עזרה.....ענקית.

[B L I M P]

כמה דברים

ראשית, יש צדק בדבריהם - הרבה בנות בגיל שלך מתנסות גם בקשרים עם המין השני. חלק מחליטות שזה בשבילן, רובן לא. בתופת התיכון שלי אני יכולה להגיד לך שהדילמה הזאת עברה בראשן של לא מעט בנות. מכולן, רק אחת עדיין לסבית. שנית, אני מסכימה איתך. רק אם תתנסי במאה אחוז את תוכלי לדעת מי את באמת, ולחיות את החיים שלך כשאת שלמה עם עצמך. שלישית, עשית טעות כספרת להורים.עד שאת לא בטוחה במאה אחוז, ויודעת בוודאות של בנאדם בוגר, חבל לפתוח את עצמך לפגיעה - יש עדיין לא מעט שנאה, ובמקרה של הורים חרדות, במצבים כאלו - מבחינתם אם את תהיי לסבית לא תוכלי להביא ילדים, לא תזכי באותה פנטזיה שהם רצו בשבילך - בעל, 2.4 ילדים ובית בפרברים. זה לא שהם לא רוצים שתהיי מאושרת, הם פשוט מתקשים לקבל שאת תוכלי להיות מאושרת גם ככה. הם מפחדים שתפגעי וחושבים שהם מגינים עליך. לסיכום, לדעתי, אין לך ברירה אלא לבחור לשקר להורים שלך - אחרת לא תדעי מי שאת, או שתגלי בגיל מאוחר מדי. זה אולי לא נעים ומפחיד, אבל לדעתי זו הדרך היחידה שלך לחיות את החיים שלך. ועצה שלי - אל תתקבעי על לעשות להם דווקא, ותגידי שהנה כשאני אגיע לגיל 18 אני אהיה לסבית. תתנסי עכשיו, גם עם גברים וגם עם נשים, ותחליטי מה באמת בשבילך. אחרי שתחליטי באמת. באמת באמת. וכבר תהיי ילדה גדולה שאחראית למעשיך במאה אחוז, אז כבר תשתפי את המשפחה שלך. אני מבטיחה לך שאם תראי להם שאת באמת מאושרת מהבחירה, ואין דרך שתשני את דעתך, הם יהיו שם בשבילך (גם אם זה עשוי לקחת מעט זמן).

 

[פנה קוטה]

ברור שלהורים זה הלם לא קטן

מטבענו אנו רוצים עבור ילדינו את החיים ה"נורמליים" כפי שמוגדר ע"י רוב האוכלוסיה. אישה+בעל+ילדיםוכו'. וכמובן שקשה להורים לחשוב שלא יהיו לך את החיים שהם חלמו עבורך. אבל, אלה החיים שלך, הדרך שלך והבחירה שלך וכמה שזה קשה, אולי יגיע הזמן שבו הם יקבלו את אורך חייך בצורה יותר מכובדת. מה שכן, אני תומכת בדבריהם של אלה שכתבו לפני, להעזר באיש מקצוע על מנת לברר סופית לאן נוטה ליבך וגם אולי להמתין קצת ולהיות בטוחה בעצמך. בגיל הזה עדיין עוברים כל מיני תהפוכות, אבל, אם בסופו של דבר זו תהיה החלטתך ובחירתך עלייך ללכת עם נטיות ליבך ולא לשקר, לא לסביבה, לא להורים ובטח לא לעצמך. דרך לא קלה אבל לא בלתי אפשרית. בהצלחה.

 

[phoenixtear]

למקרה שאינך מכירה:

http://www.igy.co.il/content/index.html ודבר שני: עצוב לשמוע שעל צעד של כנות ואהבה מצידך את מקבלת מהוריך קושי ובלבול. המסר שהם מעבירים, שאת עושה דבר שאינו בסדר ואינו מקובל, הוא לא נכון. אני מתארת לעצמי שהם רוצים להגן עליך, שהם רוצים בטובתך... ושיוצאים להם צלילים צורמים ולא מכוונים. העיפי מבט באתר של איגי- אני יודעת שיש להם לינק לבית דרור, לקו יעוץ לנוער וכו', שם תוכלי למצוא סיוע שממוקד למצב שאת מתמודדת איתו (וחוץ מזה תוכלי גם לפגוש אנשים מעניינים אם תרצי). שיהיה לך בהצלחה!! אל תוותרי על מי שאת.

 

[resni4ka]

שלום לך ילדה...

אני חושבת שהורייך הם אלה שאיבדו אותך,בסופו של דבר... עבור רבים המשפחה היא עמוד האש,את האמנת שהם יתמכו כי לזה היית רגילה מהעבר...אבל הם איכזבו. אנשים שמהם ציפית לשיא ההבנה-פשוט לא היו שם. שלא תעיזי לחשוב שאת לא בסדר כי זה ממש לא ככה. את כבר בנאדם מספיק בוגר כדי להבין מה הולך בראש ובלב שלך...עצוב לי שהורייך לא העריכו את הכנות שלך...זה ממש לא מגיע לך... כמו שרבים פה אמרו,יש אנשים שרק בגיל 30 יוצים מהארון.חלקם אולי פספסו את אהבת חייהם....והכל בגלל הסביבה ...בגלל אנשים שחשבו שהם רוצים את טובתם.... אל תתני לזה לקרות לך. רק את יודעת מה הכי טוב בשבילך. ההורים יתמודדו בסוף... הם יבינו. מאחלת לך המווווון אהבה.

