עידכונים והרהורים של אמא (ארוך)

[ניריתי של יותם]

עידכונים והרהורים של אמא (ארוך) ../images/Emo35.gif

יותם המשיך לקדוח מחום כל הלילה. המשכנו באמבטיות הפושרות ונר אקמולי כל 4 שעות. לא מזמן חזרנו שוב מביקור אצל הרופא- עדיין האבחנה בגדר של שפעת ויראלית והוא בכלל לא התרגש. הוא "הבטיח" התאוששות תוך יום-יומיים. יותם, למרות שהיה לו 40 מעלות חום אתמול הוא התנהג כמו פנתר: טיפס על רהיטים, זחל, שיחק ושעבד את אמא ואבא למשחקים שלו. היום הוא קם כמו חתלתול חלשלוש. כל מה שהוא רוצה זה ידיים וציצי. העיניים שלו בוהקות ודומעות, הוא סמוק ופשוט נראה חולה. כל החיוניות והאנרגיות שלו כבו... ואני לא יכולה לחשוב שאני עשיתי את זה... זה כבר השבוע השלישי שיותם חולה ברציפות. שבוע שעבר היתה דלקת אוזניים מלווה בחום ושלשולים, לפני שבוע גם הצטננות עם חום. הכל התחיל מאז הניסיון להתאקלם בבית התינוקות. וככה יוצא שבעצם מכל התקופה הזאת הוא היה שם 3 פעמים לחצאי ימים והשאר חולה בבית. דווקא הוא התאקלם שם כל כך יפה. הוא לא בוכה, נהנה לשחק שם באופן עצמאי (הוא לא מחכה למטפלות פשוט יוצא לחקור את הסביבה בעצמו), והכי מדהים שהוא התחיל ממש לאכול שם ארוחות מוצקים (בבית הוא רוצה רק הנקה). בבוקר הוא מחייך למטפלת ומושיט אליה ידיים. אבל הגוף שלו משדר לי מסרים אחרים! אולי הוא בכל זאת לא מוכן???? זה נכון שיותם מאוד עירני, סקרן, חוקר, והבית מתחיל להיות "קטן" עליו, ואני לא עומדת בפרץ האנרגטי שלו, ולא אחת מרגישה שהוא צריך יותר גירויים ממה שאני מספקת. זה נכון שבאמת האמנתי שהגן יעשה לו טוב. אבל האמת היא שגם אני וגם בעלי מאוד מותשים. 10 החודשים האחרונים היו קשים. יותם הולך לישון כל יום בחצות ולא נותן לנו שום זמן לעיסוקים אחרים מלבד הטיפול בו. וככה, השליחה לגן היא גם מאינטרסים אגואיסטיים שלנו. חופש ממנו לטובת לימודים, עבודה, הטיפול בבית המוזנח ובעצמנו (גם מוזנחים). אבל דוגרי, תגידו לי באמת מה אתן חושבות. להמשיך לשלוח את הילד לגן או שזו תהיה הזנחה שלו???

 

[סיגל היי-טק]

להמשיך לשלוח לגן ../images/Emo108.gif

אני חושבת שהגן מאוד יתרום לו, ואת בעצמך כותבת שהוא נהנה. הוא הגיע לגיל בו הגירויים שאנו, בתור הורים, מספקים, לא מספיקים לו. ניריתי, יש הרבה ילדים שנהיים חולים איך שהם מוכנסים לגן. זה חלק מההתאקלמות שלהם. עצם זה שהוא חוקר את הסביבה שלו בגן, כבר אומר שהוא מרגיש שם טוב ובטוח. ולגבי אגואיסטיות - מותר גם לנו להיות אגואיסטים. אנחנו צריכים לדאוג לעצמו ע"מ שנהיה מסוגלים לדאוג לעוללים שלנו. וניריתי- תזכרי לעודד אותי כשיגיע זמנו של שגיא ללכת לגן, טוב?

 

[דיאנה1]

למה לא להעסיק מטפלת?

