nana the first
New member
עזרה ( מתנצלת - יצא לי ארוך)
קיבלתי התקף חרדה לפני שבוע, שבעקבותיו הגעתי למיון. קיבלתי כדור הרגעה במקום ושיחררו אותי הביתה. פסיכיאטר נתן לי קסנאגיס (הבנתי שזה כמו קסאנקס) למקרה שיחזור ההתקף. מאז יש לי התקפי חרדה עצומים (פחות פיזיים, יותר ריגשיים). ניסיתי להיאבק בהם שבוע (הקשה בחיי) ולפני כמה ימים נשברתי והתחלתי לקחת את הכדורים. התחלתי ללכת היום לטיפול פסיכולוגי מיוחד לחרדות והמטפלת (מרושם ראשוני) נראית מדהימה. אני לא מעוניינת לקחת באופן קבוע את הקסנאגיס כשאני קמה בבוקר ומרגישה טוב. הבנתי שלאורך זמן הוא ממכר. חוץ מזה, המטפלת רוצה שאני אצליח להתגבר ולצאת מזה בכוחות עצמי. כשזה קורה אני פשוט מרגישה שאני הולכת לאבד את שפיותי, שבא לי לצרוח ולשאשפז את עצמי במוסד הקרוב. כשאני בסדר, אני אפילו לא מצליחה לזכור מה היה כ"כ גרוע. היא ביקשה ממני לשבת מול שעון, תוך כדי הבנה שמדובר בכמות גדולה של אדרנלין שמשתחרר ואמור להספג שוב תוך 15 דקות לכל היותר. היא אמרה לי שפעם ראשונה זאת תהיה משימה בלתי אפשרית, אבל עם הזמן היא תיתן לי עוד כלים כדי שאני אצליח "לתכנת" את המוח שלי מחדש להבין שאני לא באמת תחת סכנה אמיתית, אבל הטילה ספק ביכולתי לעשות את זה כבר עכשיו, על הפעם הראשונה. היא מתעקשת שאני צריכה ללכת מחר לעבודה (על חצי כדור) כדי לא לפתח אגרופוביה. כדי "ללמד" את המוח שלי לאט-לאט שאני לא באמת בסכנה, כדי שיפסיק להגיב בצורה כזאת. אתם חייבים להסביר לי - מה עושים כשזה מתחיל? יש לכם איזה רשימת עשה/אל תעשה כשההתקף מתחיל?
קיבלתי התקף חרדה לפני שבוע, שבעקבותיו הגעתי למיון. קיבלתי כדור הרגעה במקום ושיחררו אותי הביתה. פסיכיאטר נתן לי קסנאגיס (הבנתי שזה כמו קסאנקס) למקרה שיחזור ההתקף. מאז יש לי התקפי חרדה עצומים (פחות פיזיים, יותר ריגשיים). ניסיתי להיאבק בהם שבוע (הקשה בחיי) ולפני כמה ימים נשברתי והתחלתי לקחת את הכדורים. התחלתי ללכת היום לטיפול פסיכולוגי מיוחד לחרדות והמטפלת (מרושם ראשוני) נראית מדהימה. אני לא מעוניינת לקחת באופן קבוע את הקסנאגיס כשאני קמה בבוקר ומרגישה טוב. הבנתי שלאורך זמן הוא ממכר. חוץ מזה, המטפלת רוצה שאני אצליח להתגבר ולצאת מזה בכוחות עצמי. כשזה קורה אני פשוט מרגישה שאני הולכת לאבד את שפיותי, שבא לי לצרוח ולשאשפז את עצמי במוסד הקרוב. כשאני בסדר, אני אפילו לא מצליחה לזכור מה היה כ"כ גרוע. היא ביקשה ממני לשבת מול שעון, תוך כדי הבנה שמדובר בכמות גדולה של אדרנלין שמשתחרר ואמור להספג שוב תוך 15 דקות לכל היותר. היא אמרה לי שפעם ראשונה זאת תהיה משימה בלתי אפשרית, אבל עם הזמן היא תיתן לי עוד כלים כדי שאני אצליח "לתכנת" את המוח שלי מחדש להבין שאני לא באמת תחת סכנה אמיתית, אבל הטילה ספק ביכולתי לעשות את זה כבר עכשיו, על הפעם הראשונה. היא מתעקשת שאני צריכה ללכת מחר לעבודה (על חצי כדור) כדי לא לפתח אגרופוביה. כדי "ללמד" את המוח שלי לאט-לאט שאני לא באמת בסכנה, כדי שיפסיק להגיב בצורה כזאת. אתם חייבים להסביר לי - מה עושים כשזה מתחיל? יש לכם איזה רשימת עשה/אל תעשה כשההתקף מתחיל?
דנה