 

[Nimrodster]

שלומות.

ראשית, מזל טוב- הגעת לראשי. שנית, וחשוב יותר: כתיבתך נהדרת ומרגשת, נהניתי מאד לקרוא, מבחינת איכות הכתיבה, ובהחלט ריגשת אותי. ושלישית, עמדתי הצנועה: באופן אישי כשקראתי שסיפרת להם שאת "נמשכת גם לבנות" חשבתי לעצמי "נו שווין, אין כאן בעיה גדולה, זה לא כאילו לא יהיו להם נכדים...". להיות דו-מינית נשמע לי ממש לא נורא. אבל אז חשבתי על זה עוד קצת, וניסיתי בכל זאת לגבש לעצמי את העמדה של הורייך: קודם כל, בכל מדור ייעוץ לנוער כשמעלים אמירה כמו: "אני נמשכת גם לבנות" היועצים אומרים שזה נורמלי, הורמונלי, חלק מגיל ההתבגרות ושבסופו של דבר תצטרכי לגבש את זהותך המינית. האם יכול להיות שמיהרת קצת לגבש עמדה? האם יכול להיות שאותה בחורה שיצאת איתה, שאין לי מושג האם יש הפרש גילים ביניכם, "גררה" אותך למסקנה הזו טיפה מהר מדי? גם אם לא, מבחינתם את "רק" בת 16, גם אם מבחינתך זה נראה גיל משמעותי ובוגר, מבחינתם את עדיין צעירה מדי מכדי לקבל החלטה כזו. ומבחינת החוק נראה לי שהם צודקים- עד גיל 18 הם יכולים, גם אם לא להגיד לך "אל תמשכי לבנות", הם יכולים לומר לך לא לצאת עם בנות. זו זכותם כהורים. ואולי איפשהו יש להם תקווה שזה "יעבור". לתחוןשתי הם טועים, כי הפרי האסור תמיד מתוק יותר. מוטב היה אם היו מרשים לך להתנסות, לצורך העניין, אבל מבקשים שכרגע לא יהיה להם קשר עם זה. בכל זאת, אני מניח שזה מרגיש לא נוח להורים כשילדתם הקטנה מביאה בחורה לדייט. ושימי לב שזה מה שאת- ילדתם הקטנה. הקטינה. וכאן אנחנו מגיעים לנושא נוסף, שקשור לדור של ההורים שלך. אף שאני צעיר, נראה לי שבמשך הרבה שנים דו מיניות נקשרה עם פריצות מינית. כי יש כאן באמת "הנאה מכל העולמות", ואולי זה מה שמפריע להם. פחות המשיכה שלך כמו החשש שלהם מהתאוותנות שמתקשרת אסוציאטיבית לדו-מיניות. וכאן אנחנו שוב חוזרים להיותך צעירה- אפילו שרוב בני השש עשרה בימינו פעיחלים מינית, נראה לי שההורים מסוגלים לקבל את זה אם מדובר בכמות מצומצמת. לא נראה לי שאף הורה היה שמח לגלות שבת השש עשרה שלו היא המזרון השכבתי. ואולי מזה הם חוששים. באופן אישי התגובה שלהם נראית לי היסטרית ומוגזמת ודי לא בוגרת. צר לי על זה שלא מצאת מישהו בתוך המשפחה שיתמוך בך. יחד עם זאת, בסופו של דבר הם ההורים שלך, והם המשפחה שלך, והם אוהבים אותך. אולי אם תושיבי אותם לשיחה ותספרי להם איך היחס הזה גורם לך להרגיש, תוך התעלמות מהמשיכה שלך לבנות- כלומר- שמוקד השיחה יהיה היחס שלהם והקשר ביניכם ולא הגורם ש"התחיל" את כל זה, כי הוא באמת לא רלוונטי. מה שחשוב הוא איך אתם ממשיכים לחיות ביחד במידת אושר סבירה.

 

[the112]

או, עלית פה על הקאצ'...

