשוב על התינוק/ת או על הילד/ה שנשאר/ת בבית הילדים עוד יום ועוד שבוע ועוד חודש ועוד ועוד ועוד ואפילו לא יודע/ת שיהיה לכל זה סוף. אז זה תהליך מאוד מתיש מבחינה רגשית ונפשית. אבל התוצאה שווה את זה ובגדול

 

[יסמין@]

נאמר כך

לי באופן אישי ממש ממש ממש לא הפריעה עצם הדרישה להביא לדוגמה תעודת יושר מהמשטרה. הבנתי את החשיבות ואת המשמעות של דרישה זו. מה שהפריע לי מאוד היה משך הזמן עד קבלת התעודה (ושוב, אני מניחה שזה לא נבע מרשעות של מישהו/י במשטרה, אלא מעומס העבודה או שככה זה כשמבקשים תעודה מגוף כלשהו). וזו כמובן דוגמה מייצגת, שמשקפת כמובן את חווייתי הסובייקטיבית. זה לא אומר שאחרים/ות חוו זאת כך.

 

[יסמין@]

ממה שזכור לי

א. חלק מהנושאים נידונים בפגישות עם פסיכולוג/ית, כולל מבחנים שונים שיש לעבור, ובסוף יש דוח הניתן לעמותה ובו הערכה על ההתאמה וכו'
ב. חלק מהנושאים נידון בפגישות עם עובד/ת סוציאלי/ת, כולל ביקורי בית
ג. המצב הבריאותי נבדק ע"י רופא/ה
בסיום כל המבדקים האלה מוגשים דוחות שונים לעמותה ע"י בעלי/ות המקצוע השונים.

ד. תעודת יושר מקבלים מהמשטרה
ה. לגבי המצב הכלכלי - צריך לדווח על המצב הכספי, המצב התעסוקתי, להוכיח שיש דירה - כלומר להביא מסמכים ממקורות שונים (כגון הבנק, תלוש משכורת וכו')

 

[יסמין@]

לי זה

נראה מאוווד חשוב. מאוד מאוד חשוב. הרי מה שחשוב הוא להגן ככל האפשר על הילדים/ות שכבר עברו לא מעט...

 

[אוהבת חופש מאוד]

אכן חשוב

רק לא ברור על סמך מה עובדת סוציאלית מחליטה מי מתאים ומי לא ב 4 פגישות בעלות 20 דקות.