מטפלת טובה תדע לתת לו עוד גירויים, קשר עם אדם נוסף, תקח אותו לגני שעשועים לשחק עם ילדים אחרים ולהוציא מרץ, ותרגיל אותו למוצקים. עם זאת הוא לא יהיה חשוף למחלות כמו בגן. אמנם זה הרבה יותר יקר, וזה חסרון - ולא כדאי לחסוך אחרת תגלו שהמטפלת מרדימה אותו כל היום ותקבלו אותו עם הרבה יותר מרץ בצהרים, או לוקחת אותו אליה הביתה או הפתעות אחרות, או סתם לא יודעת מה לעשות איתו. אני מדברת מנסיון לצערי. עדיין מטפלת טובה נראית לי פתרון טוב עם כל הייתרונות של גן אך ללא החסרונות. הכי חשוב - שיבריא במהרה! זה באמת שובר את הלב לראות אותם מסכנים כאלה. אבל זה לא יעזור לא לו ולא לך להאשים את עצמך, בהחלט מגיע לו אמא שנותנת לעצמה קצת מנוחה והפוגה כדי לחזור אליו עם כל המרץ בכוחות מחודשים. ולא בטוח שכל המחלות מקורן בגן. שון שלי התחילה עם דלקות אוזניים ללא הפסקה והיא היתה עם מטפלת, כנראה בגלל שהפסקתי להניק אותה ונתתי לה מוצרי חלב, למרות שבעצם אף פעם אי אפשר לדעת מה הסיבה ואפשר רק לנחש. תתנחמי שיש לך את הדבר הטוב ביותר לתת לו כדי שיבריא וירגיש טוב במהרה.

 

[ניריתי של יותם]

בזמנו חשבתי על מטפלת עד גיל שנתיים

חחחח..... לקחתי יותר מדי קורסים בפסיכולוגיה התפתחותית. אבל בכל הקורסים האלו לא גילו לי ש: 1. מטפלת טובה קשה למצוא. חיפשנו במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה. הנשים שפנו בעקבות המודעה שלנו, פשוט לא להאמין... השורה התחתונה שלא בטחתי באף אחת מהן שתהיה טובה ליותם. 2. אם לי בתור אמא אין כוח לכל הטמפרמנט האנרגטי שלו ואני מתה עליו ויש לי סבלנות אין קץ, אז קשה לי להאמין שמטפלת אכן תצליח לזרום עם הצרכים שלו לגירויים אינסופיים. מה שמוביל לסעיף מספר 3: 3. מצאנו בית תינוקות בקיבוץ לידנו. 2 מטפלות שאני בוטחתבהן (מה שלא היה עם אף אחת קודם). והמון, המון גירויים. במשך שבועיים הגעתי עם יותם יומיום למשך שעתיים לבלות עם המטפלות בכדי שיכיר אותן ולשחק עם הילדים. אולי בפגישה הראשונה והשניה מטפלות יודעות לעשות הצגות אבל במשך שבועיים ראיתי אותן במגוון סיטואציות עם הילדים. כמובן ששום דבר לא מושלם ויש לי ביקורת אבל בדברים החשובים הם כבשו אותי. מה עוד שכל יום יצאנו לטיול בעגלול. פעם לאורווה, ופעם ללטף ארנבות ופעם לשבת על הדשא מול חדר האוכל ולאסוף עלים ומחטי אורן. אני לא מדמינת שום מטפלת שתתן לילד לגעת בבוץ, עלים רטובים. אהבתי שהם נותנות לתינוקות להתנסות, להתלכלך הם לא שמות גבולות למעט מטעמים בטיחותיים. המקום נהדר, אין כבישים רק שבילים. בגן מסתובבת חופשי הכלבה של המטפלת. האוירה נפלאה. הם סה"כ 6 תינוקות אז באמת יש אוירה אינטימית של משפחתיות. כמובן ש 2 מטפלות, 6 תינוקות, 1 כלבה, בוץ וליכלוכים פירושו חשיפה למגוון רחב של חידקים ווירוסים

 

[חגיתושתוש]