-ומבחינת החוק נראה לי שהם צודקים- עד גיל 18 הם יכולים, גם אם לא להגיד לך "אל תמשכי לבנות", הם יכולים לומר לך לא לצאת עם בנות. זו זכותם כהורים. ואולי איפשהו יש להם תקווה שזה "יעבור". - הם מונעים ממני לעשות את זה. ממש בפשטות, הם מאיימים שאאבד אותם אם יגלו שיצאתי עם בנות. שעשיתי את מה שהם כל כך לא רוצים שאני אעשה. הם פשוט אוסרים עליי להתקרב לנושא הזה עד שאני אוכל להחליט לעצמי. לפי הדברים שלהם, גם אסור לי לפגוש אנשים כאלה, להתקרב אליהם, אסור לי לשתף אנשים בנושא הזה, הכל יכול להסיט אותי. אם הם היו יודעים שהחברים הטובים ביותר שלי הם גייז, הם בכלל היו אוסרים עליי לצאת מהבית.... ואני בטוחה שהכל בא מדאגה אליי..אני מכירה אותם מספיק זמן. אם הם לא היו ההורים הכי מדהימים בעולם לא הייתי חושבת לפתוח את הלב שלי בצורה כזאת בפניהם. ועשיתי את זה, והתגובה שקיבלתי כשציפיתי למשהו אחר לגמרי הרסה אותי. וזה משגע, החשדנות שלהם רודפת אותי. בתור בת 16 אני יוצאת המון, וכל פעם שאני יוצאת אני חווה את הפחד שלהם ואת הרידוף הזה. גם כשאני באמת עושה את מה שהם לא רוצים שאעשה, וגם כשאני לא. גם כשאני סתם מדברת בטלפון, כשהחדר סגור, כשסתם חברה באה אליי או שסתם אני מקבלת אסמס ומחייכת מולם, תמיד, תמיד אני מרגישה אותם מחכים לי בפינה, שואלים וחושדים, וכל פעם אני שומעת מחדש את ה.."את בטוחה שאת לא משקרת?" להרגיש כאילו אני כל הזמן עושה משהו לא בסדר, כאילו פשעתי.. זה פשוט מצב בלתי נסבל כבר.

 

[סהר ס]

הגבתי לך בפורום האחר.../images/Emo24.gif

 

[אוהב להיות שלך]

עזרה ענקית..שיהיה

תקשיבי חמודה גם לי יש ילדה בת 15 שהודיעה לי שהיא נמשכת לבנות ואפילו התנסתה בנשיקה..לא ביג דיל . ההורים שלך צריכים לתת לך כוח ומרחב להבין את עצמך,אני מתבייש במשפחה שלך. ולגעתי תמשיכי עם החברה שלך.כל עוד זה נימשך תהני מזה , בהצלחהההההה \\\\\ מחזיק לך אצבעות\\\\\\\\

 

[dify]

תשובה פרקטית

קודם כל המליצו לך על איגי- אירגון הנוער הגאה. גם אם את לא לסבית ועוד שנתיים תרגישי שאת נמשכת רק לבנים, תוכלי לקבל שם תמיכה והדרכה לגבי התנהלות עם ההורים, הם מנוסים, אחרי הכל מדובר בדיוק בנוער במצבך. כמו כן קיים ארגון שנועד לתת תמיכה להורים.ארגון תהילה. כי כן, לא קל להורים להבין ולקבל. כל האנשים בעמותה הם הורים שעברו תהליך דומה להוריך, אנשים שיום אחד בנם/ביתם באו וסיפרו להם על נטייתם המינית, וההורים עברו תהליך והיום הם רוצים לתמוך גם בילדים וגם בהורים אחרים שנמצאים במצב דומה. הם יכולים יותר טוב מהרבה אחרים להבין מה הוריך מרגישים ולנסות לגשר בינכם. את יכולה לפנות ורק לדבר איתם, לקבל הקשבה, תמיכה, טיפים. ועכשיו כמה מילים אישיות מבחורה שהיתה פעם במקום דומה לשלך. כשאני חשבתי לצאת מהארון, ציפיתי שהורי יבינו בקלות, הם היו צעירים ומבינים ולא ציפיתי שזה ישנה להם. זה שינה, התברר שהם הרבה יותר שמרנים ממה שתיארתי לעצמי. כשכל כך נדהמתי מתגובתם, היה לי חבר טוב שאמר לי אז- למה את מתפלאית? לך לא לקח זמן לעכל את זה שאת שונה? גם להם יקח זמן להבין. הוא צדק. זה לא יעזור לך כרגע. אבל תדעי שמה שעשית זה לטובתך. זה לא יקרה בין יום, אבל עוד שנה, שנתיים, חמש שנים הם יחיו איתך כמו שאת, כי הם כבר ידעו שזה שם, לא תצטרכי להתחיל את תהליך היציאה מהארון בגיל 25 אלא בגיל 25 כבר תוכלי להיות את. לא תצטרכי לחיות בשקר עד גיל 25. תוכלי לשים על השולחן את המציאות שלך וזהו. שני הצדדים- גם את וגם הם, תתרגלו עם הזמן לקבל את זה. ככל שתתבגרי הם יבינו שיש להם פחות שליטה עליך. כרגע, כשאת לא בת 18, הם מנסים להפעיל את הכלי החזק ביותר שלהם- העובדה שאת קטינה, אבל ככל שיעבור הזמן ואת תהפכי לבוגרת מבחינה חוקית, ואח"כ בוגרת מבחינת עצמאות ועצמאות כלכלית בפרט, ככה הם ילמדו לכבד את רגשותיך ורצונותיך כי הם לא יוכלו לשלוט יותר בסיטואציה. רק אם תהיי נאמנה לעצמך (כלומר תבררי עם עצמך מה את באמת רוצה, וכן, יתכן שעוד עשר שנים תשתני את תחושתך, זה קורה בשני הכיוונים) ורק אם תהיי כנה איתם ולא תתני להם לחיות בהכחשה, התהליך יתגבש ויהיה אמיתי יותר ויותר- איתם ועם עצמך. ועם זאת, בכנות, עד גיל 18, אני בעד לשמור על פרופיל נמוך- לא לשקר ולהביא בחורים ולהציג אותם בתור ה"חבר שלי" אבל גם לא לנפנף בבחורה ולהציג אותה בתור ה"חברה שלי". יכולה להגיד לך שזה משתנה. היום יש לי יחסים מצויינים גם עם הורי וגם עם אחי. אני חיה בזוגיות לסבית ומקבלים אותנו גם אצל הורי וגם אצל הוריה (היא יותר צעירה ממני, ואצל הוריה זה היה יותר קשה, ועם זאת, היום גם הם מקבלים אותנו בחום) זה לא קל, אבל זה כן תהליך שמשתפר כל הזמן, גם אם השיפור מאד איטי. בסופו של דבר אני חיה את החיים שרציתי וגם חיה עם המשפחה שלי שהבינה שנשארתי אותה בת אדם, רק עם בת זוג ולא בן זוג. כן, הם מתרגלים בסוף. מאחלת לך כל טוב, ויודעת שזה לא קל ושלהבטיח שיהיה טוב לא עוזר לך פה ועכשיו. אבל אין פתרונות פלא שחזירו הכל לאחור, כמו שאין פתרון פלא שיגרום לך להימשך למין השני. כתב לך פה מישהו- להורים תמיד יש פנטזיה לגבי הילדים שלהם, לפעמים בני הזוג שהם בוחרים לא מוצאים חן בעיניהם, לפעמים המקצוע, החזרה בתשובה, ההחלטה לעבור לגור בחו"ל, ו... לפעמים הנטיה המינית. אנחנו לא יכולים לרצות את הורינו לעד. וזה חלק מגיל ההתבגרות- גם הם וגם אנחנו מבינים את זה לאט לאט. מאחלת לך שיהיה לך רק טוב ושתעשי מה שעושה לך טוב ושההורים יבינו שמה שחשוב באמת זה שטוב לך. זה יקח זמן, אבל פעם זה יקרה. דיפי.

