ציףציף1000
New member
אצלי זה הלך אחרת
נדמה לי ש-WYWH היה האלבום הראשון שלהם שנחשפתי אליו כאלבום שלם, כאשר יצא. Animals לא עשה עלי רושם מיוחד, אבל אז דווקא התחלתי להקשיב ל-DSOTM ו-AHM. את האלבומים המוקדמים האחרים לא הכרתי אז, אלא קטעים בודדים פה ושם, שהשמיעו ברדיו. כשיצא "החומה", לא סבלתי אותו, אולי בגלל חשיפת-יתר באותה שנה, ברדיו, בביה"ס, בכל מקום בעצם. שנה לאחר מכן, שמעתי לראשונה את Piper באופן מסודר, ואת הסינגלים המוקדמים (מלבד ארנולד ליין ואמילי, אותם הכרתי עוד הרבה קודם). החלטתי שבארט היה הדבר האמיתי, וכל השאר פרוג נפוח (זו היתה התפישה אז). כשיצא TFC, כבר לא היה לי אכפת מהם, וכך העברתי 20 שנה בהתעלמות מוחלטת מהפלויד, עד לפני שנתיים. כיום אני מסוגלת לשמוע בעניין את כל מה שהם עשו עד Animals ועד בכלל. ב"החומה" יש רק כמה שירים טובים (אתם יודעים אלו), ומה שאחרי זה - רק קטעים בודדים, פה ושם. למרות ששני האלבומים ללא ווטרס הם לא רעים כ"כ כפי שהמ"מ ו-ווטרס חושבים. אני פשוט לא מקשיבה להם לעיתים קרובות במלואם. אחר קריירת הסולו של ווטרס, אני מודה, לא עקבתי. ניסיתי פעם לשמוע את Pros and Cons of Hitchhiking. אני לא בטוחה ששמעתי את Radio Kaos במלואו ואת Amused to Death לא שמעתי מעולם. גילמור עושה בשנים האחרונות דברים לא רעים, שכדאי בהחלט לשמוע. את בארט תמיד כדאי לשמוע, למרות שהוא לא הקליט שיר אחד ב-35 השנים האחרונות. אלבומי הסולו של מייסון הם לא באמת שלו, ואין מה לטרוח. נותר רק ריק רייט המסכן, שאת אלבומיו טרם שמעתי.
נדמה לי ש-WYWH היה האלבום הראשון שלהם שנחשפתי אליו כאלבום שלם, כאשר יצא. Animals לא עשה עלי רושם מיוחד, אבל אז דווקא התחלתי להקשיב ל-DSOTM ו-AHM. את האלבומים המוקדמים האחרים לא הכרתי אז, אלא קטעים בודדים פה ושם, שהשמיעו ברדיו. כשיצא "החומה", לא סבלתי אותו, אולי בגלל חשיפת-יתר באותה שנה, ברדיו, בביה"ס, בכל מקום בעצם. שנה לאחר מכן, שמעתי לראשונה את Piper באופן מסודר, ואת הסינגלים המוקדמים (מלבד ארנולד ליין ואמילי, אותם הכרתי עוד הרבה קודם). החלטתי שבארט היה הדבר האמיתי, וכל השאר פרוג נפוח (זו היתה התפישה אז). כשיצא TFC, כבר לא היה לי אכפת מהם, וכך העברתי 20 שנה בהתעלמות מוחלטת מהפלויד, עד לפני שנתיים. כיום אני מסוגלת לשמוע בעניין את כל מה שהם עשו עד Animals ועד בכלל. ב"החומה" יש רק כמה שירים טובים (אתם יודעים אלו), ומה שאחרי זה - רק קטעים בודדים, פה ושם. למרות ששני האלבומים ללא ווטרס הם לא רעים כ"כ כפי שהמ"מ ו-ווטרס חושבים. אני פשוט לא מקשיבה להם לעיתים קרובות במלואם. אחר קריירת הסולו של ווטרס, אני מודה, לא עקבתי. ניסיתי פעם לשמוע את Pros and Cons of Hitchhiking. אני לא בטוחה ששמעתי את Radio Kaos במלואו ואת Amused to Death לא שמעתי מעולם. גילמור עושה בשנים האחרונות דברים לא רעים, שכדאי בהחלט לשמוע. את בארט תמיד כדאי לשמוע, למרות שהוא לא הקליט שיר אחד ב-35 השנים האחרונות. אלבומי הסולו של מייסון הם לא באמת שלו, ואין מה לטרוח. נותר רק ריק רייט המסכן, שאת אלבומיו טרם שמעתי.