מטפלת טובה באמת קשה למצוא

אבל אל תשכחי שהיא הולכת הביתה בסוף היום. כך שהיא לא צריכה אנרגיה 24 שעות אלא רק 8-9 שעות וזה הבדל עצום. בשנה שעברה יצא לי להיות כמה פעמים בגינה עם אריאל, כשהמטפלת היתה בחופש, וראיתי מטפלות שפשוט לא נותנות לילדים לצאת מהעגלה. הן יושבות ומעשנות ומקשקשות עם החברות, והילדים ממש מתים לזחול קצת, אבל זה יותר מידי אנרגיה בשביל המטפלת.... על המטפלת שלי הייתי שומעת תשבחות מכל מיני אמהות שאני לא מכירה ושהיו רואותו אותן ביחד בגינה ואז באות אליי ואומרות שיש לי מטפלת מקסימה. בעניין ההזנחה, את לא מזניחה את הילד, ונהפוך הוא, את עוזרת לו. לילד זה לא הכי כיף בעולם להיות עם הורים מותשים, וחוץ מזה הם צריכים חברה, זה מאוד מעשיר אותם. שיהיה המון בהצלחה, ורפואה שלמה. חגיתושוש

 

[אמאשלאביב]

בקשר למשפט האחרון

"כמובן ש... פירושו חשיפה למגוון רחב של חיידקים ווירוסים" אבל גם התחסנות נגדם !! וזה בדוק. ואני שלחתי את אביב למעון בגיל חצי שנה גם בגלל מה שכתבת על בעיות אמיתיות במציאת מטפלת שהיא גם מצויינת וגם אפשר לסמוך עליה. אני הייתי ממשיכה לשלוח אותו לגן, לא כדי שידבק ויתחסן אלא למרות זאת. ותהיו בריאים

 

[רותי&ע]

כל כך מבינה אותך ../images/Emo10.gif

היתה לנו סיטואציה דומה שנה שעברה-הוא היה בן שנה בערך. צעיר וחסר מנוח. תכננתי שיהיה שנתיים בבית עם המטפלת הכי טובה (סבתא) אבל הוא החליט אחרת. הוא פשוט טיפס על הקירות. אז הוא הלך למעון. ואז התחיל הבלגן. בשנה הראשונה לחייו הוא היה חולה פעם אחת ! בשנה השניה בחורף אפשר היה לספור על שתי הידיים את הימים בהם לא הוא ולא אני היינו חולים. כולל אישפוז שלו בבית חולים בגלל דלקת אזניים. והשנה

בדיוק כמו שאמרו לי-השנה הראשונה קשה. הוא מתודע לוירוסים/חידקים ושאר כולירות שלא הכיר קודם והגוף לומד להתגונן ומתחסן. לכן השנה השנייה קלה. ואם תשלחי אותו עוד שנה יקרה אותו הדבר. זה מה שאמרו לי.. ומה אני חושבת? שאת לא מזניחה אותו. שהיתה החלטה שקולה והגיונית לטובת כל הצדדים כשטובתו בראש. שקשה לנו לראות אותם חולים לא פחות מאשר להם להיות חולים. שמחר הכל יראה לך אחרת עם ילדון בריא.

 

[imale]

גם אנחנו בסרט הזה (ענבל של רומי)

רומי חודשיים במעון, וחודש וחצי חולה נון-סטופ, כל פעם משהו אחר. אצלי אין כל כך התלבטות, כי אין לי ממש אופציה אחרת. כהורה יחיד(ה) אני נאלצת לצאת לעבוד, ורומי צריכה מסגרת. המסגרת היחידה שאני יכולה להרשות לעצמי מבחינה כלכלית: מעון של נעמ"ת. לשמחתי - המעון של רומי מעולה, ואין לי תלונות. הבעיה של הדבקויות במחלות קיימת גם במעונות היוקרתיים, תלוי כמה ילדים... אני חורקת שיניים, מגייסת לעזרה את ההורים (בסבב המחלות הקודם הם לקחו ימי חופש לטפל ברומי, כי לי זו עבודה חדשה ולא היה לעניין להעדר כבר על ההתחלה) ומקווה שזה יעבור מהר, ושהרע ביותר מאחורינו. המליצו לי (בפורום הנקה שלנו