 

[hineta]

../images/Emo24.gif

אני חושבת שקשה להישאר הומופוב לאורך זמן כשמגלים שמישהי שאוהבים, כמו הבת, אוהבת נשים. אני מאמינה שהמשפחה שלך עוברת תהליך של שינוי, גם אם קשה לך לראות את זה עכשיו. באיזשהו שלב הם כבר לא יוכלו להתכחש לזה שאת לסבית, ויתחילו להתמודד עם זה. זה יכול לקחת זמן, אבל זה יקרה. "את עוד לא יודעת מה את רוצה" זה סתם חלק מההכחשה שלהם. בקשר לזה ש"ההתנסות הזאת עם בנות יכולה להסיט אותך, ולכן אסור לך בכלל לחוות את זה" - להיפך: ההתנסות הזאת תיתן לך מושג יותר ברור למה את נמשכת, וכנראה מזה הם חוששים. הם מקווים שזה "יעבור לך" ושהתנסות רק תאמת את הרגשות שלך אל נשים. "אם אני אתעקש בגיל 18 שככה אני אז לא תהיה להם ברירה אלא לקבל אותי, אבל כרגע כל עוד הם יכולים למנוע את זה ממני, זה פשוט לא הולך לקרות..." - תבהירי להם שאם הם יקבלו אותך עם כל נטיה מינית שלא תהיה לך, זה לא יהפוך אותך ללסבית...האישור שהם יתנו לך או לא יתנו לך לא ישנה את הנטיה שלך, אלא רק יקל עליך להבין מה הנטיה שלך באמת, כשאת יודעת שיקבלו כל נטיה. מה שהמשפחה שלך עוברת לא בגללך ולא באשמתך! הם עוברים שינוי והרחבת האופקים שלהם, האמונות הבסיסיות שלהם בקשר למה נכון ולגיטימי ומה לא, כל זה מתערער, זה לא תהליך קל, אבל זה בהחלט תהליך חשוב ומפתח בשבילם כמו שזה חשוב ומפתח בשבילך! את הולכת ללמד אותם מה זה לקבל ולאהוב בן אדם ללא תנאי, את הולכת ללמד אותם שכל מה שעושה לך טוב ולא פוגע באחרים הוא לגיטימי, תלמדי אותם שאת והם אנשים שונים ונפרדים עם בחירות שונות ונפרדות, ושכל בחירה היא בסדר, לקבל שונות, תלמדי אותם להתמודד עם הלא צפוי ולא מוכר. את זה הם ילמדו כשיקבלו את הנטיה שלך, והם ילמדו לקבל שונות בעצמם ובאחרים בצורה יותר מלאה אחרי שהם יקבלו אותך. את לא רואה כרגע את קצה התהליך של כולכם, את רואה את המשביר שהוא ההתחלה של השינוי, אבל את יכולה להאמין לי שיש צמיחה מתוך המשבר הזה. אל תהרסי את החיים שלך בתקווה שהם יראו מה הם עשו לך ויתחרטו על זה או יתקנו את עצמם. זה לא יילך. כל מה שתשיגי מזה זה רק רגשות טינה וכעס כלפיהם, בזמן שהם יחשבו שהכל בסדר ויראו רק את מה שהם רוצים לראות. תראי להם כמה קשר עם בנות עושה לך טוב, ולא כמה זיוף והסתרה עושה לך רע. תנסי להבין איתם את המניעים שלהם (מעבר לכל הכעס שלך עליהם), למה האפשרות שתהיי עם בנות נראית להם כזאת גרועה. האם זה בגלל שהם קיוו לנכדים? אם כן את יכולה להסביר להם שאפשר לאמץ. האם זה בגלל שזה לא טבעי? תדברי איתם על זה שיש חד-מיניות גם בטבע. יש טיעונים לכל מה שהם יעלו. יכול להיות שייקח זמן עד שהטיעונים האלה באמת יחלחלו, הם יוכלו להשתכנע כשהם יהיו מוכנים לכך. תני להם חומר למחשבה בינתיים, זה יחלחל בסופו של דבר.

