שאלות שעולות לי כאדם מעשי
במקרה של רצח, לדוגמה רצח תאיר ראדה.
נשפט ונאשם אדם שטוען לחפותו.
למה לא מתקשרים עם נשמתה של תאיר על מנת לקבל תשובה - מי רצח אותה?
אני מניחה, על פי הממצאים שהיא ראתה את פני הרוצח.
אם נשמתה רואה את הנאשם ואם יש דרך לתקשר איתה - היא יכולה לענות אם אכן הוא הרוצח שלה או לא.
.
מה קורה במצב של אדם שיום אחד נעלם ומעולם לא מצאו את עקבותיו - אם יש דרך לתקשר עם הנשמה, מן הסתם ניתן לתקשר עם נשמתו של אדם חי כמו עם נשמתו של אדם מת.
כלומר, אם אדם חי, ולא רוצה להימצא, כמובן שלא יגיב ולכן לא תתקבל תשובה.
אבל אם אדם נחטף (לדוגמה, גלעד שליט) - ומן הסתם ידע באופן חלקי את מקום הימצאותו, אפשר היה לתקשר עם נשמתו ולנסות לוודא איפה הוא נמצא, לפחות את המידע שהיה זמין עבורו.
עוד שאלה לגבי אנשים שידוע שהם מתו, גופתם או שרידי גופתם לא נמצאה - הם נמצאים בארץ (לא זוכרת כרגע שמות, אבל חיילים, ואזרחים גברים ונשים שנעלמו בארץ, כנראה נרצחו, ועד היום לא מצאו מקום קבורתם, שרידי גופתם וכיו"ב).
למה לא מתקשרים עם נשמתם על מנת שנשמתם תוכל לעזור לאתר את מקום הימצאות גופתם.
כנ"ל לגבי רון ארד - היכן נמצאות עצמותיו?
.
הטענה שנשמות נפגשות בגלגולים שונים - והעובדה שאינני זוכרת - מאוד מקשה עלי.
במיוחד כאשר הקשר בין שתי נשמות נמשך חיים שלמים - למה לא זוכרת שמץ זיכרון מהקירבה שלי לאותה נשמה איתה חייתי מיום היוולדי ועד למותה?.
.
הרצון להאמין קיים - אבל עם כל השאלות הללו, והעובדות בשטח - הספקות לא מרפים.