) לנסות רפואה סינית, שתוכל לתרום לבריאות טובה יותר באופן כללי ולטווח ארוך, ולאו דווקא לטפל יחדנית במחלה זו או אחרת, וכן המליצו לתת חיזוקית או כל סירופ שמחזק את המערכת החיסונית. מסתבר שלא תמיד הנוגדנים שמתקבלים בהנקה מספיקים... אני מאחלת לכם, ולכולנו, בריאות בריאות ורק בריאות!

 

[לימור של עמית]

ניריתי..מה שתחליטי ../images/Emo24.gif

אני חושבת שזה בכלל לא אגואיסטי שהחלטת להכניס את יותם למסגרת... מאד הבנתי רגשית את מה שכתבת..וגם אני חשבתי על זה בזמן האחרון.. עמית עוד מעט בן עשרה חודשים..אבל אני יודעת שיחד עם התחושות האלה..אני עוד לא מוכנה..נפשית לזה. השאלה היא מה את מרגישה לגבי הכניסה שלו למסגרת. ותעני לעצמך.. אני בהחלט לא חושבת שלהמשיך לשלוח אותו לגן זו הזנחה! אני מציעה שכדאי שהוא יחלים לגמרי ורק אז לשלוח אותו לגן, מחשש שידביק ילדים אחרים..ילד חולה זה סבל להורים ולילד כאחד! אגב, זה וירוס שמשתולל עכשיו..גם עמית עם אפצ´ים,גרון אדום ודלקת באוזן...תרגישו טוב!

 

[תמי של ניב]

אל תבהלי מהמחלות

את ניב אני שלחתי למעון מגיל שנה, עכשיו הוא שם כבר 3 חודשים, אני יודעת שהוא מאושר שם, הוא מחייך כל פעם שהולכים איתו לכיוון של המעון וגם הוא הולך בלי בעייה למטפלות. ההורים שלי (אנחנו עדיין גרים אצלם) היו נגד הכנסה של ניב למעון הם אמרו שחצי שנה הוא יהיה חולה ולא כדאי שבגיל שנה הוא יחלה. עכשיו הם טוענים שזה נפלא שהוא מבלה במעון למרות שהוא היה חולה(בדלקת אוזניים ומחלה ויראלית לא ידועה) ובילה שבועיים בבית, עם כל התופעות שלך היו. לגבי מטפלת זאת בחירה אישית שלך אבל לפני הכל את צריכה לראות אם היא מסוגלת לטפל ביותם, ואם היא תעשה דברים נוספים. כשניב היה בן 3 חודשים היתה לו מטפלת והיא הבטיחה לי שתעשה כל מה שקשור אליו, אבל שחזרתי הבייתה, הבקבוקים והבלנדר היו מלוכלכים, הבגדים של ניב לאחר הכביסה לא היו מקופלים וכך הלאה.

 

[אמא של שירה1]

אני נמצאת באותה דילמה

שירה בת תשעה חודשים וכרגע היא עם מטפלת אבל, כנראה שבקרוב מאוד אני אהיה ללא עבודה (עוד אחת ממובטלי ההי טק) ואז סביר להניח שאני לא אוכל להחזיק את המטפלת. וכמובן שאני לא יודעת מה לעשות האם להצטמצם ולנסות להשאיר את המטפלת או לשלוח לפעוטון. אבל מה שלא יהיה אני אחכה שיעבור החורף. תמיד יש מחלות בשנה הראשונה במעון וזה ידוע לכל אבל בחורף יש יותר מחלות. ולכן לך נירית הייתי ממליצה אם את יכולה לסחוב עוד קצת להכניס את יותם לגן רק אחרי החורף. יהיו מחלות אבל פחות.