 

[the112]

תודה

אני קוראת את מה שאתם כותבים ואני רק חושבת לעצמי שהלוואי ויכלתי לתת להם לקרוא את כל זה ושאולי יצליחו לצאת קצת מהאטימות שלהם ולהבין אותי יותר. אני חושבת לעצמי שאולי כדאי שוב לפתוח את זה אחרי שאני קוראת את כל התגובות שלכם, שאולי עדיף, שהם באמת צריכים אולי להתחיל להבין את זה, אבל אז..אז אני נזכרת בתגובות שלהם בפעם הראשונה, בכמה שאז גם ניסיתי להתנגד, לפחות בהתחלה. שאז זרקתי להם הכל בפרצוף, אמרתי להם שהם טועים ושהם לא יכולים לשנות אותי. ופשוט לא יכלתי לסבול יותר זה את הרע שראיתי שאני כביכול עושה להם. והתגובות שלהם לא היו משתנות, כל הזמן אותה תגובה, ואני זוכרת שבהתחלה אמא שלי ניסתה לייפות את זה במשפטים כמו "את לא יודעת עדיין", "תגדלי נקבל אותך", וכו' וכו', עד שפעם אחת היא פשוט התפוצצה עליי ואמרה לי חד וחלק "באמת חשבת שניתן לך לעשות את הדבר הזה בבית שלנו???" באותו רגע הכל היה לי ברור, נורא נוח לייפות את זה, מה שהכי כואב להם זה שהם מכירים את המושג הזה רק מהגועל שיש בטלוויזיה, רק מכך שהם מכירים נשים לסביות בתור נשים גבריות ובודדות ובגלל שאני כל כך לא ככה הם פשוט לא מאמינים שגם אני יכולה להיות בעלת נטייה כזאת (הדגשה - לעולם לא אמרתי להם שאני לסבית כי אני גם לא חושבת שאני כזאת, משיכה לבנים לגמרי קיימת אצלי) הראש שלהם מפוצץ בסטריאוטיפים שאני לבד לא מצליחה לשנות, וגם הפסיכולוגית כנראה שלא הצליחה, היו לנו פגישות משותפות שנגמרו תמיד גם בבכי משותף ובפשרה יחידה - אני מפסיקה לחוות ולנסות את זה. וכשהייתי הולכת ומתייעצת עם היועץ של ביה"ס ושופכת בפניו הכל, הוא היה קורא להם בלי ידיעתי ומספר להם הכל, והם היו באים אליי ואומרים לי "למה את מערבת אנשים חיצוניים? למה הוא צריך לדעת מה הולך בבית שלנו? חשבת שהוא יגרום לנו לחשוב אחרת ולתת לך לעשות את זה?" אחח, המשפטים האלו לא מפסיקים להדהד לי בראש ואני פשוט מצטערת שאני כותבת פה הכל וכל כך הרבה, אין לי כבר איפה לשפוך את זה, פתאום הכל יוצא בבת אחת.. ושוב, תודה..

 

[Nimrodster]

אל תרגישי רע עם הכתיבה...

