עידכונון לגבי גליון Q על פסיכדליה

[ציףציף1000]

עידכונון לגבי גליון Q על פסיכדליה

ליתר דיוק, על הקטע שם עם הפלויד: השמועות מדברות על כך שבראיון החדש שנתן ווטרס לגליון, הוא טוען ש"פייפר" לא היה אלבום פסיכדלי בכלל (!!!) וממעיט בחשיבותו. לדבריו, האלבום הוא "מיושן ומוזר" (quaint and quirky). הוא גם טוען שבארט "לא היה אינטלקטואל" אלא מעין "פרפר" שהתעופף מפרח לפרח, לוקח קצת משם וקצת מכאן. ועוד כהנה. לבחור יש עוד issues לא סגורים עם התקופה הזאת, נראה לי.

 

[melancholy man]

איזה מזל יש לסיד

שאת הזיכרון ההיסטורי שלנו ממנו, לא קובעים החברים שלו... אפשר להגיד על רוג'ר ווטארס הרבה דברים (אגב, בעיני אינטלקטואל, הוא לא אחד מהם

), דבר אחד אי אפשר להגיד עליו, שהוא בן אדם. לרוג'ר, יש המון issues לא סגורים, דווקא הייתה לי תחושה שהוא קצת יותר מפויס עם התקופה הזו בשנים האחרונות, לי זה נראה כמו תגובה למשהו בספר של מייסון, אבל לא קראתי את הספר אז קשה לי להגיד משהו אמיתי בנושא. NP: Rolling Stones- Goat Head Soup (תודה לאל על חסדים קטנים וג'אגר וריצ'רדס)

 

[ציףציף1000]

שים לב ל-Winter

אחד השירים הטובים ביותר שלהם, לטעמי. ואפשר גם לעשות לו ניתוח מעניין.

 

[melancholy man]

winter?

לא זוכר שיר כזה מאיזה אלבום/ סינגל זה?

 

[ציףציף1000]

אממ..

זה מ-Goat's Head Soup.

 

[melancholy man]

אז תגידי....../images/Emo6.gif

ואני מחפש שיר של הפ"פ שאני לא מכיר... השרשור הזה הופך לחוויה פסיכדלית בפני עצמו...יש לי רעיון לשרשור חדש

 

[forever changes]

איש טוב

להגיד מה שהוא אמר להוציא אלבום כמו wish you where here ולטעון בדארק סייד על צביעות ורשע, אהבתי עושה חשק לקרוא את המילים המדהימות כל כך בדארק סייד ולראות עד כמה לוקח האיש שכתב אותם ברצינות.

 

[Gil Keltch 1]

ועל זה אמר פעם ווטרס

בשיר IF מאטום הארט מאדר 1970: And if I were a good man, I'd talk with you More often than I do. ... If I were a good man, I'd understand The spaces between friends.

 

[ציףציף1000]

אה, כן

עוד אחד מהשירים שהוא כתב על סיד.

 

[מורנא007]

קונספירציה?

אולי ווטרס רוצה להמריץ את בארט לצאת מהצד האפל שלו לעולם הרחב, להחזיר עטרה ליושנה?

 

[modulo1000]

ווטרס ואריאל זילבר באותה סירה

 

[ציףציף1000]

מה הקשר לאריאל זילבר?

ווטרס אמר דברים דומים גם בעבר. זה לא ממש חידוש, מלבד ההכחשה שלו ש-Piper זה אלבום פסיכדלי. היחס שלו לתקופה הזו הוא דו-ערכי, ומלא בסתירות. בגלל אופיו, ווטרס לא יודע עד היום, כנראה, איך "לאכול" את השירים של בארט, במיוחד אלו אותם מגדירים המבקרים כ-whimsical (כגון flaming, see emily play וכו') - שירים מלאי שמחת חיים, עם התייחסות לתקופת הילדות, ודימויים פנטסטיים (מלשון פנטזיה). זה לא ווטרס שאנו מכירים, כמובן. מאידך, הוא אמר לא פעם שהוא לעולם לא יגיע לרמת הגאונות של בארט מבחינת הכנות וההתבוננות הפנימית שלו, שאלו תכונות שווטרס ניסה במודע להפנים בכתיבתו, מאז. וכך, אנו מוצאים אותו מעריץ את Vegetable Man, למשל [אבל לא מוכן להוציא אותו רשמית, על פי השמועות], ופוטר כלאחר יד את מרבית השירים ב-Piper, מצד שני. יש לי רושם, שווטרס עדיין מרגיש בתחרות עם בארט, שנשאר הדארלינג של עיתונות המוסיקה האנגלית מאז ועד היום. בשנת 75, כשיצא WYWH, הוא הודה בראיון שהסיבה שהלהקה לא התייחסה לעניין בארט בפומבי עד אז, היתה ההרגשה שהם "מאויימים" על ידו, מבחינת התדמית הציבורית שלהם; יש לי הרגשה שהוא עדיין מרגיש "מאויים", ולכן מרגיש צורך להמעיט בחשיבותו של בארט כאמן, יחסית לעצמו. מצד שני, כמובן, יש את הדברים האחרים שהוא מרגיש כלפיו.