 

[ליאת +]

לא כדאי לקבל החלטות עכשיו

אחרי שלושה שבועות שהוא חולה את בטח מותשת לחלוטין. לי במצבים כאלה הכל נראה מייאש ובלתי אפשרי. ואז הם מבריאים, ופתאום הלילה קל יותר, וחוזרים למעון וכל המשפחה יכולה לחזור לנשום... נשמע שהוא התחיל להסתגל ממש יפה למסגרת, וממה שאת כותבת את כבר השקעת מאמצים בחיפוש אחר מטפלת או מסגרת מתאימה, אז למה לזרוק הכל לפח וללכת לחפש משהו אחר? בקיצור, העצה שלי היא להתרכז כרגע בלעבור כל יום לכשעצמו וכשהילדון יבריא לחזור למשפחתון ולראות מה קורה. וחוץ מרפואה סינית אז גם הומאפטיה יכולה לעזור: הם עושים אבחון כללי והטיפול הוא חד פעמי ולא מעיק יותר מיידי ומיועד לטפל במגוון בעיות, ולאו דווקא במחלה ספציפית. לא צריך להגיע דווקא כשהילד חולה, אבל אם נניח יש לו רגישות באוזניים אז התרופה שהוא יקבל תסייע לו לפתח חסינות נגד הרגישות הזו, ככה שהסיכוי הוא שבפעם הבאה הוא לא ידבק. לא יודעת אם ההסבר הוא כזה מדויק, אבל מנסיון שלנו זה מאוד עזר.

 

[לאה_מ]

נראה לי שיש לך לפחות עוד אופציה אחת

(חוץ ממטפלת או פעוטון) וזה אם את בלאו הכי לא עובדת, להשאר איתה קצת בבית, ואחר כך למצוא מסגרת לרוחך. אולי גם מצב השוק ישתפר קצת בינתיים...

 

[אמא של שירה1]

זאת לא אופציה ריאלית כל כך

במידה ואני אחפש עבודה ובתקווה שאני אלך להרבה ראיונות אני אצטרך להיות זמינה כל הזמן ולא מוגבלת בשעות הראיונות ולכן אני אצטרך סידור קבוע לשירה

 

[לאה_מ]

אני מרגישה קצת דוחפת את האף, אז אל

תקבלי את זה כהתערבות, טוב? מה שאני מתכוונת הוא, שמתוך בחירה אם כבר נקלעת למצב הזה תשארי איתה בבית כמה חודשים. אל תחפשי עבודה. באפריל או בספטמבר, או בכל זמן אחר שיבוא לך להפרד ממנה ותרגישי נוח לשלוח אותה למסגרת - רק אז תרגילי אותה למסגרת ותתחילי לחפש עבודה... לא חובה לעבוד כל הזמן.

 

[אמא של שירה1]

אז זהו שזה לא כל כך פשוט

קודם כל רק חזרתי לעבודה לפני חודשיםם, הייתי איתה בבית עד גיל שבעה חודשים ודבר שני משכנתא.... ואת בכלל לא מתערבת להיפך אני שמחה לשמוע דעות של אחרות.

 

[לאה_מ]