אני חושב שזה הדבר הכי חשוב שאתה יכולה לעשות. זה מה שאני כל כך אוהב באינטרנט, שאפשר להעז ולשפוך הכל, כי אף אחד לא מכיר אותך. אז קדימה- תכתבי הכל עד שתרגישי יותר טוב! אנחנו מיותרים כאן- אם עצותינו יעזרו לך, מה טוב, אבל אם לא, לפחות רוקנת מתוכך את כל זה וגיליתי שאת לא לבד בעולם

 

[Nimrodster]

*גילית

 

[גברת שוקו1]

בבקשה../images/Emo9.gif

זה מצויין שאת מוציאה את זה

"היו לנו פגישות משותפות שנגמרו תמיד גם בבכי משותף ובפשרה יחידה - אני מפסיקה לחוות ולנסות את זה." - זאת פשרה? איפה החלק שאת מקבלת ב"פשרה" הזאת? שווה להזכיר להם שאת עדיין אותה אחת שהם אוהבים - עם חברים, לא בודדה, לא גברית, ושלא תתחילי להיות בודדה וגברית ולא נגזר עליך להיות מנודה מהרגע שתגלי שאת נמשכת לנשים ומהרגע שהם יתנו אישור לכך, להיפך אולי אז תמצאי זוגיות שאת באמת רוצה ותכירי חברים מהקהילה, בלי לוותר על החברים שכבר יש לך. תדברי איתם על זה שנטיה זאת לא בחירה, זה לא בגלל הגידול שלהם, הם לא אשמים בנטיה שלך, ואין במה להיות אשמים כי להימשך לנשים ולאהוב אותן זה נהדר (בניגוד לסטריאוטיפים..), שנטיה זאת עובדה קיימת ומה שאת בוחרת זה אם להתכחש לנטיה ולחיות חיים שאת לא רוצה או לקבל אותה ולהינות מהאפשרויות שזה פותח בפניך. ביסקסואליות (אם זאת באמת הנטיה שלך) יכולה להיות פתח להכחשה אצל עצמך ואצל אחרים של המשיכה שלך לאותו מין...הם יכולים להגיד לעצמם בעתיד "ביסקסואלית זה בסדר, סטוצים חד פעמיים עם נשים זה בסדר, כל עוד היא תתחתן עם גבר". הם עדיין לא יוותרו על הציפיה שבסופו של דבר תעשי את "הבחירה הנכונה", ותבחרי ב"מגדר הנכון"..חוץ מזה שמאמינים שאין חיה כזאת "ביסקסואלים" ושביסקסואל זה בן אדם שמתלבט בין חד-מיניות להטרוסקסואליות, עוד לא סגור על עצמו, חד-מיני בהכחשה, סטרייט שבודק אופציות אחרות, עוד לא עשה את הבחירה שלו ולכן לא צריך להתחשב בבחירה שלו ברצינות וכו'. מה שאני אומרת זה שחשוב להעביר להם את המסר שאת נמשכת גם לנשים, לא מתוך התלבטות או בדיקת אופציות וכו' (אם זה באמת מה שאת מרגישה), ושיכול להיות לך קשר רציני עם נשים למרות שאת נמשכת גם לגברים. ההכחשה (גם של אחרים וגם של עצמך) של הנטיה לאותו מין היא חלק גדול מהחוויה במיוחד בתור ביסקסואלית, וזה שיש לך אלטרנטיבה ויכולת להתפשר על משיכה רק לאחד המינים, שאת *יכולה* להיות עם כל אחד מהם, לא אומר שאת חייבת להתפשר ולוותר על מה שאת *רוצה*.

 

[2nd me]

נכנסתי דרך העמוד הראשי.

קראתי הכל, פעמיים, ויש לי המון מה להגיד לך. המון. שלחי לי מסר, אני אשמח אם נדבר. בר.

 

[mariposa blanca]

חמודה

אני יצאתי מהארון בגיל כמעט 18 לכאורה בגיל המותר הם לא יכולים לאסור עליי כלום . הם קיבלו אותי כמו שאני והכל ועדיין לא רצו (ורוצים)בנות זוג שלי בבית העובדות בשטח הם שהבנות זוג שלי לאורך 4 וטיפה שנים האחרונות נכנסו לבית מתוך כבוד אליהם הם לעולם לא שמעו ממני שהן בנות הזוג שלי אבלל וזה אבל גדול, הם לא טיפשים הם יודעים בדיוק לאחר זמן מה שאותה אחת היא הבת זוג שלך ,אם זה כי היא איתך המון ,אם במבטים וכו'.אני יודעת מהגיסות שלי שאמא שלי יודעת ,ואת כולן היא קיבלה ואהבה , וגם את הוכחית שלי היא מאוד אוהבת ונחמדה אליה. גיל 18 הוא אומנם גיל שכביכול מותר לך להחליט לעצך, אבל כל עוד אתה תגורי בבית שלהם ורובנו לא עוזבים תבית בגיל 18 את תצטרכי לעשות מה שהם מבקשים כי זה הבית שלהם. יש כאלה שיגידו שזה לחיות בשקר ולא לספר להם, אני בכל מצב יודעת שלהורים קשה לא רק לשלי ,לרוב ההורים מאוד קשה עם הידיעה, אני לא מתכוונת על כל בת זוג של חצי שנה להודיע להם ולעשות להם עוד יותר רע. אני החלטתי שביום שאעבור לגור לבד או עם הבת זוג שאז הקשר יהיה רציני , זה יהיה הזמן להודיע להם זאת הבת זוג שלי ולעבור תהליך לא קל שבו הם יצטרכו לקבל אותה . חכי נשימה ומעט סבלנות בסופו של דבר אני מאמינה שכמו שההורים שלי לא ירצו לאבד אותי ההורים שלך לא ירצו לאבד אותך אחרת הם היו מגיבים בקיצוניות יותר . העולם משתנה חלק מהצעירים כבר מקבלים את זה יותר ,זה מדובר יותר אבל ההורים חלקם עוד בדור הקצת ישן שלא מכיר את זה , יש אנשים שיגידו לך שהם היו מקבלים את הילד בכל מצב אבל אם זה יגיע לבית שלהם זה מקבל צורה אחרת. תעשי מה שטוב לך עם מי שטוב לך , תני להורים שלך את השקט לבנתיים ,מבחינתך זה לשקר להם ואולי את צודקת . מבחינתי אני פשוט עושה מה שהם ביקשו , ותאמיני לי ההורים שלנו לא טיפשים הם ידעו בדיוק לאחר כמה זמן מי הבת זוג שלך אם לאמא שלי טוב להיות עם הראש באדמה מי אני שאגיד לה לא ? אני יודעת שביום מין הימים שאני אעזוב היא תצטרך לקבל תבת זוג שלי בדיוק כמו שהיא מקבלת את הגיסות שלי אחרת אני והיא נתרחק , קחי את הזמן תעשי לבנתיים מה שטוב לך תהיי חזקה לרוב ההורים זה לא משהו קל לקבל , את לא עושה שום דבר רע ולכן את לא צריכה להרגיש רע עם זה והכי חשוב תתעודדי ותני לזמן לעשות את שלו