 

[modulo1000]

שנים שלא שולטים על מוצא פיהם

אם מה שאמרת על ווטרס מדוייק א. איך בכלל ניתן לנסות ולהמעיט בערך של אלבום מופת כמו ה PIPER שקיים לגביו קונצנזוס כל כך גדול על המהפכניות והגדולה שלו. ב. יכול היה להפגין קצת רגישות כלפי קולגה שאינו במצב שמאפשר לו להתגונן ולגבי היחס הדו ערכי שציינת שיש לו כלפי סיד... לדעתי אין דבר כזה אצל אומנים להפריד רגישות במישור האישי לרגישות במישור האומנותי (אומנים הם לא עורכי דין ולא פוליטיקאים) אם סיד פחות בעיניו במישור האומנותי הרי שזהו יחסו האמיתי אליו כאדם בכלל ואם הוא חשף את פחיתות הכבוד שיש לו כלפי יצירתו של סיד אצל כתב זה או אחר אז הוא סובל מחוסר רגישות ומחוסר סובלימציה של קנאה.

 

[modulo1000]

גיל..שיחקת אותה עם הציטוט

 

[Gil Keltch 1]

../images/Emo98.gif

 

[ציףציף1000]

"חוסר סובלימציה של קנאה"

נראה לי שזה ממצה את הגדרת המצב.

אני לא מאמינה שהוא לא מחשיב את בארט כאמן, משום שהוא חוזר ואומר כל הזמן שבעיניו בארט הוא גאון, ושהוא-עצמו לא ישתווה אליו. אבל הבעיה של ווטרס היתה - וכנראה עודנה

- שהוא מרגיש שהמבקרים אוהבים ומעריכים יותר את סיד מאשר אותו, מה שנכון בחלקו. ווטרס רוצה הערכה בפני עצמו. אל תשכח שבשבילו, "פינק פלויד זה אני"; הוא חשב שאם הוא יפרוש מהלהקה, היא תתפרק (באמצע שנות השמונים). מכאן הרצון התת-מודע(?) שלו להמעיט בחשיבותו של סיד לפלויד, וכנראה שזה גם בבסיס ההתרחקות שלו מהפסיכדליה בכלל. לא מדובר כאן בדברים חדשים; ווטרס מתבטא כך מאז סוף שנות השישים. המפליא הוא שהוא *עדיין* מדבר ככה. הפלויד ניסו להרחיק את עצמם מהפסיכדליה במודע (ואפילו בצורה בוטה) מרגע שסיד עזב. פסיכדליה וסיד היו עבורם (עבור ווטרס) היינו הך. כבר בראיון שווטרס נתן בשנת 1970 לאחד מעיתוני המוסיקה האנגליים, הוא הגדיר את Piper כ"אלבום של סיד", ואמר משהו כמו: 'לנו לא היה חלק באלבום. זה רק סיד. אנחנו לא תרמנו כלום חוץ מ-Interstellar...'. לעומת האלבומים הבאים שכן היו "של פלויד". בראיונות (הלא-רבים) שנתן במהלך הקריירה שלו, הוא הדגיש את זה שהוא הנהיג את המהלך של ההתרחקות מהפסיכדליה, מה-whimsy של סיד, לעבר שירים יותר "רציניים" - לעיתים בניגוד לרצונם של חברי הלהקה האחרים. נכון שקשה להבחין בין הניתוח האמנותי שווטרס עושה, לבין הסיפור האישי שמאחוריו. האם ההכחשה של הפסיכדליה נובעת מאי-הערכה של הז'אנר, ומרצון ליצור יצירות "רציניות", או שזה נובע מקנאתו של ווטרס כלפי ההערכה שבארט זוכה בה מצד המבקרים, ורצון להציב את עצמו כאמן חשוב בפני עצמו? הייתי הולכת על האופציה השניה.

 

[Jflyaway]

מסכים

אין לו בעייה עם הז'אנר. הוא גם לא אמיץ/ישר במיוחד.. הווטרס הזה. היה לו, וכנראה עוד יש לו קושי עם ה CULT STATUS של סיד בארט. והןא ביזשהו מקום צודק לגבי פייפר - פייפר אלבום של "סיד בארט והפינק פלויד".

 

[modulo1000]

בואו נהיה הוגנים

פינק פלויד גם בלי בארט עשו כמב תקליטים ממש טובים בהתחלה כנראה שהרוח של סיד עדיין נשבה באולפן

 

[Jflyaway]

מעניין באיזה אלבום כל אחד מאיתנו

החל לאבד עניין.. אצלי זה התחיל עם WISH U WERE HERE וה ANIMALS סגר את הפלומבה סופית

 

[melancholy man]

אני קצת קשה תפישה

איבדתי עניין ב fainal cut, באופן מוזר איבדתי עניין משם אחד אחרי השני באלבומים שלהם לפי סדר כרונוגי, קודם החומה אח"כ אנימלס, אח"כ Wish. היום נשארתי עם 4-5 אלבומים שלהם שאני באמת אוהב. בראשם כמובן החלילן