אני אומרת לך את זה מהמקום של אמא

שסגרה עסק עצמאי כדי להיות בבית עם תינוקת. כשעומר נולד, לא ידעתי בכלל מה זה להיות אמא, מה זה תינוק. עוד לפני הלידה התחייבתי לחזור במהירות לעבודה סדירה. מכיוון שבדיוק נעשיתי שותפה במשרד, לא היתה לי ברירה (או בעצם, היתה לי ברירה, אבל אני לא ראיתי את זה כך אז), וכשעומר היה בן 10 שבועות השארתי אותו בלב כבד עם מטפלת וחזרתי לעבוד. אחרי שלוש שנים נולדה שירה. אז היה לי משרד שלי, וזה לא היה ממש טריוויאלי להעדר מהעבודה לפרק זמן ארוך. לפני שהיא נולדה עוד חשבתי שאני אחזור מוקדם לעבודה, אבל כשהיא נולדה פתאום הבנתי שזו ההזדמנות שלי להיות איתה, שזה זמן שלא יחזור, שבעצם אני לא ממש מרוצה ממהלך הקריירה שלי, ושהנה - במקרה - נפתח לי כאן חלון הזדמנויות בלתי צפוי. סגרתי את המשרד והייתי עם שירה שנה בבית. כמובן שהמשכנתא לא חיכתה שנה, ולמרות המשכורת של בן זוגי, התנהלנו במשך אותה שנה באוברדראפט מתמיד (ודי מחריד). אבל אני הייתי מאושרת, שירה היתה מאושרת, עומר היה מאושר, ובן זוגי - על אף דאגות הפרנסה - שמח לחזור הביתה למשפחה שמחה. בתום שנה מצאתי לשירה פעוטון כלבבי, הכנסתי אותה לשם באיטיות וברוגע, ואחרי חודש התחלתי לחפש עבודה, בתחום (במסגרת המקצוע שלי) שהיה חדש עבורי. לקח לי שבוע ימים וראיון עבודה אחד למצוא עבודה, והשינוי בתחום היה - גם בדיעבד - מבורך. עם אורי המצב היה שבמהלך ההריון נקרתה לי הזדמנות להתפתחות מקצועית בכיוון שמאד רציתי. התראיינתי לתפקיד, שיתפתי את המנכ"ל בחששות שלי לגבי התחייבות לאורך תקופת חופשת הלידה, והוא, לשמחתי, היה מאד אנושי ואמפתי, ואיפשר לי להאריך את חופשת הלידה ככל רצוני, תוך שהוא שומר לי את המשרה. וכך יצא, שהתחלתי בתפקידי החדש כשאורי היה בערך בן 5 חודשים, וההתחלה הזו באה ממני (לא אשקר - היו מעורבים בה גם שיקולי קריירה, אחרת הייתי נשארת איתו יותר זמן, אבל אף אחד לא לחץ עלי מבחוץ). אז אני חושבת, שלפעמים, כשיש לנו הזדמנות, צריך לנצל אותה למרות הקשיים (הכלכליים). זה מסתדר בהמשך, ואת הזמן עם ילדינו אף אחד לא יחזיר לנו. אז אם את מרגישה היום, שסיכוייך למצוא תפקיד לרוחך אינם גדולים, ושבכל מקרה תצטרכי להתפשר, אולי תרגישי טוב יותר להיות עוד קצת בבית עם שירה, למרות המשכנתא, ורק בעוד כמה חודשים, שגם יורגש שינוי במצב השוק, לחפש עבודה, כשאת יותר שלמה, שקטה ומאושרת.

 

[אמא של שירה1]

אני בהחלט מסכימה איתך ואני גם יוכל

לשבת קצת בבית, יש חסכונות ואבא של שירה עובד וגם אני אוכל לחתום אבטלה. אבל פה שוב יש לי את הדילמה מה לעשות עם המטפלת, אני הייתי שמחה להישאר בבית עוד חודשיים שלושה עם שירה אבל בלי המטפלת, ואז כשאני אחזור לעבודה אני אצטרך שוב מטפלת כי אני לא רוצה עדיין לשלוח לפעוטון ואז מה יהיה, זה לא ישגע את שירה שתצטרך להתרגל למטפלת חדשה? אגב על הקריירה ויתרתי ברגע שהחלטתי להתחיל לעשות ילדים. היה לי ברור שאני אעצר איפה שאני נמצאת היום ולא אוכל להתקדם, מה גם שאני עובדת על שלוש וחצי ובארבע בבית כי אני גם לא רוצה ששירה תהיה עם מטפלת עד מאוחר שזאת עוד מגבלה שתקשה עליי למצוא עבודה חדשה ולגבי השוק, התחזיות לא מראות על שיפור לפחות עד 2003 אולי הפתרון זה פשוט להביא מיד עוד ילד?

 

[אמא של נוריאל]

ואוו לאה כמה חשוב לי השיתוף שלך

סיפור שלך ממש נותן כוח!

 

[iris & ben]

נירית../images/Emo24.gif

קשה לי להגיב משום שאיני מכירה אותך. מה גילו של יותם והאם את עובדת