 

[dxe בן]

זה מאוד קשה

גם לך וגם להורים אולי באמת תנסי להיתבגר עוד ואז ליהיות בטוווחה בהצלחחחה

באמת קשה ללך

 

[D R Jones]

חדשות טובות וחדשות רעות

אני הייתי במצב דומה אבל שונה...המשפחה שלי כבר שנים מורידה עליי לשאת את העול ובתואר של הכבשה השחורה על כל מיני דברים שעשיתי שפוררו לי את המשפחה (לא קשור לנטיות מיניות...אולי זה היה קל יותר) בכל מקרה אני מעל גיל 18 ובגיל שלך גם הייתי במצב דומה..יש לי חדשות טובות וחדשות רעות בשבילך החדשות הטובות - כי אני מתמטיקאית והם אופטימים אז הם מתחילים מדברים טובים, את כן למדת כמה דברים על המשפחה שלך ואת תנצלי אותם לטובה כמו שהם כנראה אנשים שלא כ"כ רגילים או יכולים יותר מדי להתמודד עם נטיות הומוסאסקוליות לא כל האנשים הם כאלה ואת זה את כן יכולה להבין.את לומדת בינתיים להיות בוגרת ולקחת צעד נכון שהלכת וביקשת עזרה במצבך ולא ניסית דרכים רעות לנתב את הכעס הייאוש האכזבה והבלבול שלך זה דברים חיוביים מאוד ובוגרים לגילך. החדשות הרעות- כנראה שלא יהיה לך קשר יותר מדי טוב עם המשפחה כפי שזה נראה כי קשה להם לקבל את הנטיות שלך (אומרים שזמן מרפא פצעים) לדעתי אולי הזמן לא ירפא את הפצעים אבל הם ילמדו להתמודד עם זה בדרכם לאט לאט תוך כמה שנים...זה תהליך שלוקח זמן ואני מקווה שאת מבינה את זה סה"כ הדעה שלי כלפייך זה אל תאשימי את עצמך שיש לך נטיות לזה.זה בריא להתנסות ולהחליט מה את כן ומה את לא וזה לא נורא זה חלק אינטגרלי מתהליך ההתבגרות.יכול להיות באמת שעוד כמה שנים תחליטי שאת כן סטרייטית יכול מאוד להיות שלא זה לא משנה.גם אומרים שהרבה פעמים לא חשוב להיות צודק אלא חשוב להיות חכם. כשאני כותבת להיות חכם הכוונה היא לדעת לשחק את הקלפים לטובתך ולהפוך את המצב ממינוס לפלוס ,אולי לא תצליחי להחזיר את המצב לקדמותו הרבה סיכויים שלא אבל דבר אחד את כן חייבת לעצמך תהיי שלמה עם עצמך,תהיי יותר עצמאית ואל תשתפי אותם יותר מדי אבל אל תאכלי תלב על זה.אולי כשיראו שאת באמת בן אדם עצמאי וזה לא משנה לך אישית מה הם יגידו על הנטיות שלך הם יקבלו את זה עם רצון או בלי עם הזמן..תשארי חזקה ותשמרי על החברים שלך. סה"כ גם אני בקשרים מאוד רעועים עם המשפחה שלי אבל מצאתי את הדרכים שלי להשאר שפויה ולא לתת לזה יותר מדי להגיע אליי ובאמת מבחינתי המצב שלי אולי קצת השתפר אני עדיין מתה לעוף מהבית הזה (אני סטודנטית ומפאת חוסר כסף גרה בבית)אבל אני לוקחת מה שאני חושבת שמגיע לי עם הרצון וההסכמה שלהם או בלי. תנסי להשאר דיפלומטית אבל גם לשמור על אסרטיביות בנושאים קריטים..וגם אם הם ימשיכו לבכות זה כנראה הדרך שלהם להתמודד וכנראה שהדינמיקה המשפחתית באמת לא הכי טובה אבל מקבלים את זה מסתדרים עם זה וממשיכים הלאה ככה או ככה את חייבת לחיות ולא לתת לזה להפוך אותך מהעור שלך בעצמך..בריאות נפשית קודמת לכל

 

[בעז האמן]

פשוט תהיי עצמך ../images/Emo13.gif

1) אף אחד לא יכול להגיד לך מה טוב בשבילך זה רק את יודעת. 2) תעשי מה שעושה לך טוב ומה שנראה לך לנכון ווותרי על רגשי האשמה או הרחמים העצמיים, אינך חייבת מאומה לאיש אלו הם החיים שלך ואת לא זקוקה לאישור מאף אחד. 3) תעמידי בפניהם עובדה קיימת ! זו אני ואלו הם פני הדברים או שתקבלו אותי ככה או שתמשיכו להתבוסס בסרטים שעוברים לכם בראש. סביר שהם נוהגים ככה מתוך פחד או מתוך חוסר הבנה או אפילו בושה. תני להם את הזמן שלהם ואל תקחי את התגובות שלהם יותר מידי באופן אישי ופשוט תפסיקי לשקר פשוט תחיי את החיים שלך. 4) אפשר לברוח אבל לא להתחבא את אדם חופשי ורק את אחראית לעצמך מותר לך לעשות הכול ומומלץ לך לא לדכא שום תחושה או שום כמיהה או רצון בגלל שאחרים חושבים שזה לא נכון לך או זה לא מתאים לך. אל תתני לאחרים להגיד לך מה נכון לך כי את זה רק את יודעת. אם הם לא תומכים בך תני להם לחשוב ולהגיד מה שהם רוצים אבל תעשי מה שאת חושבת שהכי יועיל לך. שני את הגישה הפנימית שלך לא עשית שום דבר רע וזו לא מחלה או סטיה או פגם בצורה כלשהי...ותזכרי שאם תמשיכי לזייף ולשקר את קודם כל משקרת לעצמך אל תתכחשי למי שאת תשמחי במי שאת ותחזקי את עצמך גם אם נראה לך שמסביב הסביבה הקרובה לא תומכת ואפילו מנסה להניא אותך מכך. תעזרי בחברים שתומכים ואל תיכנסי למלחמה עם ההורים זה מיותר מתיש וחסר תועלת פשוט נסי להיות עצמך. תסלחי קודם כל לעצמך ואח"כ לאחרים הם מתנהגים בצורה הזו כי הם לא מכירים משהו אחר והם רואים את זה בצורה שונה וקצת מעוותת. אם תסתכלי טוב תוכלי לראות בקלות שהם חושבים על עצמם בקטע הזה ולא עלייך... וואי הבת שלי חושבת שהיא לסבית מה אני יעשה עכשיו... מה יהיה עליי... איך יגיבו אחרים.... בושה למשפחה ? כל זה נובע מזה שהם חושבים על עצמם ומצפים ממך להתנהג כמו שהם רוצים ולא כמו שאת אמורה באמת להתנהג לפי הרצון והבחירה החופשית שלך. המעשה שעשית ראוי להערצה פתחת פה את השער הוצאת הכול החוצה ואת תראי שככל שהזמן יתקדם דברים ישתנו אני מקווה שלטובה בשבילך.

 

[wonder women2]

אני לא מבינהה..

למה צריך לספר להורים בכלל מה זה עיניינם מה את עושה, ומה את מעדיפה ,ואיך את מעדיפה זה נראה לי סתם מיותר לספר להם במיוחד שאת גם צעירה וזה כבר ידוע שהורים עושים מיזה ביג דיל אבל עצם זה שסיפרת להם עכשיו כל בחורה שתביאי הם יחשדו ויזרקו לך הערות אני בת 20 סיימתי צבא לפני חודש אני נמשכת לבנים וגם לבנות אבל בחצי שנה האחרונה מעדיפה יותר בנות וכל הזמן הזה חברות שלי(שרובן הייתי איתן בקשר)נכנסות ויוצאות מהבית והכל סבבה ולא נראה לי שאני ישתף אי פעם את ההורים שלי במה שקורה לי בחדר וברגשות שלי,נראה לי קצת מיותר בכל אופן. אולי כדי שתשבי איתם שוב ותסבירי להם שזו מי שאת ואין מה ללכת נגד זה ואני חושבת שאת צודקת כשאמרת שהיית צריכה להציב להם את זה כעובדה ולא כאילו את עדיין חושבת על העניין מקווה בשבילך שהכל יסתדר בסוף והם ירגעו ותוכלי לחיות עם האמת שלך את אמיצה ואני מאחלת לך המון ב=ה=צ=ל=ח=ה